כל מהדורות החדשות עסקו אתמול (א') בהתפטרותה של מנכלי"ת משרד האוצר קרן טרנר־אייל. אין לאף אחד ספק שמדובר במהלך שנובע מתוך יושרה אישית, אחריות ציבורית וללא שום מניעים אישיים או אינטרסנטיים כאלו או אחרים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– הסכמי אברהם יאושרו, הסיכומים בנוגע להר הבית מעורפלים
– שוברות שתיקה: הנשים בלבנון דורשות שינוי אמיתי
– רווקים בחגים: גיהנום בימי קורונה
שמונה שנים היא ליוותה בתפקידי נאמנות את השר ישראל כץ במשרד התחבורה, מה שהוביל אותו למנות אותה למנכ"לית כשהתמנה לשר האוצר. חודשים ספורים אחרי שנכנסה לתפקיד היא מתחה ביקורת על חלוקת המענקים לאזרחים ובכך הוכיחה שהיא לא הבובה של אף אחד, גם לא של מי שממנה אותה לתפקידים נחשקים. כץ, שהתקשה לקבל את חוסר ההסכמה הציבורי, טען שמדובר ברוח רעה שעברה במשרד ובהשפעה של אנשים אחרים. אבל הוא טעה, הרוח היחידה שהנחתה אותה הייתה רוח המצפון שלה, עובדה שעכשיו היא מתפטרת.
הופתעתי לא לשמוע אף כתב, צייצן או כל אדם אחר שרומז שמדובר במשבר אישי ביניהם. התרגשתי מהעובדה שההתפטרות הזו סוקרה עניינית – בדיוק כמו זו של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים של משרד האוצר שהתפטר באוגוסט האחרון. זה חידוש גדול וזו הבשורה האמיתית.
עד היום לא היה מובן מאליו שאישה נאה, בעלת כוח ועוצמה זוכה לרשימת הישגים מרשימים שנזקפים לזכות עבודתה העניינית וכישוריה ולא לזכותו של הגבר שקירב אותה לפסגה. עד היום לא היה מובן מאליו שאישה שעובדת בכפוף לגבר בתפקיד בכיר, תאמר את האמת שלה מבלי שתחשד בנקמנות כלפי הבוס ממניעים אישיים. והנה, שהחיינו וקיימנו, הגיע הרגע שבו מתייחסים גם אלינו, הנשים, על פי מעשינו ומילותינו מבלי להעמיס עליהן משמעויות כוזבות. הרגע המשמח הזה הוא תולדה של התברגות הולכת וגדלה של נשים בתפקידי מפתח, אבל לא פחות גם של שינוי השיח הציבורי הסטריאוטיפי על ידי נשים וגברים שלקחו אחריות. זו אבן דרך שאסור לשכוח. גם אם היא כרגע יחסית נדירה, אין ספק שהיא הסנונית הראשונה של עידן חדש. בתוך כל בלגן האין-תקציב-למדינה הפרשה הזו מביאה אור גדול של תיקון חברתי ותיקון עוולות של שנים רבות.
