לא צריך להיות נביא כדי לדעת שהחברה החרדית תעמוד שוב במרכז הוויכוח הציבורי בשבוע הבא. עשרות אלפי תלמידים אמורים לחזור ללימודים, ואין שום סיכוי שכל הישיבות יהיו סגורות לאורך זמן. גם לא חלק מהן. הרחוב החרדי איבד מזמן את האמון בממשלה ובדרכים שבהן היא מנהלת את המאבק בקורונה, אבל זה לא הסיפור כולו. החרדים מנהלים מלחמה פנימית בתוכם על עתיד המחנה, והיא מקרינה גם על הציבור כולו ועל רקמת היחסים עם החברה הישראלית, שנקרעה לגמרי בעקבות משבר הקורונה.
האדמו"ר מבעלז, הרב ישכר דוב רוקח, הופך לדמות שמובילה את הלך הרוחות בציבור החרדי. האדמו"ר אחראי לקיומן ורווחתן של קרוב לעשרת אלפים משפחות. מה עושים בימי המגפה הנוראה הזאת? בחסידות בעלז מציעים לי לחשוב על מבצע ישראלי בעזה. המחבלים יורים טילים לעבר עוטף עזה, ומרחיבים את טווח ההתקפות עד אשקלון, אשדוד ובאר־שבע. הממשלה צריכה להחליט מה לעשות: האם לצאת למבצע נרחב בעזה שיעלה בחייהם של עשרות קצינים וחיילים, ממיטב בנינו, או שלא להגיב וכך לסכן אוכלוסיות שלמות.
האדמו"ר מבעלז, הם אומרים, ישב על קרני הדילמה הזאת ולא היה קשה לו להחליט. הוא הבין שהוא צריך להציל את הקהילה שלו כדי שלא תצא לשמד רוחני. הוא סירב לסגור ישיבות ובתי כנסת, גם אם הדברים עולים בחיי אדם. מבחינתם, האדמו"ר הוא כמו ראש ממשלה שמחליט לצאת למבצע בעזה גם מתוך ידיעה שהוא יעלה בהרוגים רבים. הוא לא ייתן לאנשיו להסתובב בחוץ ולקלקל שם את עצמם לדעת. התלמידים יישארו בישיבות, המבוגרים ישבו בבית, מי שחייב לצאת יעטה מסכה. המתים ישלמו את מחיר ההצלה של הקהילה כולה.
ח"כ הרב ישראל אייכלר, איש חסידות בעלז, נשא השבוע נאום נרגש בכנסת. אייכלר השווה בין העולם היהודי שמתנהל בחצר הקהילה, ובין העולם הישראלי בחוץ שכל כך מאיים על הצעירים החרדים. זה היה שטחי ורדוד, עמוס בדעות קדומות וחוטא לאמת, אבל כדאי להביא כאן את הדברים. הם מבטאים את עומק הקרע בעם.
"ככל שחולפות השנים, הזיקה היהודית של המדינה רופפת עד כדי שכחת שבת, איבה לתורה ותיעוב לקודשי ישראל", קרא אייכלר מעל הדוכן במליאה. "במקומה נוצקת מהות חדשה – מדינת המערב הפרוע, שבראש מעייניה האלימות, הבליינות, ההנאות. בשל העיקרון הזה הקפידה הממשלה להשאיר את הכבישים ומקומות הבילוי פתוחים בכל תקופת הקיץ, למרות העלייה בתחלואה.
"הקיץ הוא חג קדוש יותר מחגי תשרי. הקיץ, לדידו של האדם הבליין, הוא תמצית החיים: השמש, החופים, טיסות לחו"ל, המלונות העמוסים, המועדונים והמסעדות. 24 שעות של בילוי רצוף עד שיכרון חושים. את כל אלו הקפידה מדינת הבליינות להשאיר פתוחים, גם אם מדובר בפיקוח נפש ובקריסת מערכת הבריאות. אם מישהו חשב להעלות על דל שפתיו את האפשרות לקיים סגר בתקופה הזאת, שגם ככה התלמידים בחופש, הוא בטח נתקל בהשתקה, בנימוק שלא פוגעים בחופש הדת, דת הבליינות".
משיב מלחמה
בהמשך הנאום טען אייכלר כי הסגר נקבע בימי החגים, משום שהמדינה הישראלית, מושחתת המידות, החליטה לפגוע במדינה היהודית. "ישבו וחשבו, ומצאו פתרון נהדר. נעשה את הסגר בתקופת תשרי. הרי אנחנו כבר לא מדינה יהודית, מה לנו ולראש השנה? מה לנו וליום כיפור? מה לנו ולתקיעת שופר? לארבעת המינים? להקפות? לספר תורה? מה לנו ולכל המסורת המיושנת הזאת? זה עניינם של הדוסים. אנחנו הקמנו מדינה חדשה, עם ערכים חדשים, אוניברסליים. את הדת שלנו חגגנו בקיץ, עם אבטיח ובירה קרה בים. עכשיו שיסגרו את הכול, למי אכפת. שני מיליון מתפללים לא מעניינים אף אחד בתל־אביב ההגמונית.
בקריית בעלז כל המוסדות פתוחים. כך מצילים את "היהודים שלא קיבלו על עצמם את הדת שהפכה את היהדות לפולקלור בלתי מחייב", במונחים של אייכלר
"והיהודים שכן נשארו נאמנים לה' אלוקי ישראל, למצוותיו, לתפילה בבית הכנסת, לשמיעת שופר כדת וכדין, לנענע לולב ואתרוג, ולשיר את ההלל בשמחה ובדבקות – הם מקשיבים לרבנים וגדולי התורה שבכל קהילה וקהילה, היודעים את מצוות 'ונשמרתם'. אותם יהודים, תלמידיו של אלישע בעל כנפיים, קיבלו החלטה ברורה: להמשיך את החיים היהודיים תוך כדי הסגר שנגזר דווקא בימים הנוראים. הם עשו הפרדה מוחלטת בין מה שנצרך לבריאות, היגיינה, הרחקה, לבין סגירה מוחלטת של בתי הכנסת והשבתת הלב של החיים היהודים".
את הנאום הקשה והמתריס הזה, כך אני מבין, נשא אייכלר כדי לשאת חן בעיני האדמו"ר מבעלז, וגם כדי להתמודד עם הזעם הגואה בחברה הישראלית המשוקצת על ההפקרות הנוראה ברחוב החרדי, שעולה לפעמים בחיי אדם במדינה כולה. האדמו"ר מבעלז הרי התחייב בשיחה עם ראש הממשלה נתניהו שהוא סוגר את המוסדות בחסידות ומפסיק את האירועים, אבל עשה את ההפך, ואייכלר מבטיח בנאומו "להמשיך את החיים היהודיים" גם בתוך בתי הכנסת.
נכון להיום, וזה מה שחשוב, האסכולה של האדמו"ר מבעלז מנצחת את המיינסטרים הליטאי שמוביל הרב קנייבסקי. בקריית בעלז בירושלים הכול פתוח, בתי הכנסת, השטיבלך, הישיבות, האירועים. כך מצילים את "אותם יהודים שלא קיבלו על עצמם את הדת החדשה, שהפכה את היהדות לפולקלור עממי בלתי מחייב", אם להשתמש במונחים של אייכלר. כך משאירים את כולם תחת שליטה ומצילים את הקהילה כולה, גם במחיר הכבד של אלה שיקפחו את חייהם. "גדול המחטיאו יותר מההורגו", כפי שנאמר במקורות.
זו האווירה. ביום ראשון הישיבות ייפתחו, גם אם המדינה תאסור. לא כולן. זה יתחיל בשתיים־שלוש ישיבות, וימשיך הלאה. הרבנים לא יסכימו שהתלמידים יישארו בבית, ייחשפו לתרבות רעה ולא יחזרו, כפי שקרה אחרי פסח. "איבדנו המון צעירים. הסכנות בחוץ גוברות, וגם האלפים שיחזרו לישיבות, אם בכלל, לא יהיו אותם אלה שעזבו", מודים בישיבות. הכישלון של המדינה בטיפול בסגר, תחושת הקיפוח של החרדים, האמונה שהכול בידי שמיים, והטענה שאפילו קהילות שנזהרו והקפידו במיוחד נדבקו בהמוניהן – כל אלה יעמידו את רשויות המדינה בבעיה מחודשת, חסרת פתרון, מול הרחוב החרדי.
בשורה התחתונה: אחרי הסגר השני ודווקא מול שיעורי התחלואה הגבוהים במגזר החרדי, המדינה נאלצת שוב להרים ידיים. כמו שאי־אפשר לכפות גיוס, אין יכולת להגיע לכל ישיבה, תלמוד תורה או בית כנסת, לרשום דו"חות ולפזר התקהלויות בכוח. חבל על המאמץ. תלמידיו של אלישע ניצחו את הבליינים. השם ירחם על כולנו.
