לכסות את התחום הפלסטיני בתקשורת בישראל זה לא עניין פשוט. אם לפני 10 שנים השטח היה פתוח בפני כתבים שיכלו להגיע בלי מתווכים ומסננים לסיפורים מעניינים, היום במצב התקשורת הכללית ובפרט בנושא הפלסטיני הכתב צריך לנהל מערכת יחסים מושקעת עם גורמים שיסייעו לו להיכנס לשטח, ולקבל את המידע. תפקידו המובהק של העיתונאי הוא כמובן לבדוק היטב את האותנטיות של הגורמים המתווכים ואת טיב האינטרסים שלהם, כדי שלא ליפול בפח.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סקר: 83% מהיהודים האורתודוקסיים בארה"ב תומכים בטראמפ
– הרב אליהו: "כל מי שמנצל מינית ייתפס במוקדם או במאוחר"
– ריחות של שינוי: המחקר הישראלי שיציל את האטמוספירה
יתכן שבתחילת דרכה של "יוזמת פזעה", או בשמה האחר פזעה אלזיתון, היא אכן הייתה התארגנות תמימה של צעירים שביקשו להגן על מוסקי זיתים. אבל אותם חבר'ה שהצטלמו השבוע לערוץ 12 היו מקצוענים בלתי תמימים. לובשי החולצות האפורות שהתעמתו עם המתנחלים הצעירים, שאמנם התנהגו בצורה בעייתית, בלשון המעטה, עובדים במשך שנים בלארגן הפגנות של פלסטינים נגד ישראל.
מוחמד חטיב, שהתעמת עם הצעיר היהודי המשולהב, הוא תושב בלעין שארגן את ההפגנות שם נגד הגדר. ביתו היה פתוח לאנרכיסטים מאירופה שהגיעו להשתתף בהפגנות שם ומאוחר יותר במוקדי הפגנות נוספים כמו ח'אן אלאחמאר לדוגמא. הוא לא מסתיר את פעילותו, להיפך, הוא רואה בה מקור גאווה.
חטיב עובד עם רסאן דגלאס, שגם הוא מזהה עצמו כחלק מיוזמת פזעה והתראיין לכלי התקשורת בערבית שסיקרו את פעילות היוזמה. הוא מחזיק בתפקיד רשמי – "אחראי על המאבק בהתנחלויות בצפון הגדה". גם לו יש פז"מ ארוך בהפגנות ועימותים מול ישראל. אנשים נוספים בעלי ניסיון בהפגנות, לבשו את החולצות האפורות ומזדהים עם היוזמה, כאמור זה המקצוע שלהם, מקור לגאווה פלסטינית.
אוהד חמו כתב חדשות 12, הוא עיתונאי מוערך, בעל ותק של הרבה מאוד שנות שטח בסיקור הסכסוך הישראלי פלסטיני. כאמור לעיל, הסתייעות שלו בגורמים פלסטינים כדי להגיע לשטח ולהציג את הבעייתיות היא חלק מהמקצוע. אבל חמו היה צריך להיות רגיש יותר לסיטואציה ופחות למקורותיו.
לפי המוצג בסרטון, מי שפתח בתגרת הידיים המתוקשרת היו דווקא לובשי החולצות האפורות. בפועל, המצלמה הראתה לנו, או אולי דחפה את הצדדים לוויכוח קולני שמידרדר למהלומות ולאירוע אלים שבו ארבעה פלסטינים מכים צעיר יהודי ואחרים מיידים בו אבנים. לדעתי זאת נקודת היציאה של הכתב. פה הוא היה אמור לעצור את הסיטואציה בדרך הכי פשוטה. כלומר, להורות לצלם להפסיק לצלם, לפנות לגורמים הפלסטינים ולהגיד להם שאת הקו הזה הוא לא חוצה; שהוא לא מוכן להצטרף לאייטם שבו הם מתחילים מכות עם מושא הסיקור רק כדי ליצור תמונה של עימות אלים. הוא לא היה צריך לשדר את האייטם ובטח שלא להפוך אותו לסיפור אישי עם פוש של הערוץ הזועק כתבנו נפגע מידי מתנחלים.
נוער הגבעות הם תופעה שגם ראשי המתנחלים מתקשים לטפל בה. לא יודע כמה מהם מזדהים עם המילים הקשות שהטיח הצעיר המצולם באוהד חמו, וודאי שהם לא מקבלים בשלוות נפש מציאות שבה צעירים יהודים מידיים אבנים; לא על פלסטינים מוסקי זיתים, לא על אירופאים שמגיעים ל'קייטנת הפגנות' בישראל ולא על עיתונאים יהודיים.
מציאות שבה פלסטינים לא יכולים למסוק את זיתים שלהם, היא שלילית. ההתנהלות הביריונית המאפיינת את נוער הגבעות, שלילית גם היא. אבל אם כבר עושים כתבה על אלימות והשלכת אבנים, היה מקום לציין שמדי יום פלסטינים מיידים אבנים ובקבוקי תבערה במטרה להרוג יהודים בשל יהדותם.
במאמר מוסגר אפשר לחשוב על מקומות נוספים בארצנו הקטנטונת רווית המתחים, שבה אבנים הושלכו לעבר יהודים ועיתונאים. גם אני, הקטן, חטפתי אחת במסגרת תפקידי ודווקא בהפגנה שהתקיימה מול בית חולים ברזילאי באשקלון. עיתונאי שטח יודע שאם הוא נכנס לזירת עימות, גם הוא עלול לחטוף, זה חלק מהעניין. מנגד הוא לא אמור להיות הגורם שלכבודו מתכנסים הגורמים האלימים לקרב מהלומות מצולם, המשודר בפריים טיים.
