שיר השבוע: הַמִּשְׂרָד לְרִיקוּן מֻשָּׂגִים

מַחֲנֵה הָאֶתְרוֹג נְשׁוּךְ הַפִּטְמָה
מַמְשִׁיךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ
וְעוֹשֶׂה לַמִּלָּה דֵּמוֹקְרַטְיָה אֶת מָה
שֶׁעָשָׂה לַמִּלָּה שָׁלוֹם.

הָעָם הַזֶּה

כֵּיצַד הוּא קָם כְּשֶׁהוּא מֵרִיחַ סַכָּנָה.
וּכְשֶׁזֶּה לֹא רַק רֵיחַ אֶלָּא הִיא כְּבָר כָּאן
נִרְדָּם שֵׁנִית וּמִתְפַּלֵּג אֵין־תַּקָּנָה.
כֵּיצַד יוּקַם?

כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם אֵין אֲנִי לִי מִי לִי
הוּא מִתְנַחֵם: יֶשְׁנָם "הָהֵם", יֵשׁ "הַשִּׁלְטוֹן",
וּמְהַמֵּר וּמִתְנַעֵר – נָמֵר טָמִילִי
שֶׁאֵין בִּלְתּוֹ.

כְּאַרְבָּעִים אָחוּז הֵפֵרוּ בּוֹ בִּידוּד.
כְּאַרְבָּעִים אָחוּז רִמּוּ בַּחֲקִירָה.
הַלְוַאי שֶׁזֶּה מָצוּץ; זֶה כַּנִּרְאֶה מָדוּד.
וְכַמָּה רַע.

עִם חָסִיד הִתְחַסַּדְנוּ

מֵחֲשָׁשֵׁנוּ פֶּן נַכְלִיל,
פֶּן יוֹלִיכֵנוּ הֶחָלִיל
חָלִילָה, וּנְשִׂימֵם דַּחְלִיל
וְנוֹקִיעֵם לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ –
חֲצִי שָׁנָה שֶׁמֵּי וְרָדִים
הִזְלַפְנוּ עַל הַחֲרֵדִים,
מוּסָר הִסְכַּמְנוּ לְהַרְדִּים
לְבַל נֻפְלַל כְּאַנְטִישֵׁמִים.

סְאָה שֶׁל סַבְלָנוּת נִתְּנָה
וְרִפַּדְנוּהָ בְּבִטְנָה:
אֵין אֵלּוּ הִלּוּלוֹת שִׂטְנָה
כְּבִרְחוֹבוֹת רְחַבְיָה,
אֵלּוּ תְּפִלּוֹת; הֵן צַדִּיקוֹת
וְהֵן לִכְסֹף וְהֵן לִבְכּוֹת.
אַךְ מָה לַעֲשׂוֹת – וּמַדְבִּיקוֹת
הֵן פִּי כַּמָּה וְכַמָּה.

חֲצִי שְׁנַת חֶסֶד לַסִּדּוּר
וּלְעַקְשָׁנֵי הַחֲסִידוּת,
כִּי הַתְּפִלּוֹת אָבוֹת יִסְּדוּם,
כִּי זֶה בֵּית כְּנֶסֶת.
אַךְ כְּשֶׁמִּשְּׁטִיבְּל וּמִטִּישׁ
מוּנָף עַל הַחַיִּים פַּטִּישׁ
וְקוֹל אָסוֹן וְקוֹל קַדִּישׁ –
תַּם זְמַן הַחֶסֶד.

הָעֲרָבָה וְהָעַרְבוּת

אִם יָקָר בְּעֵינֵי אַדְמוֹ"ר
הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו,
יוֹתִירֵם נָא עֲלֵי אֲדָמוֹת;
אַל יִשְׁלַח בָּהֶם אֵשׁ נָדָב.

אִם זוֹלִים בְּעֵינָיו יִשְׂרָאֵל
כַּעֲנַף עֲרָבָה חָבוּט
וּמֵעִם לְבָבוֹ יְסִירֵם,
נֶעְקֶרֶת הָעַרְבוּת

וְנִתֶּרֶת הָאֲגֻדָּה
וְנִטָּל בְּזָדוֹן מָזוֹר
וּמֻצְדָּק כָּךְ שֶׁבְּמֻקְדָּם
נַחֲזֹר לְהַנְהִיג רַמְזוֹר.