שיר השבוע: תּוֹפְרִים

אֶת הָרְחוֹבוֹת יָצְאוּ לִשְׁטֹף
צוֹפָר וָתֹף, צוֹפָר וָתֹף.
מוֹחִים יָצְאוּ מוֹחוֹת לִשְׁטֹף.
תֹּף.
וְרַעַשׁ מִכָּרִים הֵרִים
עַל דְּבַר בּוֹגֵר הָאוּ"ם וְרִים
אֶת הַנָּמִים וְהָעֵרִים.
רִים.

בְּתֹף תֹּף תֹּף
וְרִים רִים רִים
הוֹמֶה הָרְחוֹב, הוֹמוֹת עָרִים –
תּוֹפְרִים.

תָּמִיד רַק לָחֲשָׁה צִפּוֹר
שֶׁיֵּשׁ הֶרְגֵּל כָּזֶה לִתְפֹּר,
וּפֶה פָּתְחָה רַק פַּרְפָּרָה
עַל כָּךְ שֶׁיֵּשׁ פֹּה מִתְפָּרָה,
וּפֹה וָשָׁם גַּם אֵיזֶה עֹפֶר
הִזְכִּיר יוֹעֵץ שְׁמוֹ אֲחִיתֹפֶר;

אַךְ רַק עַתָּה, כְּשֶׁבְּאִי־נַחַת
אֲפִלּוּ בַּעַל הַדָּבָר
סִפֵּר עַל דְּבַר אֵימַת הַמַּחַט –
חֲשַׁד הַחֲשֵׁכָה הֻבְהַר
כִּלְאַחַר שִׁפְשׁוּף גַּפְרוּר:
תָּפַר, תָּפְרָה, תּוֹפְרִים, תָּפְרוּ.

וְעַל אֵימָה גַּם חִיל הֵקִים,
וּבִוְרִידֵינוּ דָּם סָמַר,
כִּי לֹא אָמַר "תּוֹפְרִים תִּיקִים",
אֶלָּא "תּוֹפְרִים אוֹתִי" אָמַר.
אָדָם הוּא הַנִּתְפָּר בַּחוּט,
וְהֶדֶק הַתּוֹפֵר סָחוּט.

נֶחְשָׁב אָדָם כַּבְּהֵמָה:
עוֹרוֹ בַּר־תֶּפֶר כַּבַּדִּים.
קִנְאַת תּוֹפְרִים תַּרְבֶּה אֵימָה,
וְאֵיךְ יִזְכֶּה תָּפוּר בַּדִּין.
טָפוּל לוֹ חֵטְא, טָפוּל חָרוֹן,
תָּפוּס לוֹ הַגָּרוֹן.

תּוֹהֶה אָדָם בִּשְׂפַת שְׁתִיקָה:
בַּפְּרַקְ־לִיטוּת זֹאת פְּרַקְ־טִיקָה?
הַאִם עַל מֵצַח כָּל כּוֹפֶרֶת
תָּפוּר בִּכְתַב־רְאִי תִּיקָהּ
וְכֵן עַל מֵצַח שְׁאַר כָּל מִינֵי מִינִים
שֶׁבְּשִׁלְטוֹן הַתּוֹפְרִים אֵין מַאֲמִינִים?

הוֹלֵךְ בָּאָרֶץ קוֹל הַתֹּף,
וּשְׁחוֹר דְּגָלִים וְצוֹפָרִים
הוֹלֵךְ אִתּוֹ אֵי־מִי לַחְטֹף:
שֶׁקֶט, תּוֹפְרִים.

בְּעַד כֻּלָּם

אֲנִי אוֹהֵב אֶת דָּוִד וְאוֹהֵב אֶת שָׁאוּל.
אֲנִי פָּתוּחַ לַזֶּה וְגַם לַהוּא אֵינִי נָעוּל.
הַלִּכּוּד הוּא סָבִיר וּבְסֵדֶר יָמִינָה,
גַּם אִם זֶה קְצָת מַרְזֶה רַק כִּי זֹאתִי הִשְׁמִינָה.

אֲנִי בָּהּ בַּשָּׁעָה בִּיבִּיסְט וּבֶּנֶטוֹן.
רַק אַחַת לֹא אֶרְצֶה, אֶת הַשְּׂמֹאל בַּשִּׁלְטוֹן.
הָאוּזֶר? הוֹלֵךְ עָלָיו. סְמוֹטְרִיץ'? כֵּן, רָץ.
סַעַר, אוֹחָנָה, שָׁקֵד, שְׁטַיְנִיץ, כָּ"ץ.

אִם כְּבָר נִגְרַרְתֶּם לִקְרַב בּוּז וָזֶפֶת,
זֶה מַתִּיז גְּרִיז, זֶה זוֹרֵק, זוֹ נוֹזֶפֶת,
אִם נִגְזְרָה תַּחֲרוּת גִּדְלַת־סְכוּם –
שְׂאוּ נָא כֻּלְּכֶם בִּרְכוֹתַי וְנַצְּחוּ.