אי אפשר להגדיר את מלחמת הכול בכול המתחוללת כיום בחברה הישראלית אלא כקריסת מערכות. במקום לשתף פעולה, הכוחות המרכזיים בחברה נאבקים אלה באלה עד כלות, וכמו שייטת אוניות טיטניק הנעה בעיוורון אל כיליונה הם אינם מסוגלים לעצור את ההתנגשות הצפויה. אף שהעומדים בראש יכולים להבין את גודל האסון המתרגש ובא, ממש כמו בטרגדיה יוונית, הם לא מסוגלים לסטות כהוא זה מהתפקיד המיועד להם מראש במחזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הלם בביירות: נסראללה לא מבין איך ישראל עלתה עליו
– סוכות בימי קורונה – האם יש סיבה להקל?
– "אני תמיד זוכר למה נטשתי את השמאל"
הכאוס ניכר במערכת היחסים בין הליכוד לכחול לבן, שבמקום להתאחד נוכח המגפה מעדיפות להתקוטט, לריב, לנטרל זו את זו, ולתקוע מקלות בגלגלי המאמץ הלאומי. אף שכל בר דעת מבין וגם הסקרים מוכיחים שהמאבקים ביניהן יפגעו בהן אנושות, ציבורית ופוליטית, הן אינן מצליחות לחרוג מההתנהלות הקטנונית והבלתי אחראית הזאת. נוכח זאת היינו יכולים לצפות מהיועץ המשפטי לנהוג כמבוגר אחראי, אבל גם הוא מוכיח שוב ושוב שאינו יודע את מקומו, מוסיף לעצמו עוד ועוד סמכויות ומגביר את הבוקה והמבולקה.
כוכבים נוספים במחזה הם מפגיני בלפור, שחוסר אחריותם הציבורית בוטה ומופקר עד כדי כך שעולה חשד שהתנהלותם מכוונת מלכתחילה כדי להרבות את האנרכיה והכאוס. גם בציבור הרחב ניכר חוסר אחריות, והתביעות הפרטיות נושאות ראש. ארגוני עובדים ומעסיקים וקבוצות לחץ מנסים לסחוט את הלימון עד תום, ואזרחים רבים מדי אינם מבינים את חומרת המצב ומזלזלים בהוראות הבריאות בריש גלי. כל אחד מהכוחות האלו רואה את האינטרסים שלו בלבד ואת הצדק שלו בלבד, ושום היגיון או כוח בעולם לא יצליחו לשכנע אותו לנהוג אחרת. משום מקום לא מסתמנת כרגע הופעת גורם מאחד או מבוגר אחראי שמסוגל לעצור את הדינמיקה ההרסנית הזאת, שבה כל הכוחות חותרים במלוא עוצמתם להתנגשות שתביא לכיליונם שלהם ושל החברה כולה. טרגדיה יוונית ממש.
אלא שהטרגדיה היא פרי הרוח היוונית והמחשבה המערבית שהתפתחה ממנה, שרואות בהיסטוריה מאבק עיוור וחסר תכלית שמובילות אותו גחמותיהם של בני האדם או של אלים, שנגזר עליהם מראש להביא את סופם במו ידיהם. המחשבה הישראלית, במובן המקורי של המושג, לא יודעת את הטרגדיה. היא יודעת שגם אם הבירה דולקת, יש לה בעל הבית, שהוא שולט בגובה הלהבות ושיש תכלית לדלקה.
"הקב"ה מקדים רפואה למכה", מלמדים אותנו חז"ל. המכה באה בשביל הרפואה. יש מגמה ותכלית להיסטוריה והשלב הבא שלה הוא הרפואה, אלא שהוא לא יכול לצאת אל הפועל בלי המכה. שהרי ברור שהבעיה העיקרית שלנו איננה עם הנגיף אלא עם עצמנו בלבד; הנגיף רק חושף את היעדר החזון המשותף בחברה הישראלית, שמתבטא בסתירות במחלוקות ובבעיות הפנימיות, שעתה רק עולות על פני השטח. באין חזון ייפרע עם.
את קצה האור של הופעת הרפואה יכולנו לראות בעת האחרונה בשתי תופעות. האחת, תמונת המסך המפוצל במוצאי שבת, ערב יום הכיפורים, כשראינו את הכותל המערבי ריק כמעט לחלוטין, ולעומתו את רחוב בלפור מלא מפגינים מתלהמים. זה היה שידור חי של מעמד חילופי המשמרות בחברה הישראלית. צאצאיהם החברתיים־פוליטיים של מייסדי המדינה מזלזלים ובועטים בה וכבר לא מסוגלים לגלות סולידריות ואחריות לאומית. מבחינתם אם המדינה לא תלך בדרכם, היא יכולה ללכת.
מנגד, התגלה שדווקא המסורתיים, הדתיים ורוב החרדים, שלא הובילו את מהלך ייסוד המדינה אלא רק הצטרפו אליו, הפנימו את ערכי הממלכתיות והאחריות הציבורית והלאומית ועכשיו הם נושאים אותם. כבמרוץ שליחים הועבר המקל מישראל המייסדת לישראל היהודית.
להתפתחות הזאת יש גם ביטוי פוליטי מובהק. כישלונן הבולט של הליכוד ושל כחול לבן בהנהגת המאבק בנגיף מתבטא היטב בסקרים ומעלה מועמדת חדשה להנהגת המדינה.
ראשי ימינה משכילים לשלב ביקורת בונה ועניינית על מחדלי ההנהגה עם ממלכתיות ואחריות לאומית, והציבור רוחש להם אמון. נכון שהסקרים המחמיאים עלולים לצנוח במהרה, אבל הם גם עשויים לנסוק לשיאים חדשים. הרי כבר למדנו שהנגיף הזה בלתי צפוי. הסקרים האלה מגלים שנפרץ מחסום מנטלי ואידיאולוגי, ושרבים במרכז־שמאל, ואפילו אנשי "רק לא ביבי" בשמאל הקשה עצמו, מבינים שימינה היא הכוח הפוליטי הריאלי היחיד שיכול להביא לחילופי השלטון בישראל.
רבים משווים את יום הכיפורים הזה למלחמת יום הכיפורים ההיא שהביאה להדחתה של ההנהגה ההיסטורית של השמאל ולתחילתו של עידן פוליטי חדש, עידן הימין. בהחלט ייתכן שבעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים הנוכחית, יתבע הציבור מהנהגת הימין לשלם את מחיר כישלונה, ויעלה לשלטון הנהגה אמונית.
אם הליכוד וכחול לבן לא יתעשתו במהרה ולא יתחילו לגלות אחריות ולשתף פעולה, התוצאה המתבקשת תהיה התפרקות הקואליציה ובחירות חדשות בזמן מגפה, מה שעשוי להביא לראשיתו של עידן חדש שבו ישראל אמנם לא תהיה דתית אבל תהיה הרבה יותר יהודית.
