350 מוקדי הפגנה, מאות הפרות סגר, עשרות עצורים, מעל 5,000 דוחות, עשרות קרבות טוויטר ליליים ומשדרים מיוחדים המתעדים את הכל. זה היה הלילה הראשון של שמחת בית השואבה התשפ"א, עליה נאמר "כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה, לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הרמטכ"ל טעה פעמיים: כשהציב חיילים במחסומים וכשחזר בו
– המשבר מביא לפירוד וקיטוב, אבל גם מייצר הזדמנות
– כך משכללת סין את שיטות המעקב אחר אזרחיה
מסופקני אם חז"ל צפו למרחוק את האנרכיה שהתפשטה אמש ברחובות תל אביב וירושלים ואיימה על לכידות החברה הישראלית, או לפחות על מנה שנשאר ממנה.
לוחמים למען שלמות הדמוקרטיה יצאו במודעות גמורה לעימותים עם כוחות המשטרה, מבקשים להיעצר יותר מאשר להפגין על מנת להשיג תמונות ניצחון. לצד רבים ששמרו על ההנחיות, רבים אחרים גם זלזלו לחלוטין בשלטון החוק, מפרים את מגבלות היציאה עד קילומטר מהבית, והפגנה בקפסולות של 20 איש ובמרחק אחד מהשני. למשטרה לא נותרה ברירה אלא להתערב, לחלק קנסות ולעכב או לעצור מפרי הסדר.
התמונות האלימות ששודרו אתמול במשך שעות ממוקדי ההפגנה ביקשו להציג אלימות משטרתית בלתי מידתית כלפי המפגינים. ראינו את האלימות הזו בהפגנות קודמות בריכוזים החרדיים כששוטרים הגיעו "להתפוצץ" על מפגינים. אבל מה ששודר אתמול זו לא התמונה המלאה: נציגי המשטרה ישבו באולפנים והסבירו שהשוטרים נקטו באמצעים לפיזור המפגינים אחרי קריאות חוזרות ונשנות לשמירה על מגבלות ההפגנה, כפי שעברו בהחלטת ממשלה בשבוע שעבר וכפי שאושרו גם על ידי הכנסת בסוף השבוע. מפגינים רבים סירבו להזדהות בפני שוטרים ונגררו לאלימות. אבל לעורכי החדשות ולפרשנים באולפן זה לא הפריע. הם לא יסטו מהנרטיב: ממשלת ישראל, באמצעות משטרת ישראל, מכה בערך הקדוש של הדמוקרטיה. והוא באמת קדוש, אבל לא יותר קדוש מערך החיים ולא יותר קדוש מערך האחדות והלכידות הישראלית שסופג מכת מחץ בחודשים האחרונים.
בזירה הווירטואלית של ההפגנות, חברי כנסת נהגו בהפקרות מוחלטת ועודדו את המפגינים. ח"כ עופר שלח אף שלח הוראות מדויקות: אל תשלמו את הקנסות, לכו להישפט. אנחנו נהיה הגב שלכם. המשטרה לא תתמודד עם הבאת אלפי מפגינים לבתי המשפט. ככה, רבותיי, לא נראית אחריות לאומית או דמוקרטיה. ככה נראית קריאה מפורשת לאנרכיה.
מעניין גם שאף אחד מצייצני אמש לא קרא למפרי החוק במאה שערים ובבני ברק לנהוג באופן דומה. להיפך, שוב המשוואה המעייפת בין החרדים למפגינים נשלפה רק כטענה לאכיפה סלקטיבית. וכאן המקום לומר בפירוש: אלו ואלו לא רצויים.
ד"ר אבישי בן חיים היה בין האמיצים היחידים שכבשו את האולפנים כשאמר בקול ברור: רצועות שידור מיוחדות נוצרו ללוות את ההפגנות ולמעשה מלבות אותן. כתבים שאמורים לסקר הפגנות, פרשנים באולפנים שאמורים להביע זעזוע מההפקרות שמשתוללת בחוץ, מזדהים עם אותם מפרי חוק. קוראים מפורשות לבעוט במערך הלאומי שכל אזרח ישראלי צריך להיות שותף לו בעת הזו: המלחמה במגיפה.
"ההפגנות" משתקפות היטב גם בתוך הקואליציה. לצד העמידה מאחורי החלטתם להעביר את החוק להגבלת ההפגנות, שמחזיקות במשק הישראלי כבן ערובה, בכחול לבן הודיעו ערב חג כי הם מתכוונים להקים את וועדת האיתור שתמנה סופסוף פרקליט מדינה חדש ומשנה ליועמ"ש שתחליף את דינה זילבר. מדובר בצעד שאמור לקרות חצי שנה לאחר כינון הממשלה כפי שקיים בהסכם הקואליציוני, חצי שנה שאנו קרובים לסיומה, אך גם בוועדה שצריכה לקום בהסכמת השותפות. בליכוד לא התרגשו יותר מדי, אפשר להניח שגם חייכו. כל אחד מהצדדים ממנף את הודעותיו של האחר לצורך המטרה היחידה שככל הנראה שניהם מסכימים עליה: פירוק הממשלה. אזרחי ישראל נשארו שבויים, צופים במשחק ההאשמות שאנו עמוק בהארכה הרביעית שלו בשנה וחצי האחרונות.
התחושה שעולה מהרחובות היא של שריפת מחסני התבואה. העסק שעתיד היה להתפרק מיומה הראשון של ממשלת האחדות אכן מתפרק, באין מרוויחים מהמצב. הגיע הזמן שמישהו ייקח אחריות לאומית: אם בהרגעת הרוחות ובלימת המשחק הפוליטי המסוכן, שבחסות הקורונה משסע עוד יותר את החברה הישראלית, קורע עוד יותר את התפר העדין בין יהודית לדמוקרטית, ואם בהחלטה חותכת ללכת לבחירות בחודשים הקרובים. אולי נמאס כבר להגיד את זה אבל באופן אמיתי, אנחנו פסע מה-'מאוחר מדי'.
