לא סתם הקורונה בישראל מגיעה לשיא רגע לפני החג שברור שהמגפה נוצרה כדי לחרב אותו: סוכות – החג שאירוח זרים הוא אחד מרכיביו העיקריים. בראש השנה אוכלים ראש של דג עם המשפחה, בפסח עורכים סדר עם המשפחה המורחבת, בשבועות אוכלים גבינות בחיק המשפחה ובפורים מתחפשים באופן מביך במסיבות, אבל בסוכות אנו אמורים לאשפז אצלנו בסוכה מגוון אושפיזין.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הסיוט האיראני: צינור הנפט אילת־אשקלון
– הנגשת מערת המכפלה: צביעותם של ארגוני זכויות האדם נחשפת
– אי ודאות: מה הקשר בין מגפת הקורונה וחג הסוכות?
לכאורה הכוונה היא לדמויות אחדות מהמקורות, אבל מנהג ישראל שאנחנו מארחים גם אנשים בשר ודם, שהם פחות סלבס מבחינת תנ"כית. הקורונה בנבזותה תמנע מאיתנו את אחד המנהגים האהובים על כולנו: לשבת בחלל צפוף ולא ממוזג עם המון ברחשים שמנסים לא לטבוע בסלט חצילים, ולהתווכח על פוליטיקה עם אנשים שלא יוצא לך לריב איתם בחגים אחרים. השנה נשב בצל סוכתנו במשפחות גרעיניות בלבד. לכל היותר נזמין איזו שכנה שממש יודעת לבשל מקומה ארבע. לכן, רגע לפני החג, אני רוצה להקדיש את הטור לכל האנשים שהייתי שמח לאשפז בסוכתי השנה אך מטעמי מגפה עולמית לא אוכל לארח אותם.
אלה הם אורחיי
> הסיני מווהאן שהיה לו דחוף לתת ביס בעטלף, או בפנגולין, או במשהו אחר עם רגליים. בחייאת, אתה קולט שכל השנה הזאת הייתה נראית אחרת אם לא היית עובר במשרד בצהריים וצועק "למישהו בא עטלף? פתחו למטה עטלפייה חדשה". מלבדו הייתי מזמין מסין גם את המדען שהנדס את הנגיף הזה גנטית במעבדה והביא אותו לעולם. שתו כוס יין, תאכלו קצת בישבש ותריבו ביניכם מי אחראי למחדל.
> קלמן ליבסקינד ושמעון ריקלין. נשב יחד, נאכל משהו, נדבר קצת ונבין שאנחנו שנינו מאותו נגמ"ש, לא אותה קומה, אך אותו היועמ"ש. אילולא הקורונה כל הריב הזה היה נפתר יופי בצל סוכתי. ואם לא היה נפתר, לא נורא, אם כבר לירות בנגמ"ש אז שיהיה כזה עם קירות מבד, איפה שההדף הורג פחות.
> עשרה מפגינים מבלפור. הבנתי שאין הדבקות בקורונה במקומות שהם נמצאים בהם. אולי צריך להמציא שירות כזה, עד שיהיה חיסון: "גט־בלפור". צריך ללכת לאירוע ומפחד להידבק? הזמן עכשיו רקלאביביסט ואתה מוגן.
> אלברט איינשטיין (מותר גם אנשים שמתו. לא אמרתי בהתחלה). לא יודע, תמיד כששואלים את השאלה השחוקה "עם מי היית רוצה לשבת לכוס קפה?", אנשים אומרים אלברט איינשטיין. זו תשובה חכמה כי היא מיד מעלה אותך לרמה של אנשים שיכולים לנהל שיחה על כוס קפה עם אלברט איינשטיין. גם אני רוצה להרגיש חכם.
> מנהל העבודה באתר הבנייה הצמוד לבית שלי. הייתי שמח להתעכב איתו בין המנה הראשונה לעיקרית, ולשוחח על היכולת המופלאה שלו ושל אנשי צוותו להתחיל בשבע וחצי בבוקר ברעש מחריש אזניים, וככל שעובר היום להגביר ולהגביר. אני מוכן להישבע שפעם אחת שמעתי אותו צועק באתר: "בחייאת סמיר, מה זה השקט הזה, אנשים בבניין של זמרי נרדמים".
> אלי אבידר מישראל ביתנו. או שיש לומר, "ישראל שתישרף מ'כפת לי ביתנו". אתם אולי לא עוקבים אבל זהו אחד מבכירי מכחישי הקורונה בישראל: חבר כנסת שמצטלם עם מניפי שלטים המכריזים "פייק מגפה"; שמתדרך מפגינים כיצד לשבור ולהפר את הוראות הסגר. אני יודע, הוא עלול לשכנע את יושבי סוכתי שאין בכלל קורונה ושכל הבלגן נועד לדחות או לבטל או להשמיד את המשפט של נתניהו, אבל אני מוכן להקריב עשרה חבר'ה משלי ולחסוך את זה מציבור שלם.
> השליח של הסופר. השארתי לו עשרה שקלים עם ציור מהילדים על השטיחון בכניסה לבית, והוא בתמורה השאיר לי על השטיחון פתק עם ציור מושקע של סמיילי עם מילות תודה חמות לילדים. הייתי מת להכיר אותך אפילו שהמצאתי אותך.
> הגננות של הילדים שלי. בחייאת, הן ראו את הילדים שבוע עד שסגרו פה הכול, ומאז באדיקות תהומית הן מקפידות בכל יום לשלוח סרטונים ופעילויות ומשימות ופרגונים. כל זה מעסיק את הילדים ארבע וחצי דקות לכל היותר – אבל עדיין, הזמן שהן מקדישות לילדים שהן מכירות באופן די שטחי זה משהו שראוי להזמין עליו לסוכה, בטח אחרי מגפת הגננות המתעללות שאנחנו רואים כאן.
> כמובן, לסיום, פנייה לאבא שלי: אשמח לארח אותך, אבא. אפילו מותר, אתה ז"ל ממשפחה גרעינית. כמו שכבר סיפרתי כאן, בפעם היחידה שניסית לארגן לנו סוכה במרפסת היא כמעט עפה מהקומה השביעית ולקחה את כולנו יחד איתה לקנזס. אגב, רגע לפני כיפור נתקפתי פרץ געגועים עז אליך. כל כך עז שהחלטתי שאני מתקשר. התקשרתי, לא היית זמין. אבל אם אתה קורא תחזור אליי.
המחנה הלא דמוקרטי
השבוע, עקב הידבקותו של ינון מגל (הזמר בקקטוס) בקורונה, הנחיתי בערוץ 20 את התוכנית "הפטריוטים". במהלך השידור ישבו שני פאנליסטים יחד איתי באולפן בירושלים ושניים בעמדת שידור בכיכר הבימה בתל אביב. במהלך השידור הותקפה עמדת השידור בתל־אביב על ידי עשרות מפגינים מכת "רקלאביבי" שניסו למנוע את השידור, התעמתו עם אנשי הצוות, תקפו והכול בשם הדמוקרטיה.
התקיפה בעיניי לא הייתה רק מעשה אנרכיסטי פשוט. היא הייתה חלק מטרור תודעתי שמנסים חברי הכת הזו להשליט בציבור. בין אם זה נגד אנשי תקשורת מהערוגה הלא נכונה, ובין אם זה נגד חייל מסכן שהוצב במחסום משטרתי וספג נאצות ואיומי ביוש משתי קדושות ביונדאי.
דווקא לאחר סוף שבוע שהימין עסק בו בעצמו בהגזמה, נראה לי שכולנו צריכים לזכור שלא משנה איזה איש תקשורת צמחת להיות, יש אנשים שפשוט לא מוכנים שלימין תהיה בכלל ערוגה.
