אם לשפוט על פי ההתנהלות של ראש הממשלה נתניהו ואנשי הליכוד, בשום שלב לא תכננו שם באמת לקיים את הסכם הרוטציה שנחתם עם בני גנץ וכחול לבן. מהיום הראשון ההסכם הזה לא היה שווה את הנייר שעליו הוא נחתם, למרות המוחות המשפטיים הדגולים שעמלו על ניסוחו ועל ניסוח התיקונים לחוקי היסוד שנחקקו על פיו. העובדה שקבינט הפיוס לא כונס מעולם אינה שאלה של לוח זמנים צפוף, כך מסתבר. בניגוד לרוח הנאיבית שאפפה את חתימת ההסכם על הקמת ממשלת אחדות שאפפה כמה תמימים כדוגמת כותב השורות הללו, בליכוד עסקו מהיום הראשון רק בדבר אחד: בשאלה איך יוצאים מההסכם הסבוך עם כחול לבן במינימום נזק פוליטי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דו"ח ישראלי: 5% בלבד מהתגובות הערביות ברשת להסכמי אברהם חיוביות
– מטוסי ה-F-35: אופק חדש מול המפרץ או ערעור היציבות האזורית?
– מתקפות הסייבר הגוברות: האם הכסף שלנו שמור?
אני מודה, הרבה זמן תהיתי בשאלה האם באמת זה המצב. האם לא מדובר בספקולציות של כתבים פוליטיים שמתודלקות על ידי פוליטיקאים מדרג ביניים ומקורבים מטעם עצמם, בעוד ראש הממשלה דווקא כן מעוניין בקיום ההסכם. אולם, בשבועיים האחרונים, וביתר שאת אתמול עם התפטרותה של מנכ"לית האוצר, אני לפחות הבנתי סופית שנתניהו וצמרת הליכוד, כולל שר האוצר, מנהלים בימים אלו את המדינה כשבפניהם בעיקר מטרה אחת: פירוק הקואליציה עם כחול לבן. אחרת אין שום הסבר להחלטה לא להתחיל להיערך לתקציב 2021 מיד עם חקיקת החוק לדחיית תקציב 2020. לא היה לזה שום נימוק כלכלי וגם לא שום נימוק הגיוני אחר. זו גם כנראה הסיבה שקרן טרנר, אשת אמונו של שר האוצר ישראל כץ עוד מימיו כשר התחבורה, חשה שהיא איננה יכולה לשאת יותר באחריות. ובאמת, איך אפשר לנהל מדינה כאשר מטרת העל היא פירוק הממשלה?
האם זה היה כך כבר מהרגע הראשון של חתימת ההסכמים, או רק מהרגע השני? ראיה מכריעה אין, אבל צירוף המציאות הנוכחית עם החריקות שהיו שם מהשנייה הראשונה מטים את הכף להנחה שבשום שלב בליכוד לא התכוונו לתת לבני גנץ את כרטיס הכניסה לבלפור. כל הסכם האחדות ודיבורי האחדות היו הצגה אחת גדולה. ואכן, כנראה שיום אחד תגיע העת לפתוח את הסיפור הזה ולתהות מה גבולות השקר המותר בפוליטיקה, והאם ממשלה שקמה על שקר וראש ממשלה שזכה בתפקידו בדרכי מרמה ראויים מוסרית לתפקידם?
עד אז, לא ברור מה גורם לאנשי הליכוד לשוש אלי בחירות כפי שהם משדרים כרגע. מה נראה להם שיקרה אחרי מערכת הבחירות הקרובה? האם הם באמת מאמינים שניתן יהיה לשפר את מצבו של הליכוד ומצב גוש הימין בצל הקורונה וההידרדרות הצפויה של מדינת ישראל בכל המדדים הכלכליים? מה חושבים מיקי זוהר ויתר חבריו הששים לבחירות מעל כל במה ומול כל מיקרופון? הרי חוק ממשלת החילופים שלהגנתו יצא הליכוד בכזו להיטות בבג"ץ משריין לאנשי כחול לבן את מקומם בממשלה גם אם תצא מדינת ישראל לבחירות.
אין דרך להחזיר את הגלגל חזרה לממשלת המעבר הבלתי נגמרת שזוהר ועוד כמה אנשי ליכוד מתגעגעים אליה כל כך. גנץ כבר הבהיר בשלל הזדמנויות שכחול לבן לא תוותר על אף מאחז בממשלה גם אם זו תפורק וישראל תצא פעם נוספת לבחירות. האם אבי ניסנקורן יהיה יותר נוח במשרד המשפטים בממשלת מעבר, או שאז נזקו עלול להיות גדול בהרבה? האם ממשלת אחדות-מעבר מפולגת ומסוכסכת זה משהו שמדינת ישראל בכלל יכולה להרשות לעצמה במצב הנוכחי? למרבה הצער לא נראה שמישהו בליכוד בכלל שואל את השאלות הללו, ובוודאי שלא נותן דין וחשבון משמעותי עליהן לציבור.
