אלברט איינשטיין קבע כי "טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה וכל פעם לצפות לתוצאה אחרת". הציטוט הזה, של אחד מענקי המדע של העם היהודי, צריך לעמוד לנגד עיניהם של שרי קבינט הקורונה בדיון שיתקיים היום בצהריים, ויעסוק בהקלות הסגר. ההצהרות של שרי הממשלה – שנדמה כאילו חוזרות על עצמן באווילות גמורה, בדומה לסוף הגל הראשון בישראל – עלולות להחזיר אותנו שוב לסגר שלישי בעוד כשלושה חודשים.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– סקר: 83% מהיהודים האורתודוקסיים בארה"ב תומכים בטראמפ
– הרב אליהו: "כל מי שמנצל מינית ייתפס במוקדם או במאוחר"
– ריחות של שינוי: המחקר הישראלי שיציל את האטמוספירה
במקום להיאזר בסבלנות, הדרישה להקלות הולכת ומתגברת. המשא ומתן הפוליטי כבר התחיל, וכל צד נלחם על כבשת הרש שלו. אלו דורשים פתיחת בתי ספר יסודיים, אלו דורשים החזרת פעילות המלונות ואלו דורשים פתיחה של מערכת החינוך החרדית. בקרוב בוודאי נשמע גם את בעלי אולמות האירועים שידרשו את פתיחת עסקיהם לאירועים המוניים.
מוכרחים לומר: הקורונה היא גם מגפה כלכלית, ואין לזלזל במצוקה הכלכלית שבה שרויים ישראלים רבים. אולם חכם לא נכנס למקומות שהפיקח יודע לצאת מהם, ובעת הזאת אין לנו בכל ממשלת ישראל מישהו שיכול לענות על הגדרת ה"פיקח", ולחלץ אותנו מסיכון להתפרצות מחודשת ואלף נספים נוספים – בגלל שחרור לא מבוקר. שחרור שנשען על בסיס החלטות פוליטיות לא מקצועיות, ולא על בסיס בריאותי. הפעם זה יהיה בלתי נסלח. לא ייתכן שהחלטות כאלה יעברו בשקט.
אנשי מערכת הבריאות ומשרד הבריאות יודעים שאם הם לא יפעילו מנופי לחץ על הפוליטיקאים, ההחלטות שתתקבלנה לא תהיינה על בסיס בריאותי-אפידמיולוגי. אם הטעות הזאת תתרחש שנית, הציבור ישעט באושר לעבר השגרה, אבל עובדי מערכת בריאות הציבור יצטרכו להתמודד עם ההשלכות במחלקות הקורונה.
נכון להבוקר אנחנו בדרך הנכונה. התחלואה יורדת, החולים הקשים כבר לא ממלאים כמו לפני שבועיים, את מחלקות הקורונה שהיו עמוסות לעייפה. אבל הנגיף הזה לא פראייר. כשהוא יזהה חולשה – הוא יתקוף בשלישית.
האחריות לחוסר הסבלנות אינה נופלת רק על הציבור, שנאנק תחת העול הכלכלי והרגשי שמגבלות הסגר גורמות ומבקש לחזור לשגרה. עיתונאים חמורי סבר מפרסמים בכל ערב במהדורות החדשות את לוח התאריכים והיעדים להקלות, וכשהציבור מבין שלפתע הלו"ז שלו השתנה – הוא כועס ומתאכזב.
בכלי התקשורת חייבים לגלות אחריות, ולהבהיר שבעידן של חוסר ודאות לא ניתן להבטיח דבר, וכי כל תאריך שיודלף במכוון או שלא במכוון נתון לשינויים. במערכת הבריאות דורשים, ובצדק, להמתין 14 יום בין שלב הקלות אחד למשנהו, כדי לבחון האם הוא נעשה כהלכה ולא מביא להתפרצות מחודשת ולחוסר שליטה בנגיף המדבק. אבל אף אחד במערכת הבריאות לא יכול להבטיח שפרק הזמן יספיק על מנת לאפשר הקלות בכל שבועיים.
מנהיגי ישראל זקוקים למנת אומץ כדי לומר בכנות שבתקופה הקרובה לא נוכל לחזור לחיים שהיו לנו לפני הקורונה. הם לא יכולים לאפשר שוב לשר החינוך גלנט (שהבהיר כי "תלמידי ישראל צריכים לדעת ששר החינוך שלהם לא מפחד") לפתוח שוב את בתי הספר בהפקרות מוחלטת. צריך להפנים שאולמות האירועים היו זירות להדבקות המוניות, ושאסור לאפשר שוב פתיחה מהירה וללא אבחנה של מלונות וקניונים. וכן, דרוש האומץ להודות שגם בבתי הכנסת יותר מדי מתפללים איבדו את חייהם בגלל תפילה אחת במקום סגור וקטן. עם כל הכאב והקושי בלומר זאת, על הורי ישראל לדעת כי ככל הנראה ילדיהם לא ישובו השנה ללמוד בכיתות כפי שהיו רגילים לפני הקורונה.
אזרחי ישראל צריכים להבין: אם נשחה בהנאה במים הסוערים שמטלטלים את עולמנו, נמשיך ככל הנראה להיפרד מיקירנו, שימותו בטרם עת מקורונה או בשיבה טובה, בלוויות מצומצמות ומלאות בכאב מייסר. עלינו להיות מוכנים לאפשרות של גל שלישי. של סגר שלישי. ורביעי. וחמישי. אם נמשיך לקדוח עוד ועוד חורים בספינה הרעועה הזאת, שכל אומות העולם שטות בדומות לה, נידרש שוב ושוב לקחת נשימה ולצלול עמוק עד שיחלוף הגל. וזה יהיה כואב.
אבל בידינו למנוע את זה. מסיכה. ריחוק חברתי. הגיינה. אלו הכלים להתמודד עם עצירת שטפון ההדבקות. ותפילות. תפילות שכל זה ייגמר כמה שיותר מהר, כי אני לא יודע כמה זמן עוד נוכל לעמוד בזה.
