כל בר דעת במדינה מבין שתגובת המגזר החרדי למגפת הקורונה חצתה את גבול השערורייתי. אם בימי האביב הרעננים של הגל הראשון הטענות שנשמעו מצד נציגיהם בתקשורת ובפוליטיקה, לפיהן הקמנו לתחייה שד אנטישמי עתיק ומכוער, עוד נשאו ניחוח לגיטימי כלשהו, הרי שכעת הן נשמעות פארודיות במקרה הטוב וזדוניות במקרה הרע. כולם, מלבד המגזר המדובר שאחראי ל-40 אחוזים מרשימים מהתחלואה, מבינים את זה. ההוקעה הציבורית של מגזר שמסכן באופן אקטיבי את שאר המדינה במהלך משבר חסר תקדים היא דבר טוב. כל עוד, כמובן, אנחנו נצמדים לעובדות ולאמת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ביידן ניצח בעימות הספציפי, טראמפ ניצח אסטרטגית
– הרמטכ"ל טעה פעמיים: כשהציב חיילים במחסומים וכשחזר בו
– הגישה הרמזורית נכשלה, טוב שחוזרים למתווה הגל הראשון
זו לא אמורה להיות בעיה. בניגוד לרוב המאבקים הציבוריים, בהם עמדת המתווכח תלויה בעיקר בנטיות האישיות שלו, כאן האמת בוקעת מכל טבלת נתונים וזועקת מכל תמונה צבעונית. אנחנו עדים למקרה נדיר בו ישנם, באמת ובתמים, טובים ורעים, וקשה מאוד להתווכח אחרת. לכן, תמוה מדוע אנשים בצד הטוב מתעקשים להפוך את הפשוט למורכב ואת השחור-לבן לבליל של אפור.
בידיעות אחרונות ובאתר ynet, למשל, פורסמה בשבוע שעבר ידיעה אשר מצהירה שבמגזר "נדבקים בכוונה בקורונה כדי לצאת למלונית בסוכות", ומספרת על "תופעה" במסגרתה "חרדים רבים זיהו במתקני ההבראה הזדמנות ל'נופש משפחתי' חינמי למשך שבועיים, בתנאי פנסיון מלא". קריאה מדוקדקת של הכתבה מעלה ספק בנוגע לביסוס הקביעה הזו, שנראית יותר כמו ניסיון סנסציוני לרכוב על גל של כעס ושנאה ופחות כמו דיווח חדשותי. וכך, לתוך מציאות ברורה כשמש עולים אדים של ספק. מי שאיתן בדעותיו יהפוך איתן עוד יותר מקריאת כותרת שכזו, אבל החרדי הממוצע, ואולי צופה בלתי-משוכנע מהצד, עלול להרגיש בצדק שזו רדיפה מוגזמת. במקום לתרום לדיון או לחזק טענה, כותרת מפוקפקת משכנעת את המשוכנעים ומבלבלת את כל השאר. כך עם כל התבטאות חצי-נכונה של עיתונאי, וכך עם כל כרזת נאצה נגד פוליטיקאים חרדים עם "דם על הידיים".
התופעה הזו אינה חד-פעמית ובטח שלא רק מקומית. מי שמעורה בפוליטיקה האמריקנית יוכל להצביע ללא הגזמה על מאות מקרים שכאלו בשנותיו של הנשיא הנוכחי (וגם לפניהן, אני בטוח). התבנית קבועה: דונלד טראמפ יגיד או יעשה משהו מזעזע או שערורייתי ויותיר שומעים מבולבלים או זועמים. מייד מתחוור לכולם שיש כאן רגע בעל פוטנציאל לפגיעה במעמדו של הנשיא ומפלגתו. אבל השמאל, וידידיו בתקשורת, בהתרגשות דתית נדירה, יעשו את הדבר שיפגע יותר מכל בטענה שהם עצמם מנסים להעביר: הם יגזימו. הם יעוותו את הסיפור עד שייראה קיצוני יותר ממה שקרה באמת. במקום להוציא אותו טיפש, הם יטענו שהוא השטן. במקום לפרסם סרטון בן דקה בו מילותיו מובאות ללא פרשנות ומתגלות בכיעורן, הם יפרסמו עשר שניות של משפט מקוטע שגורם לדבריו להישמע גרועים יותר משהיו באמת. את שאר הזמן הם יתנו לעיתונאי זועם שיסביר מדוע זה דומה, פחות או יותר, לגרמניה הנאצית.
הבה נביא דוגמה: בעימות ביום שלישי, הנשיא התבקש לגנות את פעילותם של ארגוני עליונות לבנה. טראמפ, שפעל רבות נגד ארגונים כאלו בחקיקה אבל מתקשה בהוצאת גינויים מפורשים וחד-צדדיים נגדם, ענה בטח, למה לא, תן דוגמה ואגנה. ג'ו ביידן הציע את ה"פראוד בויז" (דוגמה גרועה, אגב. אין ספק שהם קיצוניים, מטורללים וכנראה אנטישמים, אבל למיטב ידיעתי היו"ר שלהם שחור. לא עונה להגדרה של "עליונות לבנה"). טראמפ הגיב בבליל דברים במסגרתו אמר "סטנד בק, סטנד ביי" – נשמע פחות כמו גינוי ברור ויותר כהנחיה לקחת צעד אחורה ולהמתין להוראות – ומייד סובב את השאלה לביידן (שאגב, ענה גרוע אף הוא).
זה לא נראה טוב, וכולם ידעו את זה. טראמפ פספס הזדמנות ברורה לגנות מול כ-80 מיליון צופים קבוצה קיצונית שלרוב תומכת בו. אפילו ברמה הפוליטית זו הייתה הזדמנות פז, להיראות כמתנגד מובהק לקיצוניות בזמן שיריבו טוען שהארגון האלים והקומוניסטי "אנטיפה" הוא רק "רעיון". כל אדם אובייקטיבי שצפה בזה הבין את הנזק שטראמפ עשה לעצמו. על מתנגדיו היה לעשות דבר אחד פשוט: לא להגזים. לא לשקר.
אבל הם נכשלו. עוד באותו לילה ולמחרת פורסמו, לא רק ברשתות החברתיות אלא גם בגופי חדשות רשמיים, קליפים חלקיים, בעריכה מגמתית מובהקת, שהציגו את הרגע לא כפליטת פה חסרת אחריות אלא כמשהו זדוני הרבה יותר. כתבים ציטטו את טראמפ כאילו הוא עומד על מרפסת הרייכסטאג, מורה לחייליו הנלהבים להמתין להוראות נוספות. הגדיל לעשות הכותב המוערך מייקל גרין, שבציוץ שזכה למעל 12 אלף לייקים דיווח שהתשובה של טראמפ "הייתה בהכנה שלו לעימות. הוא ידע שהשאלה מגיעה, והייתה לו תשובה מוכנה". כשאדם אחד שאל אותו מה המקור שלו הוא הוסיף, כלאחר יד, "אני לא מציע שהשאלה נשלחה אליו מראש. היה ברור שיש לו תשובה מוכנה… למקרה שהשאלה תעלה". תרגום: אין לי מושג האם הוא היה מוכן מראש, אבל בטח שכן.
וכך, במקום להציג את הסיפור כמו שהוא, המתנגדים לטראמפ עשו את הדבר האחד שירתיע את מי שיושב על הגדר: הם הגזימו. ושיקרו.
ונאמר אמן
הגזמות ושקרים שכאלו אינם נחלתם הטבעית של אף צד או מגזר. הם מופיעים בכל מקום ובכל מאורע פוליטי-תקשורתי-חברתי. אם יורשה לי לשחק סוציולוג לרגע, סביר להניח שהתרבות שלנו – החל בעיתונות וכלה בשיחות פרטיות רגילות – התפתחה במהירות לכיוון הזה בשל הרשתות החברתיות, שמקלות על כל אחד להישאר בתיבת התהודה הקטנה שלו. מי שלא רוצה, לא צריך להיחשף לדעות ודיווחים שלא תואמים בדיוק את הנרטיב שהוא כבר מאמין בו. המרוויחים הגדולים מכך הם אלו שיסלפו את האמת כדי שההמונים יחזרו אליהם בכל יום, בכל שעה, לקבלת המנה הקבועה של אשרור אידיאולוגי.
מעבר לעובדה שקשה מאוד לצד המפסיד לנצח עם מנטליות שכזו (עיינו ערך התגובות הציבוריות לסיפורים מצוצים מהאצבע על הימין לפני מערכות בחירות שונות), זה פשוט עוול אינטלקטואלי. אנחנו שוקעים בביצות של פוסטים, ציוצים ודיווחים שמחברים ומשדרים אנשים שאומרים בדיוק, מילה במילה, את מה שאנחנו מסכימים איתו. רשתות כמו פייסבוק וטוויטר נראות פחות כמו כיכר העיר בו דעת הקהל מתפתחת ומשתנה בעקבות טענותיהם המחכימות של מתפלמסים, ויותר כמו בתי פולחן, בהם משוחררת הצהרה קדושה לאוויר, והכוהנים והקהל עונים אמן.
