שום טעם נראה לעין, אין להפגנות החרדים בלילות האחרונים, וגם לא לעימותים הקשים עם השוטרים. ריח כנראה שדווקא יש, אם לשפוט על פי פח האשפה העולה באש שצילם אוהד חמו במאה שערים לכתבה ששודרה אמש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סין: אם שבתה נפטרה מקורונה תובעת את הרשויות
– עכשיו בודקים: האם השרה גמליאל עברה על התקנות
– שמועות על מורדים: בכחול לבן משדרים עסקים כרגיל
קצת עודף דרמה נלווה לכתבה, שנכנסה לתוככי הרחובות החרדיים המסוגרים שבמרכז הבירה. ובכל זאת, היא המחישה באמצעות מרואיינים גלויי פנים וקול, את התזה שחלחלה קצת מאוחר להבנת העיתונות הכללית: בעוד הסנטימנט הציבורי ההגיוני הכולל – הוא לצמצם הדבקה ולהישמר עד כמה שניתן מפני המחלה שרב בה הנסתר, הרי שבחלקים לא קטנים מהציבור החרדי, המציאות הפוכה. שם החליטו על טקטיקה של הידבקות גורפת בנגיף. 'כולנו נדבקנו, אנחנו כבר אחרי זה', אומרים שם לחמו עוד ועוד בחורי ישיבה. טוענים בעצם, שכללי ההרחקה הנדרשים כרגע על פי חוק מכלל אזרחי ישראל, כבר אינם נוגעים להם. הם לקחו את הסיכון הבריאותי כדי להמשיך באורח החיים. אפשר כבר להתקהל ואפשר להתפלל. הכלכלה הישראלית שמתרסקת סביבם בשל המספרים הגואים של החולים, לא באמת מעסיקה אותם.
יותר מבחורי הישיבה, כמעט אפילו יותר מהזאטוטים שקוראים 'נאצים' לעבר השוטרים ומתעטשים בכוונה אל עבר צוות הצילום, מכעיסים דבריו המצוטטים של העיתונאי החרדי, עורך עיתון משפחה, יוסי אליטוב. המדינה בחרה במכוון בהאשמת החרדים, הוא אומר. כאילו הנתונים הסטטיסטיים משקרים כולם, והחרדים לדבר השם הם רק שעיר לעזאזל כדי להטיל עליו את אשמת הניהול הקלוקל של המשבר. המדינה אשמה, הממשלה אשמה, והחרדים הקיצוניים "האנרכיסטים", המלהיטים את הקרע, אשמים. אם אמר אולי שמרבית הציבור החרדי דווקא משתדל להישמר, הרי שהדברים לא הגיעו אל המסך.
ובכל זאת. בהמשך המהדורה אמש של 'החדשות', לאחר הכעס הגדול על הניתוק המכוון, האגואיסטי, של חלקים מהציבור החרדי, עולה תמונת המראה. כתבה שנוגעת לניצולי השואה ולקשישים בכלל שסובלים מבדידות קשה בימי הסגר. וכתבה מבהילה על השימוש הנוסק בסמים, אלכוהול ואפליקציות מיניות בוטות בקרב בני הנוער באין בית ספר ומסגרות.
לגמרי פשטני לטעון שלו לא יגנו החרדים בקנאות על אורח החיים שלהם, לשם הם עלולים להידרדר. אבל החרדה הקיומית לשימור אורח החיים השמרני, בהחלט הדהדה אמש בכתבות ההמשך. לו רק אפשר היה לרתום את השמירה הקנאית על ערכי היהדות למאמץ כולל בריאותי וחינוכי עבור העם היושב בציון כולו, היינו היום במקום אחר.
