לא נרקוד הרבה בשמחת תורה השנה, אבל אפשר לשמוח גם בלי לרקוד. אני שמח בתורתנו, ורוצה לציין היום את אחת הבשורות הגדולות שהביאה לעולם: לא כל מה שאפשר לעשות גם מותר לעשות, לא כל מה שקיים הוא טוב, ולפעמים מותר להגיד אסור. זו הדעת שמלמד אותנו עץ הדעת: גם אם יש מולי פרי נחמד, זה לא אומר שמותר לאכול ממנו.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– מנהיגי קהילות קוראים: "ניצחון על הקורונה בידינו"
– צפו: האושפיזות – אתגרים משפחתיים ומשברי אמצע קורונה
– במקום לעסוק בבחירות גורליות, ערד ניר הגיש מדור רכילות
גם היום, הלקח הזה עדיין סותר את האינטואיציות האליליות של האנושות. המסר התורני הזה שולל שלוש טענות רווחות. קודם כול, התורה שוללת את המחשבה שכל דבר טבעי הוא טוב. התפיסה האקולוגית הקיצונית של ימינו סוגדת להנחה הזו, ויצרני המזון כנראה מניחים שרובנו מסכימים לה, ובגלל זה מוסיפים ליוגורט גושים קטנים שהיו פעם פירות, ומציגים אותו כמזון טבעי. אבל הטוב הוא לא בהכרח טבעי, והטבעי אינו בהכרח טוב. הדבר הכי טבעי בעולם הוא לחלות בכולרה בגיל ארבע. יש בטבע טוב, ויש בו גם רע.
הטענה השנייה שהתורה שוללת היא שכל דבר יפה הוא טוב. עץ הדעת היה תאווה לעיניים, ובכל זאת היה אסור למאכל. בשנת תשכ"ה (1965) אסר שר החינוך זלמן ארן על הביטלס להופיע בישראל, כדי שלא ישחיתו את הנוער הישראלי. שולמית אלוני ניסתה לבטל את רוע הגזירה, ואמרה לארן: איך מי שכתבו שיר כמו "יסטרדיי" יכולים להיות מושחתים? בלי להתייחס למקרה המסוים של הביטלס, היא טעתה. הרבה מלחינים מחוננים היו אנשים לא מוסריים, ולצערנו אין בעולם הזה שום קשר בין יופי לטוהר.
יש עוד טענה שהתורה שוללת: כל דבר חדש ופורץ דרך הוא טוב. את הטיעון הזה התורה דוחה בפרשת נח, כאשר הטכנולוגיה המתקדמת של מגדל בבל ממיטה אסון על האנושות. טכנולוגיה בהחלט יכולה להיות טובה. בניגוד למיתוס היווני על פרומתאוס, שגנב את האש מהאלים ונענש בחומרה, חז"ל סיפרו שא־לוהים הוא שהעניק לאדם הראשון את מתנת האש, שהיא הבסיס לטכנולוגיה שלנו. האדם נקרא לשכלל את העולם בטכנולוגיה טובה, אבל להתרחק מטכנולוגיה רעה, למשל – מיצירת מפלצות כלאיים. וזו רק דוגמה.
אנו הסרוגים נוטים ללגלג על הניסיון של החרדים לבלום טכנולוגיות מזיקות. הם נראים בעינינו כמו המלך קנוט הגדול, שלפי המיתוס התגאה שהוא יכול לעצור את הגאות, וטבע בים כאשר הגאות סירבה להתרשם מגזירתו. אבל טכנולוגיה אינה חוק טבע נחוש, אלא בחירה אנושית. צחקנו על החרדים שילדיהם מתגנבים אל השכנים כדי לראות טלוויזיה. אבל גם בהתחשב בהתגנבויות, הזמן שילד חרדי ממוצע הקדיש לטלוויזיה היה נמוך לפחות ב־90 אחוז מהזמן שהקדיש לה בן־דודו הסרוג. אפשר לדון האם היה נחוץ לבלום את הטכנולוגיה הזו, אבל לא נכון לטעון שזה בלתי אפשרי.
סטיב ג'ובס אמר שהמחשבים הם כמו אופניים למוח. הסרט התיעודי המדובר "מסכי עשן: המלכודת הדיגיטלית" טוען שטכנולוגיית הרשת של ימינו שיבשה לחלוטין את המשוואה הזו. בניגוד לאופניים, הרשת מגיבה אליך ומנסה לפתות אותך באופן אקטיבי להשתמש בה עוד ועוד. אלגוריתמים מתוחכמים זוכרים כל פעולה שעשית אי פעם ברשת, ומפציצים אותך במסרים שנתפרו במיוחד אליך, בכל פעם שאתה גולש. בגלל הדומיננטיות של טכנולוגיות הרשת, אי אפשר לדחות אותן כליל, כמו שעשו החרדים עם הטלוויזיה. אבל בדיוק בגלל אותה סיבה, חשוב להגביל אותן מאוד. המחשב והרשת הם משרתים מצוינים אם אתה שולט בהם, אבל אדונים אכזריים אם הם שולטים בך.
הסרט "מסכי עשן" מסתיים בקריאה לממשלות להתערב ולהגביל את חברות הרשת, כמו גוגל ופייסבוק. זו מסקנה מאכזבת. לא הממשלה היא שמדליקה בלהיטות בבוקר את האייפון. אנחנו אחראים על עצמנו, ואנחנו אחראים על ילדינו. כיוון שהילדים לא צריכים את הכלי המשוכלל הזה לצורכי עבודה, וכיוון שיש להם יכולת פחותה בהרבה להתנגד לפיתוייו, השלב הראשון הוא לדחות את כניסתם לעולם הרשת. גם מוריהם צריכים להיגמל מהתקשורת איתם בווטסאפ.
הפסיכולוג ג'ונתן היידט הראה שבני הדור שקיבל סמארטפונים כבר בחטיבת הביניים סובלים מעלייה עצומה בשיעור החרדות והדיכאונות, ומירידה תלולה בקשרים חברתיים בריאים. כמה אנשים חכמים שאלו אותי: איך אני יכול לאסור על הילד שלי להחזיק סמארטפון, כאשר אני בעצמי משתמש בו? אבל לנו יש גם רישיון לנהוג ברכב, ולילדים שלנו לא. אין שום סיבה שילד בן 12 יחזיק ביד עוצמת מחשוב שיכולה לשלוח חללית לירח.
אנחנו שמחים בתורה שאומרת לטוב ולחיים "כן", ואנחנו מודים לה על כך שהיא מלמדת אותנו גם לומר לפעמים "לא".
