הרבה מילים נשפכות על אופן הניהול של משבר הקורונה. הנטייה הטבעית של כלי התקשורת היא לנקוט עמדה ביקורתית ביחס להתנהלות הממשלה עד כדי הכרזה על ניהול המשבר כמחדל. מובן שבהקשר הזה ניכר עיסוק פוליטי רב בשאלת המנהיגות והאחריותו הישירה של ראש הממשלה נתניהו למצב אליו נקלעה מדינת ישראל מבחינת היקפי התחלואה. אולם, בולט בכל אלה חסרונה של נקודת מבט כוללת יותר המחברת בין העניינים הפרסונאליים ובין העניינים המבניים ומספקת תמונה מורכבת יותר באשר לאופן שבו התפתח המשבר בישראל עד לשלב בו אנו נמצאים כעת. בהסתכלות כזו על משבר הקורונה ניתן לסמן בצורה ברורה שלושה שלבים עיקריים של התפתחות, כאשר כל אחד מהם מאופיין לא רק בשונות הנובעת מהצלחה או כישלון, אלא גם בפרמטרים שונים של התנהלות, תגובתיות חברתית-ציבורית ואסטרטגיה מובילה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ישראל לא מוכנה: הכתובת רשומה על הסיפון של המכלית הבאה
– צפו: מי ניצח ומי הפסיד בעימות הנשיאותי בארה"ב?
– ארץ זבת חלב? לא אם תשאלו את משרד החקלאות
השלב הראשון הוא השלב הסמכותני-ריכוזי. שלב זה חופף את חודשי פברואר-אפריל 2020 של ראשית התפרצות הקורונה בישראל. הוא מאופיין בסנכרון מלא בין הרעיון האסטרטגי שנבחר לטובת ההמודדות עם המגיפה ובין המבנה הפוליטי-ארגוני שניהל את המשבר. ישראל הייתה בין המדינות הראשונות שהבינו את גודל האתגר ונקטה באפן מיידי בצעדים דרסטיים שהביאו עד מהרה לסגר הרמטי ומוחלט. גם רמת הציות של הציבור הייתה מלאה, בעיקר בגלל חוסר הידיעה לגבי האיום ופחד מהלא נודע שכינס את החברה הישראלית, כמו במצבי משבר אחרים בעבר, למשמעת פנימית והתגייסות קולקטיבית. ברמה המבנית, העובדה כי ישראל נוהלה על-ידי ממשלת מעבר ופעלה באמצעות צווים לשעת חירום ובאמצעות צוות מצומצם מבוסס מנהלים (ולא רופאים) בראשות הצמד נתניהו-בר סימנטוב, הקלה על היווצרות מבנה קבלת החלטות יעיל וסמכותני שהגיב במהירות לאתגר וגרם לשלב הזה בניהול המשבר להיות מוצלח למדי בהשוואה למדינות אחרות.
השלב השני סימן פרידה מהתפיסה והמבנה הריכוזי והליכה לקצה הביזורי. הוא חפף את חודשי מאי-ספטמבר עם התפרצות הגל השני שלמעשה החל מרגע שבו השתלטה ישראל על המחלה בשלהי השלב הראשון והחלה לשחרר במהירות את המשק. שלב זה מאופיין בהמרת הדפוס הסמכותני שהתבטא במבנה הארגוני-פוליטי וברעיון האסטרטגי והחלפתו במבנה ביזורי-גמיש. ממשלת המעבר ה'ליכודית' הפכה לממשלת האחדות של 'הליכוד' ושל 'כחול לבן'; הכנסת חיזקה את מעמדה והפכה גורם ביקורתי אפקטיבי על הרשות המבצעת, כאשר הצוות המצומצם וההומוגני של השלב הראשון הומר במבנה גדול ומסורבל שנשען על קבינט הקורונה במתכונתו המורחבת ועל משקלם הגובר של 'אנשי המקצוע' שהתיימרו לעסוק בסוגיות של עיצוב מדיניות אסטרטגית מבלי שיהיו בידם הכלים המתאימים לכך.
התרופפות המבנה הארגוני הסמכותי באה בד בבד עם התרופפות החשש הציבורי מהמגיפה שנבע בין השאר מהצלחת הממשלה בניהול הגל הראשון, מפסיכולוגיית החזרה המהירה לשגרה ובעיקר מהיחלשות האחדות החברתית הישראלית. הקהילתיות המירה את הממלכתיות ומלחמת כל בכול בין מגזרים, קהילות וקבוצות לחץ על משאבים, זכויות והקלות פגעו ביכולת של הדרג הפוליטי, שנחלש ממילא, לנהל את המשבר באופן המיטבי והאפקטיבי.
הלחץ הציבורי והסקטוריאלי להקלות הקל על תהליך נסיגת הדרג הפוליטי-מדיני צעד לאחור והביא להשתלטות בפועל על ניהול המשבר של האגף הרפואי התל-אביבי על ניהול המשבר שהביא לעולם את תפיסת "החיים בצל הקורונה". מינויו של מנהל בית החולים איכילוב כפרויקטור הלאומי היה הביטוי לאימוץ גישה חדשה לניהול המשבר שהתבססה על הפרדיגמה של "רפואה מותאמת אישית" ותרגומה להתמודדות עם משבר הקורונה באמצעות 'תוכנית הרמזור' שביקשה לייצר טיפול נקודתי וסלקטיבי בתחלואה תוך השתעבדות מוחלטת למושג ניתוח הנתונים.
הנחת היסוד של תומכי הגישה שבאו אמנם מעולם הרפואה אבל הגנו בחירוף נפש דווקא על עולם הכלכלה, היתה כי החיבור בין מענה נקודתי וסלקטיבי ובין ניתוח נתונים נכון יאפשר שליטה סבירה במגיפה, ובמקביל חזרה של החיים למסלול נורמאלי. הנחה זו קיפלה בתוכה מציאות שבה ישראל תוכל לחיות לאורך זמן במצב של תחלואה קבועה של מאות ואפילו אלפים בודדים של נדבקים, ובמקביל לקיים שגרה כלכלית-חברתית.
נתניהו אישית כנראה נטה מלכתחילה להמשך הגישה המצמצמת, עליה המליץ בחודשים האחרונים גם ראש המועצה לביטחון לאומי. אולם, קריאה עמוקה של המציאות החברתית והפוליטית ניתבו את הדרג הפוליטי לנסות את הפרדיגמה התל-אביבית, מתוך הבנה כי מדובר בדבר האפשרי היחיד בנסיבות שנוצרו בישראל. כמעט מיותר לומר שהקסם התפוגג די מהר ומהפרדיגמה של "חיים עם הקורונה" נותרו מספרים מבהילים של היקפי תחלואה, תמותה ואשפוז שהובילו לשלב השלישי בניהול המשבר.
השלב השלישי, המאפיין את השבועות האחרונים, עומד בסימן מאמץ חזרה למודל סמכותי-שוויוני ונטישת הפרדיגמה התל-אביבית המבוססת על מודל סלקטיבי. מבחינות רבות זהו השלב שבו המנהיגות הישראלית חותרת ללחוץ בחוזקה על הבלמים. את מקום התפיסה של "חיים לצד הקורונה" ממירה תפיסת "חיים ללא קורונה" שמשמעותה המעשית היא סגר הרמטי וכולל.תפיסת המשא ומתן עם המגזרים והקהילות הומרה בתפיסה שוויונית החותרת לאחדות הגזרות והפרקטיקות. את מקום הגישה הרואה לנכון לתת מענה נקודתי ואנכי ממירה גישה רוחבית וכוללת. מדובר אם כן, בחישוב מסלול מחדש של הדרג הפוליטי בישראל המתאפשרת לנוכח כישלון פרדיגמת השלב השני המתבטאת בעלייה הדרמטית בהיקף התחלואה ובחזרתו היחסית של אלמנט הפחד לציבוריות הישראלית.
כל אלה מאפשרים לצמרת הפוליטית לשקף נכוחה לציבור את המחיר הכרוך בעליית התחלואה וליצור הלך רוח חברתי המצמצם את התהודה של הפוליטיקה המגזרית לטובת אימוץ גישה לאומית-ממלכתית. מבנית וארגונית, השלב הזה מאופיין בחזרת הסמכותנות אבל גם בהחזרת מושכות ניהול המשבר לידי הדרג הפוליטי המנהל על חשבון "המומחים" לענייני בריאות שגילו אולי ידע אפידמיולוגי אבל חולשה ניהולית מערכתית. הפרידה הקרובה מפרופ' גמזו וחזרתו המסתמנת של מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר ואולי אפשרות מינוי פרופ' ברבש לפרוייקטור הלאומי מספרת את סיפור השלב השלישי של ניהול משבר הקורונה בישראל. השלב השלישי נמצא רק בתחילתו וככל הנראה לא יחזיר אותנו לתקופת ממשלת המעבר אבל יחזיר את הדומיננטיות בתהליך קבלת ההחלטות לחסידי הגישה המהודקת ששלטה בשלב הראשון.
ובמבט קדימה בואכה השלב הרביעי, כמו כל תהליך של חזרתיות ושינוי, האתגר הגדול כרוך במפגש שבין מערכת הציפיות הציבורית שנבנתה במהלך השלב השני לפתיחה ולחזרה של החיים למסלולם, ובין החזרה לנסיבות המצמצמות ומהודקות שאפיינו את השלב הראשון. כרגע לפחות, מעריך הדרג המדיני-פוליטי כי הלך הרוח הציבורי והחברתי בישראל מאפשר לעשות את השינוי המתבקש, למרות חריגות וחריקות שקיימות מצד מגזרים מסוימים.
