הקדמת הבחירות העשויה להתרגש על ראשינו בימים הקרובים, היא אחד ממעשי ההפקרות הפוליטיים החמורים שנראו במקומותינו בשנים האחרונות. קשה להצביע ולו על סיבה טובה אחת ללכת לבחירות מוקדמות. מאידך, יש שפע נימוקים מדוע להימנע מהן.
הסקרים משקרים
מי שמעיין בסקרי התקופה האחרונה מתרשם שהימין מנצח אותן בהליכה. זו אשליה. מה שהסוקרים לא מספרים הוא שלפחות שליש מהציבור לא משתף עימם פעולה ו/או לא יודע כיצד יצביע 'לו היו הבחירות נערכות היום'. כמובן ששאלת אחוז ההצבעה, שמשליכה באופן ישיר על תוצאות האמת וכבר חוללה כמה מהפכים פוליטיים, היא מרכיב בלתי ניתן לצפייה. אז נכון נכון שהמסות האדירות שכיום יושבות על הגדר, בדרך כלל מתפלגות בדומה לכלל המצביעים. ובכל זאת, כשיש כל כך הרבה נעלמים באוויר, אין שום ביטחון מה יהיו תוצאות האמת. ממש כפי שבבחירות הקודמות הליכוד קפץ ארבעה מנדטים מעל התחזיות, כך בפעם הבאה הוא עשוי ליפול בשמונה מנדטים. "לבחירות", כפי שציטט ראש הממשלה את יוסף בורג," אתה כיצד אתה נכנס אך אינך יודע כיצד אתה יוצא".
היציבות
אם לא די בשיקול הנ"ל, ישנה היציבות הפוליטית שבחירות בטרם עת מערערות אותה. הן שוברות את הרעיון המקורי של הליכה לקלפי אחת לארבע שנים. הן כמובן מציתות מריבות מכוערות בין הפוליטיקאים המנסים לסכסך בינינו, האזרחים, על מנת לקבל את הפתק המיוחל בקלפי. בחירות מכניסות את המדינה לסחרחורת. השרים מנועים מלקבל החלטות. גם בארץ, גם בחו"ל, רבים נכנסים לעמדת המתנה כדי לראות מה יילד יום. לפעמים התהליך כולו אורך כשלושת רבע שנה, עד להשלמת המשא ומתן הקואליציוני. האם לא עדיף לדחות את הרע ההכרחי הזה ככל הניתן?!
התהליכים
אם הממשלה ה-34 הייתה נקלעת למשבר תפקודי, אפשר היה להבין את ההיגיון שבחזרה לבוחר. אבל, זה ממש לא המצב. ממשלת נתניהו הרביעית, שלא כמו קודמתה, הרמונית למדי, גם מבחינת השקפת העולם של מרכיביה, גם מבחינת שיתוף הפעולה ביניהם. היא נמצאת בשיא עשייתה, כשברבים מהמשרדים אפשר לזהות תהליכים בעלי חשיבות היסטורית. בניצוחו של ראש הממשלה, ישראל נהנית מפריחה מדינית חסרת תקדים.
עוד דעות באתר מקור ראשון
–בגלל תחושת האכיפה הבררנית: האהדה לנתניהו שוברת שיאים
–תופעת עדי המדינה: הגופות של אתמול הן ההקלטות של היום
–מפנה גב: תריסר הערות על פרשת ניר חפץ
במשרד הביטחון, השר ליברמן הכניס יציבות למערכת ומחולל תהליכים החיוניים להתיישבות ביו"ש כמו אוויר לנשימה. שר האוצר כחלון, מראה כיצד שוק חופשי וכלכלה חברתית יכולים להשתלב זה בזה. שרת המשפטים, אילת שקד, מבצעת במערכת המשפט תיקונים שהמדינה המתינה להם עשרות שנים. ועוד לא דיברנו על מהפכת התחבורה הידועה של ישראל כ"ץ, על הרפורמות של בנט במשרד החינוך, וכן הלאה. איזו הצדקה יש, למען השם, להפסיק את כל זה באמצע?!
הלקוחות
עם כל הכבוד לפוליטיקאים, הם אלה שאמורים לעבוד אצלנו ולא להפך. לכן, המחויבות הראשונית שלהם בשאלה אם להקדים את הבחירות, אם לאו, אינה התועלתנות האישית שאולי תצמח למי מהם אלא התועלת שתצמח לנו. זו, כמפורט לעיל, לא ממש קיימת. מכל הסיבות שבעולם, טובת העם היא המצב הקיים ולא זעזוע לאומי מיותר. יתכבדו ראשי הסיעות, ובפרט אביגדור ליברמן ויעקב ליצמן, ומעליהם ראש הממשלה, ויגיעו להסכמות. כי הממשלה הזו כל כך טובה לעם ישראל, עד שהציבור יעניש את ראשיה עם יפרקו אותה בטרם עת.
