לטירונים בשבועות הראשונים בצה"ל, אין הרבה הנאות. שעת ת"ש בסוף היום כשאפשר להתקשר לאמא ולאכול איזה שוקולד, או הכרזה פתאומית על עומס חום שעוצר את האימונים וכמובן היציאה הביתה.
כטירון בשריון הייתה למחלקה שלי (ואני מתאר לעצמי שלא היינו היחידים) הנאה אחת מיוחדת שזר לא יבין. אחרי שקיבלנו את הנשק האישי התרו בנו המפקדים שאת הגלילון אנחנו צריכים לשמור כל הזמן במצב נצור גם אם אין מחסנית בנשק. הגיוני סך הכול. העניין הוא שבשני הצדדים של הנשק יש אפשרות לפתוח את הנצרה, וקרה לא פעם שהנצרה של הנשק הייתה נפתחת מהצד שצמוד לגוף. היית יכול ללכת, לרוץ או לשים עליך את רצועת הנשק, הנצרה הייתה נצמדת לכיס של המכנסיים או לחגורה, ונפתחת. אז איפה ההנאה אתם שואלים? שגם למפקדים שלנו היה את אותו הנשק וגם להם היו כיסים במכנסיים.
הם היו עומדים מולנו במסדר, מאיימים, מתזזים ומענישים ופתאום אחד הטירונים הפעורים היה מרים יד ואומר: "המפקד, הנצרה שלך פתוחה". והמפקד, בעצבים, היה סוגר את הנצרה וסותם. איזה עונג זה היה. הרי לכעוס עליך הוא לא יכול, כי אתה הרי דואג לבטיחות שלו ושל כל המחלקה. מאידך היה ברור לכולם, גם למפקדים וגם לנו, שהדבר האחרון שמעניין אותנו זה בטיחות. בסך הכול רצינו לעקוץ ולהגיד למפקדים: "אתם מדברים על בטיחות? יאללה, בואו נדבר גם עליכם".
ואת כל הסיפור הזה אני מספר כי נראה לי שגם הרבה שנים אחרי הטירונות הספורט הלאומי בישראל הוא לתפוס את ה"מפקדים" – שרים בממשלה, ח"כים ועובדי ציבור – ולהגיד להם: שיגעתם לנו את הנשמה עם תקנות הבידוד, ההרחקה והסגר של הקורונה? אין מצב שנוותר לכם אם תיתפסו.
נכון, בסופו של דבר על נבחרי הציבור שלנו, בטח אלו שקבעו את ההוראות, לעמוד בהם יותר מאדם רגיל, אבל מי יכול להגיד באמת ובתמים שהוא לא הפר אפילו לא פעם אחת את ההנחיות? לא באופן בוטה כמו גילה גמליאל, אבל כן החליק פינה? הפרסומים על נבחרי הציבור שכשלו חשובים, אבל כמה מאיתנו יכולים להגיד שהם באמת הפרו רק כי יולי אדלשטיין, נתניהו או ריבלין חיפפו? מאוד פופולרי להאשים את המשמעת הנמוכה של הציבור בחוסר דוגמה אישית מצד המנהיגים ואולי יש לזה משקל מסוים, אבל עם יד על הלב, המנהיגים שלנו הם הראי של הציבור.
אז כאמור, גילה גמליאל הייתה ליום אחד הנושא החם בעקבות הפרסום בהארץ על מסעותיה בישראל ביום הכיפורים והתרגילים שעשתה בחקירה האפידימיולוגית לאחר מכן. לזכותה ייאמר שהצליחה לאחד את הפיד, ימין ושמאל, בדרישה שעליה להתפטר.
אבל קריאה להתפטרות זה קל. הפיד התפוצץ מהתבדחויות על עניין:
ציוצי חג שמח או שבת שלום של פוליטיקאים זוכים בדרך כלל ללייקים מחבריו של הפוליטיקאי. במקרה של גילה גמליאל, היא בהחלט שברה פה שיא חדש:
הפער בין הטקסט שכתבה לבין המעשים שהתגלו מאוחר יותר (העובדה שהיא השתמשה בצילום משנה שעברה היה אמור לעורר חשד) גרם לציוץ הזה להיות פופולרי עד כדי כך שמישהו החליט לנצל את העניין:
יואב כהן גאון@chaimlevinson pic.twitter.com/A2Qs2p76s1
— daniel dolev דניאל דולב (@danieldolev) October 6, 2020
ויש כאלו, שבשבילם זו ההזדמנות להעלות מהאוב את כל הפרסומים הקודמים על השרה גם אם זה לא ממש קשור:
וכל פעם שמישהו על הגריל, יש כאלו שנחלצים להגן ולסנגר עליו. לא תמיד אני מסכים, ולפעמים זה נראה כמו ציפוף שורות, אבל ללכת נגד הרוב ולהגן על מי שמותקף, זה בעיני אומץ:
צריך לזכור שבאותו היום פורסם גם שניצב בדימוס ח"כ מיקי לוי, נתפס גם הוא מפר את ההנחיות. ולמרות האחדות בקריאות להתפטרות, היה מי שתהה למה גמליאל על המנגל לבדה:
ולמי שתהה איך גמליאל לא התפטרה למרות הלחץ מכל גווני הקשת, יש שתי תשובות: הראשונה והפשוטה: למה שתתפטר? אם כולם עושים את זה, כולל ראש הממשלה, הנשיא ושר הבריאות למה שהיא תתנדב לקבוע פה סטנדרט ציבורי חדש?
והסיבה השנייה, והעצובה לא פחות:
תגידו תודה
ואחרי שכל הפיד עשה מנגל משרה מזרחית וימנית, הגיע הזמן לראות איך הוא צולה גם קצין בחיל האוויר, אשכנזי ואנטי ביביסט.
האמת היא שזה התחיל עוד הרבה לפני המפגש בין אמיר השכל לשוטרת ממוצא אתיופי, עוד כשהחליט להיות נוסטלגי ולהעלות תמונה מהמחאה שלו שהתחילה כמחאת יחיד. המחאה נגד נתניהו הפכה בינתיים למחאת רבים אבל הסיבות, איך נאמר, השתנו ולא מעט צייצנים העירו את תשומת ליבו לעניין:
אחר כך הגיע גם זה:
אמיר השכל תת רמה במילואים. pic.twitter.com/Lc89V06e7t
— אביחי חדד avihai haddad (@avihaihaddad) October 6, 2020
לקרוא לו להתפטר כמובן שאי אפשר כי הוא פנסיונר כבר כמה שנים טובות, אז הפיד בעיקר דן בשאלה האם יש פה גזענות, אדנות או בכלל סתם סערה כי הוא היה מתוסכל ונפלט לו.
היו כמובן כאלו שסינגרו:
והיו כאלו שלקחו את הסניגוריה לאקסטרים. לא ביטוי מכוער או אדנותי או גזעני. הוא פשוט ציין עובדה היסטורית.
כי מי מאיתנו לא יצא לו להיעצר על ידי שוטר ולצעוק עליו: "חוצפן! בדצמבר 1951 התקיים בישראל דיון קשה וכואב על סוגיית השילומים מגרמניה!!!"
עד סוף היום עמית סגל בחדשות 12 כבר הסיר את העננה מהעניין והראה שהשכל מטיח את הדברים בשוטרים ממוצא אתיופי גם כשהם לא דוחפים אותו:
הופה. לא פעם ראשונה של אמיר השכל. עקבי האדון. @amit_segal @AmirHaskel pic.twitter.com/9mrhxC20CD
— Yossi Davidov (@yossidavidov10) October 7, 2020
פה, באופן צבוע לחלוטין, שוב התפתח דיון שלם על המקור של סגל שהעביר לו את הצילומים. בהארץ פרסמו שמדובר בתמונות של מצלמות המשטרה ושוב התפתח הדיון מתי מותר לחשוף מקורות, ולחקור הדלפות. פה סוגיית ביבי-לא ביבי תמיד לוקחת את התשובה והפוזיציה.
נקודה נוספת מעניינת העלה גם דוד ורטהיים שלקח את העניין קצת הצידה:
מה שבאמת מרגיז בכל הסיפור הזה הוא שבאופן שקוף ומעליב כל כך, אולי אפילו יותר מהצעקות של השכל, זה הסיבוב שנתניהו לקח על העניין הזה. העלאה של 2,000 בני הפלשמורה לישראל זה עניין רציני. יש מתנגדים, יש תומכים, הכול טוב. לתזמן את זה 24 שעות אחרי שהמפגין הראשי מולך נתפס על אמירה כזו, זה אחד ממופעי הציניות אם לא 'ה'. אם הייתי ממוצא אתיופי, הייתי נעלב הרבה יותר מהמניפולציה של ראש הממשלה.
המטבח הפוליטי
לשר התיירות המתפטר, אסף זמיר, הקדשנו כאן מספר פעמים תשומת לב בעיקר בזכות חוש ההומור העצמי שלו והעובדה שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות. זמיר, כאמור, החליט להתפטר מהממשלה אבל הבעיה העיקרית של הכתבים הפוליטיים הייתה התזמון: יום שישי בצהריים.
הנה התכתבות בין הכתב של ישראל היום לכתבת של גלובס:
בני גנץ כנס מסיבת עיתונאים דחופה זמן קצר לאחר מכן והכותרת שיצאה משם עדיין לא הפריעה למשימות הגסטרונומיות של כתב הארץ:
וכנ"ל לגבי הכתב של גלי צה"ל וערוץ הכנסת:
יוצאת הדופן, באופן מטריד, היא טל שלו, הכתבת הפוליטית-מדינית של אתר וואלה. לא מבשלת, לא שונ"צת ואפילו מצאה נושא יותר משעמם מההתפטרות של אסף זמיר לעסוק בו ביום שישי בצהריים.
משהו קטן וטוב
לכל מי שרוצה לחגוג בת מצווש ונגמרו לה הרעיונות המקוריים באמת, הנה רעיון אחד מקסים:
