החרדים הולכים כנראה להיות המגזר שיספוג את התוצאות הקשות ביותר של הקורונה: מבחינה בריאותית, עם אחוזי תחלואה ותמותה הולכים וגדלים, ועוד יותר ברמת השנאה כלפיהם בכל קצות החברה הישראלית. שנאה איננה רגש מומלץ, בוודאי לא כלפי מגזר חברתי שלם, אבל צריך להודות שרבים מהחרדים עושים הכול כדי להצדיק תחושות כאלה כלפיהם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אבנים ובקת"בים: הטרור שראשי ההתיישבות לא רוצים שתשמעו עליו
– שלום עם המפרץ: הפלסטינים מקווים לגב מדיני מאירופה
– צילומי הריקודים מאשתקד הפכו ל"צולם ביום חול" של הקורונה
בתקופה האחרונה אין כמעט שבוע, לפעמים אפילו יום, שאינו מביא כותרת מקוממת חדשה המעידה על עוצמת האנוכיות החרדית. שלשום (א') הייתה זו הידיעה על הכוונה לפתוח את מערכת החינוך החרדית, עם או בלי הסכמת הרשויות, ובוודאי ללא קשר להחלטת מערכת החינוך הכללית. מספר מנהיגים חרדים, ובראשם שר הפנים אריה דרעי, שהבינו היטב את משמעות הדבר ליחסים הנפיצים ממילא בין החרדים לשאר הציבור, שכנעו את 'גדולי התורה' להמתין כמה ימים. אתמול הגיעה הבשורה החדשה: החרדים מנהלים משא ומתן עם הרשויות, לפיו יואילו להסכים להגדרת הערים החרדיות כערים אדומות במנותק משאר המדינה (דבר שלא הסכימו לו לפני כמה שבועות, וגרר הטלת סגר כללי על המדינה כולה), אם 'בתמורה' יקבלו אישור מיוחד לפתוח את מוסדות החינוך שלהם.
אין מה לומר: זה אכן יפה מצד האוטונומיה החרדית שהיא מסכימה לנהל מו"מ עם שלטונות המדינה שמפרנסת אותה ודואגת גם לשאר צרכיה. אני מניח שבקרוב נצטרך להודות לחרדים על הסכמתם להשתמש בשירותי הבריאות של המדינה ובמערכות גביית המיסים שלה, ואולי גם להידרש לתת משהו בתמורה למען הסכמה נאה זו. אבל האמת היא שמדובר בחרפה: אין שום סיבה בעולם להתיר לחרדים להיות יוצאי דופן לטובה בתחום אחד, בתמורה להסכמתם לקבל עליהם את הדין הכללי בתחום אחר. זה כמו שקבוצה חברתית כלשהי תדרוש פטור מתשלום מסים תמורת נכונותה לשרת בצבא. העובדה שהערים האדומות חרדיות כמעט כולן איננה מזימה חילונית לפגוע בהם אלא תוצאה ישירה של אורח החיים החרדי. מספיק שהציבור הרחב נדרש לשלם את המחיר הכלכלי השוטף, והמחיר הבריאותי המיוחד בימים אלה, של אורח החיים החרדי. אין לאף אחד זכות גם לפקוד עליו הכפפה לסגר כללי רק משום שלחרדים לא נוח לשהות בסגר הזה לבדם.
אם לא די בכל אלה, אתמול התבשרנו שהאדמו"ר מבעלז, ראש החסידות האחראית במידה רבה לנתוני התחלואה הגבוהים בציבור החרדי, קיבל תנאי אח"מ וציוד רפואי מיוחד לביתו, מבית החולים הדסה, המתוקצב כידוע גם על-ידי כספי המסים של כולנו. יש בכך הוספת חטא על פשע: לא רק שהחרדים לא שותפים עם החברה הכללית בנטל הצבאי וברוב הנטל הכלכלי; לא רק שהמדינה מעניקה להם תמיכות והנחות מיוחדות, שמגיעות בדרך כלל רק למי שנמצאים במצוקה כלכלית מאונס ולא מרצון, ולעתים אף מקבלים תמיכות שאחרים לא מקבלים; עכשיו גם לא אכפת להם לפגוע בבריאותה של החברה הישראלית כולה, ובראש וראשונה בקהילתם, ובלבד שיממשו את תפיסת עולמם.
שמעתי פעם מהרב דוד בלוך, חרדי שהפך למעריץ של הציונות הדתית והיה בין מייסדי הנח"ל החרדי וישיבת ההסדר החרדית, הגדרה קשה של הזהות החרדית, שאלמלא נשמעה מפיו לא הייתי מעז לחזור עליה. חרדי, אמר בלוך, הוא אדם שיש לו יעד אחד בחיים: שהנכד שלו ייראה כמותו. ולמען היעד הזה הוא מוכן לכל – לשקר, לגנוב, לרמות. ואני מוסיף: עכשיו מתברר שהוא מוכן גם לסכן את עצמו, את קהילתו ואת כל הסביבה. מסירות הנפש הזו יכולה אולי להרשים, אלמלא זוכרים שהיא מוסרת גם את נפשם של מי שלא נשאלו כלל האם הם מסכימים לכך. אגב כך גם נחשף השקר הגדול של אתוס לימוד התורה. הרי לכאורה לימוד תורה הוא הפעולה שהייתה אמורה לסבול הכי פחות מקיומו של סגר. מה כל כך משנה אם אדם לומד תורה בישיבה, או בביתו. אלא שהמנהיגות החרדית עצמה מודה עכשיו, לפחות במשתמע, שבלי משטר שבו רבבות תלמידים רשומים בישיבות, כשרבים מהם בלי שום יכולת אינטלקטואלית ואישיותית ללמוד שעות מרובות כל כך, רובם כנראה לא ילמדו תורה, אם בכלל יישארו באורח החיים החרדי. זו תעודת עניות שאין גדולה ממנה לזהות החרדית, שנציגיה נוהגים לתאר אותה כמוארת והטובה שבכל הזהויות.
למרות זאת, זכותם של החרדים כמובן לעצב לעצמם איזו זהות שירצו. אבל גם אילו היו רוב, ובוודאי בעודם מיעוט, אין להם זכות לתבוע מהחברה הכללית לשלם את מחיר זהותם. מכאן ואילך, משנחשפו ממדי האנוכיות החרדית במלוא עוצמתם, יש לומר להם: אנחנו, הרוב הלא-חרדי, נתבע מכם מעכשיו שוויון מלא במערכת הזכויות והחובות של החברה הישראלית. הצעירים החרדים, וגם הצעירות, ישרתו לכל הפחות שירות אזרחי בקהילותיהם, לאותו פרק זמן המוטל על שאר הצעירים (כן, זה צריך להיות מוטל גם על הצעירים הערבים). רק קבוצה קטנה של עילויים תזכה לפטור מן החובה הזו, והפטור הזה יינתן גם לעילויים ממגזרים אחרים, ומתחומי התמחות חשובים אחרים. בתי הספר החרדיים יחויבו בלימודי ליבה, כולל היסטוריה ואזרחות, ובלי לימודים כאלה לא יזכו לאגורה שחוקה מתקציב המדינה.
אם הקהילה החרדית רוצה לחיות כאוטונומיה, שתעשה זאת באופן עקבי: תממן את עצמה ואת מערכות החינוך והבריאות שלה מתקציביה היא. הזמן שבו החילונים ואנשי הציונות הדתית הסכימו לחיות כחמורים של המשיח החרדי, וכבונוס גם לספוג עלבונות על זהותם הקלוקלת, צריך להסתיים מייד. כל היסוס לעשות זאת יביא להכרח לעשות זאת בעתיד בתנאים קשים בהרבה.
