יום שני, מרץ 3, 2025 | ג׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user

משה מאירסדורף

עורך באתר מקור ראשון

אייל ברקוביץ' ונבחרת ישראל: הדברים החשובים באמת

כשבטוויטר גועשים על עוד אמירה מיותרת של מירי רגב, מבטלים את תרומות הכליות של תושבי יצהר בשל הטרלה אך מתרגשים מהמחווה של יעקב אילון

בכל שבת בסוף התפילה, כשכל המתפללים היו מתפזרים לבתיהם, הייתה מתאספת חבורה של חברים, אבי בתוכם, כדי לצעוד יחד לבתיהם. בדרך הם היו מחליטים את כל ההחלטות החשובות לאותו שבוע. מי יהיה אלוף פיקוד צפון, האם ראש הממשלה צריך לפטר את השר הסורר, כמה תקציב צריך להעביר לטובת יישובי הנגב וכיצד יש להילחם בטרור הערבי.

אף מזכיר לא סיכם את ההמלצות ואף אחד גם לא רשם פרוטוקול לטובת הדורות הבאים. ההחלטות הללו היו כמובן מנומקות היטב, אך תוקפן פג בדיוק כשהגענו לצומת שבו כל אחד מהחברים פנה לדרך אחרת. כך מדי שבת, אלו היו עשר דקות גורליות שאבי וחבריו הכריעו בהכרעות הקשות ביותר ללא פחד וללא משוא פנים.

עכשיו תדמיינו שבמשך יומיים תמימים, תוך כדי מגפה עולמית, משברים פוליטיים וקריסה כלכלית, היו דנים בטוויטר רק על אחת ההחלטות או האמירות בדיון של חבורת המתפללים הזו בדרכה לעשות קידוש. נשמע לכם מופרע?

זה בערך מה שקרה בשבוע האחרון אחרי ההתנגשות בין שרת התחבורה מירי רגב בתוכניתם של אופירה אסייג ואייל ברקוביץ'. רגב הבטיחה לברקוביץ' שעד שלא יחזור בו ממה שאמר בתוכנית הקודמת ("הליכוד זה ארגון פשע") היא תדאג שהוא לא יהיה מאמן נבחרת ישראל. ובנוסף קראה לו "סטייק".

אין מספיק מילים כדי להסביר עד כמה ה"איום" הזה שווה להחלטה של החברים של אבא שלי מי יהיה אלוף פיקוד צפון. ובכל זאת כל הטוויטר געש ורעש.

ברקוביץ' חולם להיות מאמן נבחרת כבר הרבה שנים. אם אני במקומו, הייתי שולח לרגב פרחים הביתה על שהרימה את הקמפיין שלו להתמנות לתפקיד לשיאים חדשים. התמיכה בברקו, שוב, רק כי רגב אמרה לו שזה לא יקרה, הייתה מפתיעה מאוד. קחו למשל את הציוץ של פרשן הספורט רון קופמן שידוע במזגו הנוח ובנימוסיו הבריטיים. על הנימוקים שלו כבר נאמר "עם תומכים כאלה מי צריך אויבים":


שקיבל מיד תזכורת מימים עברו:

וגם את ההערה הזו:

תומכת נוספת ודי מפתיעה היא חברת הכנסת מיכאלי:

המשעשע במה שקרה בפיד, הוא שניתוח ה"איום" של רגב, גם אם אין לו שום משמעות בפועל, הוביל את הצייצנים לעומקים מפתיעים.

וגם תזכורות מימין להתנהגויות מאפיוזיות לא איחרו לבוא:

כאמור, במהלך הבלגן באולפן (כי ריאיון אי אפשר לקרוא לזה) כינתה רגב את ברקו בכינוי "סטייק", כרוצה לומר, בכל פעם אתה מתהפך ותומך במישהו אחר. גם זה כמובן תפס את האוזן של רבים מהצייצנים.

התגובה הרצינית ביותר הגיעה מרן ברץ:

אבל היו גם כאלה:

ואחרי כל הטרפת, ציוץ אחד קטן ניסה להכניס את כל הסיפור לפרופורציה:

על גזענות וכליות

אם כבר דיוני עומק וויכוחים אין סופיים בנושא שלא מטריד אפילו קומץ מהאוכלוסייה אבל בטוויטר זה נראה כמו מלחמת העולם השלישית, אתם מוזמנים לדלג איתי אל אזור גב ההר בשומרון – אל היישוב יצהר. שלט אחד, שנקבע בכניסה ליישוב הפך לסיבה למסיבה.

ההטרלה של תושב אחד מיצהר הצליחה להדליק את הפיד ואפילו לאחד קצוות פוליטיים:

 

למי שלא יודע, היישוב יצהר הוא אחד היישובים שבו גרה כמות תורמי הכליה האלטרואיסטיים הגדולה בישראל ביחס לגודל האוכלוסייה. עד כדי כך שתושב היישוב אמר פעם: "נהיה לא נעים להסתובב ביישוב עם שתי כליות".

אפשר לטעון נגד השלט שאנחנו יורדים לרמה של הפלסטינים שישחטו כל מי שנכנס לאזור שלהם. ואם הם כאלו, למה גם אנחנו צריכים לתלות שלט כזה. אבל מה הקשר לתרומות הכליה, מעשה אצילי ונעלה שאין כמוהו? אם מישהו תלה שלט כזה אז כל מה שעשה מבוטל? וזו אולי הבעיה הגדולה ביותר בשיח בישראל היום (חוץ מזה שחשוב לזכור שמדובר בהטרלה של תושב אחד). הכול בערכים מוחלטים.

לא יכול להיות שגם תהיה גזען וגם תתרום כליה למישהו שאתה לא מכיר. לא יכול להיות שתהיה קצין במילואים כמו תושבים לא מעטים ביצהר, או עובד מדינה, וגם תתמוך בעבודה עברית. הכול חייב להיות או-או. אנחנו לא יכולים להכיל בשיח שלנו אנשים מורכבים שלפעמים עושים דברים שאנחנו מאוד אוהבים ולפעמים דברים שאנחנו ממש מתנגדים אליהם.

נכון, זה לא רק שלט. המדיניות הבלתי כתובה ביצהר אוסרת על העסקת לא יהודים ביישוב. אפשר לאהוב את זה או לתעב את זה, אבל כך או כך זו אף פעם לא תהיה חזותם היחידה של האנשים שגרים שם.

ואם כבר מדברים על גזענות, כדאי גם לזכור את זה:

והסטודנטים למען הר הבית ביקשו להזכיר לפיד עוד מקום, חשוב לא פחות משטחי A שאליו אסור ליהודים (דתיים) להיכנס, לברך לפני שתיית מים, או להתכופף כדי לסדר את הגרביים:

ולמי שחושב שדיונים בטוויטר נשארים בטוויטר, הנה ההוכחה עד כמה שיח ער של אנשים עם הרבה עוקבים יכול להשפיע במציאות. תראו לי עוד מקרה אחד שבו המשטרה פעלה כל כך מהר להורדת שלט:

משהו קטן וטוב

הראש היהודי ממציא לנו פטנטים. אם אסור לפתוח דוכן פלאפל כדי שלא יתקהלו בו אנשים, זה בטח לא יעצור אותנו:

וגם, מגיש החדשות יעקב אילון הצליח לרגש פיד שלם. שאול זוארץ הגיב לטור של בן כספית שלא יוכל לשמוע את הטור כיון שספריית העיוורים נסגרה כחלק מההנחיות להתמודדות עם המגפה. וזה מה שקרה:

 

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.