1. עימות הסגנים היה כמעט ההפך המוחלט מהעימות הנשיאותי. טראמפ וביידן לא הפסיקו לצעוק אחד על השני, ואילו האריס ופנס דיברו בנחת, בשקט, בישיבה. אבל זה לא הפך את העימות למשעמם. להפך, הם הצליחו לדון בתוכן בצורה בלתי רגילה. שזה, אגב, באמת יותר נפוץ בעימותי סגני נשיאים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הסוד של שמחת תורה: התחדשות, הרצון והשמחה
– בניגוד לחוק? אסירים בטחוניים ממשיכים לקבל כספים מרש"פ
– כיצד יגיב חיזבאללה להסכם גבולות ימי מול ישראל?
2. עד שנת 2016, המסורת הפוליטית האמריקנית קבעה שהמועמד לנשיא הוא הדמות הממלכתית יותר, בעוד הסגן הוא התוקפני. המועמד לנשיא ינאם למען המדיניות שלו ואילו הסגן ישתלח במדיניות של היריב. אולם הנטייה התוקפנית של טראמפ בבחירות 2016 גרמה לתפקידים להתחלף. פנס הוא הממלכתי והרגוע, טראמפ אחראי על השלכת בוץ. והדמוקרטים יישרו קו עם ההחלפה הזו.
3. פנס היה ונשאר פנס. הוא דיבר בדיוק כמו שהוא תמיד מדבר, אבל הטון הרגוע יחסית של האריס סיפר לנו על הטון של הקמפיין של ביידן – הם חושבים שהניצחון בידיים שלהם. לכן, היא פשוט חזרה על המסרים הרגילים בלי לחדש יותר מדי, בלי להמציא מתקפה חדשה, בלי אישום חמור יותר מהאישומים שביידן כבר הטיח בפעם שעברה. בניגוד לצפייה שבשלב הזה, פחות מחודש לפני סיום הקמפיין, הצעקות יתגברו וההאשמות יחריפו. ככל הנראה הסיבה היא שבמטה ביידן-האריס כבר הכניסו את השמפניה למקרר וכעת הם רק רוצים לשמר את ההובלה שלהם.
4. פנס ניצח, ובקלות. הוא היה רגוע, שקול, לא נפל למתקפות אישיות ולא הרים את קולו. הוא היה נשמע בדיוק כמו שפוליטיקאי שמרני קלאסי אמור להישמע, לא מעד לרגע. האריס, לעומת זאת, הוכיחה שוב שהדרך היחידה שלה להיות נשיאת ארצות הברית היא אם ביידן ייבחר ויודח או ימות בארבע שנים הקרובות. כמעט כל מילה שיצאה מהפה שלה נשמעה מלאכותית, היא לא הצליחה ליצור חיבור עם המצלמה, חזרה על דף מסרים ברור, ותקפה את טראמפ ופנס עם קלישאות ממוחזרות ששמעה בכלי התקשורת.
5. מצד שני, להאריס היו כמה נקודות אור במהלך הלילה. היא אמנם הגזימה מאוד כשאמרה שהטיפול של טראמפ בקורונה היה "הכישלון הגדול ביותר של נשיא אמריקני אי-פעם", אבל עם למעלה מ-200 אלף מתים אמריקנים, מספר שממשיך לטפס בכל יום, כל מתקפה על הרקורד של טראמפ בנושא יעילה. בנוסף, היא עבדה קשה כדי להוציא את טראמפ ואת ממשלתו רע. אך מהדיון הראשוני הזה, המצב שלה הלך והחמיר במהלך הלילה.
6. בשניים מתוך תשעה נושאים שעלו, לפנס היה ניצחון ברור: בשיחה על מדיניות חוץ, האריס ניסתה לטעון שבהתנקשות בקאסם סולימאני, ביציאה מהסכם הגרעין ובטיפול במזרח התיכון בכלל, טראמפ הזיק לאמריקה וסיכן אותה. לפנס היו תשובות מוכנות וחדות, שגם הגנו על הרקורד הזה וגם תקפו את ביידן על התנגדותו להתנקשות בסולימאני – שהוצג כארכי-טרוריסט מסוכן – וכן ההתנגדות שלו לחיסול אוסמה בן-לאדן. הנקודה החזקה השנייה הייתה בדיון על בית המשפט העליון, שם פנס דחק שוב ושוב בהאריס להגיד האם היא תומכת בהוספת שופטים לבית המשפט העליון. בכל פעם האריס טענה שהנה, היא תענה עכשיו על השאלה, לא צריך להילחץ – ואז סרבה לענות על השאלה. פנס ציין בכל פעם את העובדה הזו.
7. כמו ב-2016, מייק פנס הראה שהוא מסוגל להסביר את טראמפ הרבה יותר טוב מטראמפ בעצמו. הוא הדף את הטענות האישיות נגד טראמפ ועסק בעובדות: הכלכלה השתפרה, הצבא התחזק, מדיניות החוץ הוכיחה את עצמה. אם היו נותנים לו לדבר לעיתים קרובות יותר במקום הנשיא, או אם טראמפ היה מסוגל להישאר קוהרנטי ורגוע בעימות הראשון ולעסוק במדיניות, המצב בסקרים היה יכול להיראות שונה היום.
8. הניצחון של פנס כנראה לא ממש משנה. כמה מצביעים יקבלו החלטה על בסיס מה שראינו הלילה? פנס הוא לא המועמד לנשיא, ונדיר למצוא אמריקנים שמצביעים על פי הסגנים. אם בפעם הקודמת לא היה מנצח ברור, אבל היה ברור מי הרוויח, הפעם ברור מי הרוויח אבל לא ברור עד כמה זה משנה.
