השבוע נכנסתי בפעם הראשונה לבידוד (ברוך ה' אני מרגיש מצוין). מבין כל השירים ששמעתי שעסקו בגעגוע ובבדידות שיר אחד תפס את תשומת ליבי – השיר "לא טוב היות האדם לבדו", המוכר בביצוע של יהודית רביץ – מכיוון שהוא מצטט פסוק מתוך פרשת השבוע.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– תרגול צבאי בזמן מגפה: האם המחיר שווה את התועלת?
– העימות במסיק: עיתונאי אמור לסקר מציאות, לא ליצור אותה
– כך שליחי חב"ד שברו את הטאבו בנושא אימוץ
ב-1978 יהודית רביץ היא זמרת מתחילה עם להיט אחד ברדיו והמון רעב לעבודה ולמוזיקה. היא חברה לדני ליטני ושרה איתו שני דואטים לאלבומו החדש. אחד מהם היה "לא טוב היות האדם לבדו" שכתב המשורר נתן זך. השיר הצליח מאוד וכעבור שנים ספורות יהודית הקליטה לשיר גרסת סולו שהצליחה אפילו יותר.
אלה שמכירים את השיר ודאי כבר מזמזמים בהנאה את הלחן העליז של מתי כספי. אם לא מקשיבים למילים, אכן אפשר לחשוב שמדובר בשיר שמח אבל עיון קצר בהן מגלה לנו מציאות אחרת וקשה.
לא טוב היות האדם לבדו – יהודית רביץ
"לא טוב היות האדם לבדו
אבל הוא לבדו בין כה וכה
והוא מחכה והוא לבדו
והוא מתמהמה והוא לבדו"
(מילים: נתן זך, לחן: מתי כספי)
המילים העצובות והמיואשות הללו לא מסתדרות עם הלחן. מתי כספי אף העצים את האבסורד כשביצע את השיר בעצמו ובחר לצלם את הקליפ כשהוא יושב באמצע הרפת של קיבוץ משמרות מוקף בבוץ ופרות (התוצאה מצחיקה מאוד, מומלץ!).
במילים של השיר ובלחנו ישנה התמודדות עגומה עם אחת המצוקות הקשות ביותר של האדם – הבדידות. מצד אחד השיר אומר שהאדם מרגיש לבדו בין כה וכה, כלומר גם אם יהיה יחד עם אנשים עדיין ירגיש בודד. מצד שני המצב הזה לא טוב. אז מה עושים? שרים בעליזות, כי מה זה כבר משנה, הרי גם אם האדם יחכה ויתמהמה זה לא יעזור.
בפרשת בראשית, לאחר בריאת האדם, הקב"ה מציב אותו בגן העדן שיעבוד בו וישמור עליו. הקב"ה ראה שהאדם, למרות שהוא בגן עדן ויכול ליהנות מכל פרי הגן, עדיין לא מצליח להגשים את ייעודו. אומר אלוקים: "לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב' י"ח) ושולח את בעלי החיים. האדם קורא להם בשמות אך לא מוצא בהם את העזר-כנגדו שחסר לו. על כן בורא הקב"ה את האישה.
ההבדל בין המשפט שאומר אלוקים לבין המשפט בשיר של זך תלוי בשאלה למי בדיוק 'לא טוב' כשהאדם לבדו. נתן זך אומר שלא טוב לאדם כשהוא לבדו כי הוא יצור חברתי שסובל מבדידות וזו בעיה שלנצח לא תיפתר. האמת היא אחרת – השם לא חושב רק על טובת האדם כשהוא מחליט לגאול אותו מבדידותו ולספק לו עזר כנגדו.
בסיפור הבריאה כתוב הרבה פעמים שאלוקים ראה 'כי טוב' על הדברים שברא. הוא לא ראה 'כי טוב' לאדם, הוא ראה 'כי טוב' לעולם החדש שבדיוק נברא. בעצם כשה' אומר 'לא טוב היות האדם לבדו' הוא מתכוון שלא טוב לעולם כשהאדם לבדו.
האדם לבדו יכול לתת שמות לחיות ולאכול פירות, אבל כדי להשלים את העולם הוא לא יכול להישאר לבד. האדם חייב את העזר כנגדו שישלים אותו וייתן משמעות לקיומו. בזכות בריאת האישה, אדם וחוה הפכו לאבות כל האנושות ונתנו משמעות לכל הבריאה. בלי היכולת להביא חיים לעולם האדם הוא סתם יצור חסר המשכיות וזה באמת לא טוב.
האם כשאדם פגש את חוה הוא גם ניצל מתחושת הבדידות האישית שלו? נתן זך יטען שלא. אולי כי נתן זך לא רואה באמת ערך בקיום האדם על פני האדמה. על פי תפיסתו האתאיסטית העולם כלל לא זקוק לאנושות ולכן מה שחשוב הוא האם לאדם טוב או לא.
אבל על פי התורה גם הבדידות האישית של כל אדם יכולה למצוא מזור בחברת אישה. מאז בריאת חוה ועד היום עוזב האיש את אביו ואת אימו ונהיה לבשר אחד עם אשתו. זהו המפתח לבעיית הבדידות על פי התורה.
שבת שלום!
לתגובות: e.y.samuel@gmail.com
