הפיד מציג: הקלות בה אפשר לשקר

כל יום אפשר לחזור בתשובה אז אפתח בוידוי, גם אם אנחנו ימים ספורים אחרי יום כיפור: בשבוע שעבר כשפרסמתי את הטור שאמור לסכם את מה שהסעיר את הטוויטר באותו שבוע, התעלמתי מאירוע ששטף את הפיד וקרע אותו לשניים במשך ימים ארוכים.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ישראל הפכה למוכת קורונה כי היא מתנהגת כמוכת טירוף
– רוחות פיוס: ישראל ולבנון ידונו על הגבול הימי
– בבתי החולים מתריעים: אין מספיק רופאים, המצב קריטי

לפני שבועיים פרסם קלמן ליבסקינד טור שבו פרט את הצלחותיו המדיניות של נתניהו לצד כישלונו בטיפול משבר הקורונה, וכל זאת בצילה של התמודדות של כתב אישום חמור. בסיכומו של הטור הציע ליבסקינד לראש הממשלה להגיע לעסקת טיעון תמורת פרישה מהחיים הפוליטיים. באותו יום פרסם גם עורך מקור ראשון, חגי סגל טור עם הצעה דומה מה שגרם כמובן להררי קונספירציות הזויות ורפש שנשפך על ראשם של השניים. הפיד הימני התחלק לשניים בציוצים עוקצניים, כמובן לשמחתו של פיד שמאל שהוציא את מאגרי הפופקורן שנשמרו בדיוק לאירוע כזה.

שמעון ריקלין וינון מגל. צילום מסך מתוך ערוץ 20

חגי סגל הוא הבוס הנוכחי שלי. קלמן ליבסקינד הוא חבר יקר וקרוב שהייתה לי הזכות לעבוד איתו במספר הזדמנויות בשנים האחרונות. כשהתלבטתי אם לכתוב על האירוע הזה ועל חילופי האש בין הצדדים, הגעתי למסקנה שעם כזה גילוי נאות ארוך, עדיף פשוט להתעלם ולכתוב על אירועים אחרים בטוויטר, וכאלה כידוע, לא חסר אף פעם.

בשבת האחרונה פרסם ליבסקינד טור נוסף שבו ענה לכל מחרפיו ומגדפיו והוכיח כיצד כל התיאוריות שבנו במשך השבוע, כמו זו שמנדלבליט בשיתוף אילת שקד תדרכו עיתונאים בציונות הדתית להציע את העסקה הזו, קרסו כמו מערך החקירות האפידמיולוגיות ביום רע. לא ציפיתי שמושאי הטור שהפריחו את השקרים יתנצלו בפני ליבסקינד וסגל אבל לפחות מבחינת הטוויטר הייתה לי איזו ציפייה שהחברים יבינו את הרמז. אבל מסתבר שהתבדיתי. גם בשבוע החולף הפיד היה עסוק בחיזוק התיאוריות, בהדהוד השקר ועליו נוספו כמיטב המסורת גם שקרים חדשים שהוגדרו, על ידי מספריהם כמובן, כ"סיפור ענק".

ולמרות ניגודי העניינים אכתוב רק את זה: אני מודה, כואב לי לראות איך אנשים כמו סגל וליבסקינד שתרמו לשיח הציבורי ולעיתונות בישראל את מה שכל מגדפיהם לא יעשו גם בעוד כמה גלגולים, חוטפים בוץ וטינופת על שמם הטוב. אני לא מרגיש שיש לי יותר מדי מה לתרום בהוכחה של עד כמה השקרים על השניים מופרכים. ליבסקינד עשה את זה מצוין בטורו האחרון.

ועוד יותר מכך, כואבת לי הקלות שבה אפשר לשקר. ציטוט מפורסם של מרק טווין אומר ש"השקר יכול לעשות את דרכו סביב חצי-עולם, בעוד האמת עדיין לא סיימה לקשור את שרוכיה". אפילו טווין לא דמיין עד כמה המשפט הזה יוכל להיות נכון בעולם הדיגיטילי של 2020.

כך עיתונאים כמו סגל וליבסקינד שכבר שנים ארוכות כותבים נגד הברנז'ה התקשורתית, קורעים לגזרים את האליטה המשפטית ומקרקסים את המערכת הפוליטית והשמאל בישראל, הופכים ב"זכות" טור אחד, שבו הביעו את דעתם (שאפשר כמובן לחלוק עליה) לשמאלנים בעצמם, עוכרי ישראל, חנפנים שמחפשים חיבוק מאותה הברנז'ה כי הם רוצים את פרס סוקולוב, שופרות ועוד כהנה וכהנה מחמאות.

ואם אתם מחפשים נחמה, תוכלו תמיד לשנן את אמרתו של ר' יהודה במסכת סנהדרין (צז ע"א) על מה צפוי לקרות בימי המשיח: "תניא ר' יהודה אומר דור שבן דוד בא… ופני הדור כפני כלב והאמת נעדרת שנאמר 'ותהי האמת נעדרת'! מאי ותהי האמת נעדרת? אמרי דבי רב מלמד שנעשית עדרים עדרים והולכת לה". אם היעדר האמת היא סימן לבואו של משיח בן דוד, והטוויטר הוא המדד אז אנחנו כבר ממש קרובים.

שיעור בהיסטוריה

ואם כבר מדברים על אמת, עובדות וכתיבת ההיסטוריה, מסתבר שדין 1948 כדין 2019. הזיכרון הציבורי שייך למי שכותב אותו, והשבוע האחרון דרש מהפיד הימני ידע היסטורי במקרה הטוב, זכרון סביר במקרה הבינוני וגוגל למקרים ממש חמורים.

הנה לדוגמה ציוץ של פניה עוז זלצברגר (שנמחק מאוחר יותר), שהיא גם הבת של הסופר עמוס עוז ז"ל:

מצד אחד, אני לא מזלזל באנשים שמאמינים במשהו ועל חשבון זמנם הפרטי יוצאים להפגין. זה ראוי לכבוד בעיני גם אם אני חושב שהמטרות שלהם לא ברורות או מוטעות. מצד שני, בואי גברת זלצברגר, אתם מפגינים. לא באמת יורים בכם ירדנים.

עדיין בימי קום המדינה, יוזמה נוספת של המפגינים הייתה להגיע לקברו של בן גוריון כדי לבכות את גורלה של המדינה המושחתת ועד כמה היא הידרדרה מהימים הנפלאים בשלטונו של בן גוריון.

כאמור, פיד ימין זוכר דברים גם אם הם היו ב48'.

כדאי היה שיזכירו לחברים בשדה בוקר שבן גוריון פקד על ירי על האצ"ל, להלן המתנגדים הפוליטיים שלו, כשהגיעו על האלטלנה בכפר ויתקין ואחר כך בחוף תל אביב. הוא לא חילק להם דו"חות של 5000 ₪ על התקהלות בלי מסכה. בואו נגיד שבן גוריון הוא לא הדוגמה הטובה ביותר לשלטון דמוקרטי נאור. זכויותיו עימו אבל הוא באמת לא סמל ודוגמה בעניין הזה.

כמיטב המסורת היה מיד צייצן שתהה מה היה קורה אם ימני היה עושה משהו דומה:

והיה גם צייצן אחד, אבישי עברי, שלא היה צריך לדמיין מה היה קורה אילו. כשהוא הצטלם לקמפיין הליכוד במערכת הבחירות על רקע הקברים בהר הרצל, ואמר: "עוד ועוד אלימות, עוד ועוד הרוגים – זאת המשמעות של שלטון שמאל" הוא חטף הרעשה תקשורתית כזו שאילצה את מעסיקיו בליכוד לפטר אותו. השימוש בקברים מסתבר נכון רק במקרים מסוימים שהשמאל מחליט עליהם.

(למי שעדיין לא מכיר, ראשי התיבות זלא"ד הם "זה לא אותו דבר" משמש את הימין בפיד כמילת קוד לתירוץ כשמראים לשמאל את הצביעות במעשיו והמוסר הסלקטיבי).

אפרופו קמפיינים, זוכרים שבמערכות הבחירות בשנה וחצי האחרונות הליכוד הוביל קו לפיו גנץ לא שפוי, לא אפוי ועוד מחמאות מהסוג הזה? זוכרים את הגינויים, את הפסיכיאטרים שעלו לשידור ומחו שמשתמשים באי שפיות כקללה? את כל אלו שאמרו שהליכוד יורד נמוך מדי? קבלו את רונן צור, הקמפיינר ויועצו האישי של בני גנץ עושה בדיוק את אותו הדבר:

ואם יש אירוע אחד מכונן, שכל השוואה אליו היא פצע פתוח וכואב הם ימי הגירוש מגוש קטיף. לא רק ההשוואות בין היחס למפגינים אז לבין היחס למפגינים היום, זועק לשמיים. מה שבעיקר מרתיח את הדם לכל מי שהיה שם ויש לו זיכרון סביר, היא הבכיינות של המפגינים שהצדיקו אז מעשים חמורים בהרבה כלפי המפגינים הכתומים.

הנה למשל, דובר צה"ל ומפקד גלי צה"ל לשעבר אבי בניהו. תא"ל במיל' שמצייץ את הציוץ הבא:

הציוץ הזה הביא גם את עמית סגל יחד עם עוד רבים נוספים לא לעודד את מסיבת הקורונה בצמתים לטובת איזו "מלחמת שחרור".

מאוחר יותר בניהו אכן התנצל והסביר, אולי בזכות הלחץ והגינויים:

15 שנים אחרי הגירוש, נזכרו פתאום בשמאל ששימוש בחיילי צה"ל כנגד מפגינים אזרחים הוא לא ראוי ומסוכן. הדיון החל בעקבות הסרטון הזה:

שמאלניות אנרכיסטיות מטרידות ומקללות חיילים ושוטרים במחסומים… ?

בושה וחרפה!!! pic.twitter.com/Wc0HjZNNmj

— Moti Tal (@Mot_Tal) September 29, 2020

אין לדעתי צייצן ימין שלא תלש את שערותיו למראה הסרטון והפטיר לעצמו "יופי שנזכרו עכשיו".

הנה בוגי יעלון, כיהן כרמטכ"ל עד חודשים ספורים לפני הגירוש והכין את חיילי צה"ל למבצע ההירואי מביע את עמדתו על העניין:

או אלוף במיל' יאיר גולן שהעמיד חיילי צה"ל ופירק להם את העצמות בעמונה, מביע עמדה מוסרית ברורה:

והיה צייצן שהשקיע ומצא את הציטוט הזה:

שתי הנשים ברכב שקיללו את הנהג נלקחו לחקירת משטרה. מה שבאמת מדהים זה שחלק נכבד מפיד הימין, שיודע להיות בפוזיציה אבל יודע גם לצאת ממנה מחה על הצעד:

הסרוגים עושים פילאטיס

בין הצייצנים החרדים לצייצנים של הציונות הדתית יש בדרך כלל סוג של הסכמה. בהתאם ל"גוש הימין" ז"ל ולישיבה המשותפת במשך שנים רבות בקואליציה ידעו שני הציבורים ומובילי הדעה שלהם לשתף פעולה או לפחות לא לריב.

השבוע, בעקבות ימי הקורונה, ההפרות הבוטות של הנחיות הבידוד בציבור החרדי העזו כמה צייצנים בציונות הדתית להביע ביקורת, בבחינת נאמנים פצעי אוהב להערכתי האישית, כלפי חוסר ההקפדה בציבור החרדי שפוגעת בציבור כולו בניסיון למגר את המגיפה.

שני הציוצים האלה, פתחו מלחמת עולם בין הצייצנים הסרוגים לאחיהם החרדים:

מי שעלתה על כולם, היא הצייצנים החרדית והעיתונאית אפרת פינקל שהחליטה לרדד את השיח עד לגובה של מזרן פילאטיס בטענה שאנחנו פשוט לא מבינים את הדקויות של גדולי ישראל וההנחיות שלהם לציבור שומעיהם: