שעות ארוכות לקח אתמול עד שהשרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, הואילה לספק התייחסות רשמית לפרסום אודות הנסיבות בהן נדבקה בנגיף הקורונה. אך על אף הזמן הרב שחלף עד פרסום התגובה הרשמית לא הצליחה גמליאל לספק בתגובה גרסה נהירה ומסודרת שתסביר את מעשיה. במקום זאת הוציאה גמליאל תגובה שבה מצד אחד היא מתנצלת, ומצד שני טוענת שבכלל לא הייתה לא בסדר. לא הכחשה ברורה של הפרסומים מחד, ומאידך גם לא התנצלות אמתית שכוללת לקיחת אחריות של ממש. במקום כל אלו היא הסתפקה באמירה שתשלם קנס, כאילו תשלום הקנס מהווה קניית "שטר מחילה" כפי שנהגו לעשות בכנסיה הקתולית בימי הביניים.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מבחן גמליאל: הזעם הציבורי מחביא אכזבה מראש הממשלה
בלי טעם, עם ריח רע: הגישה החרדית איבדה כיוון
מפירות השלום: שיח בין עיתונאים מהמפרץ לשר הביטחון
ההתנהלות של גמליאל סביב הפרשייה הזו היא יותר מכל דבר אחר – פשוט מביכה. אבל הבדיחה במקרה הזה היא לא על חשבונה אלא על חשבוננו. גילה גמליאל, וכל יתר הפוליטיקאים שחיפפו עד היום בכל הנוגע לציות לתקנות הקורונה, לא עשו זאת סתם. הם עשו את זה כי בישראל 2020 כבר אין שום נורמת התנהגות שמצופה מנבחר ציבור. בישראל של ימינו המבחן היחיד שהציבור מחיל על נבחריו הוא מבחן הפליליות. מה שהיה גורם לכל פוליטיקאי במדינה מערבית להתפטר מתפקידו או לפחות לקבל על עצמו סנקציות משמעותיות, גורם לנבחרי הציבור שלנו למשוך בכתפם באדישות כמי שאינם מבינים מה רוצים מהם. אפילו מבחן הפליליות הפך למשהו צר מאוד. כל עוד לא הורשעת – הכל סבבה. שום סטנדרטים של נראות ציבורית כבר לא משחקים אצלנו תפקיד, לא בימין וגם לא בשמאל. שהרי אם אהוד ברק נחשב לראוי להיות חלק מהנהגת רשימת השמאל הכי אידיאולוגית שנראתה כאן מזה שנים, המחנה הדמוקרטי, אז באמת לא מדובר בעניין של ימין ושמאל, כמאמר הקלישאה. חוסר הסטנדרטים הוא כבר תופעה לאומית.
אז נכון, מי שהייתה לא בסדר בסיפור הזה היא גילה גמליאל. לא רק בגלל האפשרות שנפל פגם פלילי במעשים שלה, אלא קודם כל ובעיקר בגלל העובדה שההתנהלות שלה משקפת שיקול דעת לקוי. גמליאל נדבקה בקורונה במקום ובזמן שבו היה ברור שהחשש להדבקה הוא הגדול ביותר, ביום הכיפורים בבית הכנסת. אז מה היא, שרה בממשלת ישראל, עשתה שם? אם ראש הממשלה קרא במפורש לא להתפלל בבתי הכנסת אלא באוויר הפתוח, דווקא שרה מצפצפת על ההנחיה הזו, גם אם אין סנקציה בצידה? וזה עוד בלי שדיברנו על הערבוביה בין משק הבית שלה ובין משק הבית של הורי בעלה. לפני השאלה אם הערבוב הזה חוקי או לא, הוא קודם כל מסכן את חמיה וחמותה ששייכים לקבוצת הסיכון עקב גילם. האם מי ששיקול דעתה פגום כל כך ולקוי כל כך יכולה להיות שרה בממשלה? בישראל של שנת 2020 התשובה היא כמובן חיובית, וראשון המגבים הוא ראש הממשלה. 'אין סטנדרטים' כבר אמרנו?
הכי קל כמובן הוא לקרוא לפיטוריה של השרה הסוררת. התקשורת והרשת היו מלאות בקריאות כאלו ביממה האחרונה. אבל עריפת הראש הפוליטית של גילה גמליאל במקרה הזה תהיה סתם פורקן לזעם הציבורי ולא גמול הולם ומתאים. גמליאל בסך הכל נפלה קורבן לתסכול של הציבור הישראלי מהמצב. באופן עמוק היא לא יותר פושעת מנשיא המדינה שעשה את ליל הסדר עם משפחתה של בתו או מראש הממשלה שלא התאפק מלארח לשולחן הסדר את בנו הצעיר. אין סיבה שדווקא היא תתפטר. אם אנחנו רוצים להחיל פה סטנדרט שבו נבחרי ציבור משלמים על שגיאות מהותיות שלהם, אין סיבה להתחיל דווקא משרה זוטרה ובלתי חשובה כמו גילה גמליאל. את המאבק להחלת נורמות התנהגות ראויות על נבחרי ציבור צריך להתחיל מלמעלה, מהראש, ומשם לעבור לכלל המערכת הפוליטית. רק כך נזכה לנבחרי ציבור ראויים שהציבור אינו בוש בהם והם אינם בושים בו.
