שבוע חלף מאז אותו ריאיון בוטה של מירי רגב בו פיזרה איומים כאחרונת בריוני השכונה. במונחים חדשותיים, מדובר באולד ניוז, אבל לאופירה וברקו זה לא מפריע להמשיך למנף את המאורע, ועל הדרך להרים לעצמם כאבירי הממלכתיות שעוד נותרה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "עלייה של מאות אחוזים": ענף הטיסות הפרטיות שגשג בסגר
– פייסבוק וטוויטר צנזרו דיווח מזיק לביידן
– ארדואן חותר להוביל "ציר רשע" מול סעודיה, ישראל ומצרים
פתיחת התוכנית האחרונה הוקדשה למונולוג של ברקו "המגיב לראשונה על הסערה". שבוע שלם שתק, לא פחות, הציגה אופירה, ועכשיו הוא סוף סוף מדבר. בהמשך, הזמינו לאולפן את ניר ברקת, "הצד היפה" של הליכוד, להגדרת אופירה, כדי לדון, ובכן, בסערת הריאיון עם מירי רגב. גם באולפן שישי המשיכו לרכב על הגל, כשאת פינת "זו דעתי" העביר הפעם דני בסן בביקורת על השרה.
בחזרה לברקת. מתוך רבע שעה של ריאיון, לא פחות מעשר דקות הוקדשו לסערת רגב. כאילו אין קורונה ואין שאלת בחירות שמרחפת ואין סוגיות כלכליות שאפשר לשאול פוליטיקאי שמתיימר להיות שר האוצר. אלו יצומצמו בהמשך לחמש דקות בודדות על מנת לצאת ידי חובה. לא כלפי הצופים חלילה, אלא כלפי סיכום שוודאי התקיים מראש מול ברקת.
השאלה הראשונה בישרה על הטון: "אחרי שבוע קשה בין הליכוד לבין התוכנית שלנו, אני רוצה לשאול אותך, מר ברקת, האם אתה שלם עם הדרך של חלק מחברי הליכוד בדיבור לא מכובד, בלשון מעודנת?"
ברקוביץ' בשלב זה ביקש לתקן את אופירה: המתח הוא לא בין הליכוד לתוכנית, אלא בין רק חלק מחברי הליכוד, אותה להקת מעודדות, לדבריו. עם כל הכבוד לאבחנה, תרשו לי להתעכב דווקא על החלק שבו מודגשת "התוכנית". התוכנית כמוקד העניין, התוכנית כצד שווה במשוואה. המגמה בה התקשורת מסקרת עצמה לדעת איננה חדשה, אבל אצל אופירה וברקו היא שוברת שיאים. בעולמם, הם לא רק הצד המסקר, הם הסיפור. לב העניין. ולכן, כשמירי רגב מאיימת על ברקו בשפת ביבים, זה בבחינת אייל גולן מסיר עוקב מאופירה. עוד אייטם ששודר בתוכנית שלהם, בו אופירה הייתה לא רק המראיינת, אלא חלק מהסיפור עצמו.
כשהגבול בין העיתונאי המראיין למושא האייטם מטשטש, לא מפתיע שאין כל זכר לאתיקה עיתונאית בסיסית. בעולמם, אופירה וברקו הם לא הצד המסקר אלא האייטם עצמו
וכשהגבול בין דמות העיתונאי המראיין למושא האייטם מטשטש, לא מפתיע שאין כל זכר לאתיקה עיתונאית בסיסית. אופירה וברקו מהלכים על החבל הדק שבין תוכנית בידור לליין פוליטי: רגע אחד בן זיני מזיל דמעה על הפרידה מכוכבת האינסטוש טיילור מלכוב, ורגע אחרי זה בוגי יעלון נואם על הצוללות. הקלילות הזו היא שמאפשרת להם להשתחרר מכבלי העיתונות השמרנית. אין תחקיר, אין עובדות, אין דבר מלבד האישיות הססגונית שלהם. אותה אישיות שגורמת לכל דיון באולפן להיגמר בטונים צורמים.
במובן הזה, אופירה וברקו לא שונים בהרבה מרגב והביביסטים שהם כה בזים להם. זו בדיוק אותה תרבות דיון שהרימה אותם ומינפה להם את הקריירה. אותה שפת רחוב שרגב משוכנעת שתמצב אותה גבוה מול מצביעי הליכוד. השנים מעידות שזה עובד לה יופי. גם לצמד המגישים, שעשו את המעבר מהרדיו האזורי לטלוויזיה. מלבד הבדלים זוטרים, רמת השיח נשארה זהה. כרגע הם זוכים לתשואות בקרב הברנז'ה, ולו רק כי הם בצד הנכון שנלחם בביבי. אבל האמת היא שהם אלו שמהדהדים את תרבות השיח הצעקני. הפולו-אפ האינסופי לאייטם משבוע שעבר, הוא רק עוד ביטוי לכך. אם ירצו לחמוק מכך או לא, אופירה וברקו הם מירי רגב של הטלוויזיה המסחרית.
