זריקות אבנים בכבישי יו"ש: התקשורת היא רק עוד כלי

זריקות אבנים בכבישי יהודה, שומרון ובקעת הירדן, קורות מדי יום. מצידי הדרך זורקים מחבלים נפשעים אבנים גדולות, בקבוקי צבע ובקבוקי תבערה על אוטובוסים ועל רכבים פרטיים, על חיילים ואזרחים ועל נשים, גברים וילדים כאחד. לפי אתר "הקול היהודי", רק בשבוע האחרון התרחשו 19 פיגועים כאלה ברחבי האזור כאשר מטרת זורק האבן היא אחת – לרצוח יהודים. לפיכך, אסור להוריד ולו מעט מהסכנה שבזריקות אבנים, ומהפחד של הנוסעים בכביש ואסור בתכלית האיסור להקטין בחשיבותה.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– חוסר תגובה לשיגור רקטה: האם בצה"ל משנים מדיניות?
– "עלייה של מאות אחוזים": ענף הטיסות הפרטיות שגשג בסגר
– יצחק אילן ז"ל בחודש יוני: "אם אדבק, כנראה אמות"

בטור שכתב תחת הכותרת "אבנים ובקת"בים: הטרור שראשי ההתיישבות לא רוצים שתשמעו עליו", מאשים משה מאירסדורף את הנהגת ההתיישבות בהסתרה של הנושא. הוא טוען כי נעשה שימוש בכלי התקשורת ובמערכות יחסי הציבור רק כדי להציג את חבל הארץ היפה הזה כ"פרובאנס הישראלית מעבר לקו הירוק. מחירי דיור שפויים יחסית, קהילה חמה ופעילה, מרחק נסיעה סביר לעבודה, נוף ואוויר ללא פקקי חניה".

מאירסדורף, באותו טור, טוען שהיה אפשר להשתמש במערכת יחסי הציבור המשומנת של המועצות ביהודה ושומרון כדי לגרום לתקשורת לדווח גם על כל זריקת אבן ובקת"ב. אני סובר שלא רק שלא ניתן באמת לדווח על כל זריקת אבן, אלא שזה לא מה שיסייע במאבק לפתרון בעיית הביטחון בכבישים.

זה לא סוד שבמלחמה של ההתיישבות לקידום האזור, יש אינטרס גדול לצד השני, גם בקרב ארגוני השמאל וגם אצל הרש"פ, להציג את האזור כאזור סכסוך. אם בעבר זה היה קל מאוד בעבורם, היום אותם אלה שרוצים ברעת ההתיישבות נתונים בלחץ חסר תקדים. עם כל העבודה הרבה, המשאבים העצומים וכוח האדם שהם מפעילים נגד ההתיישבות הישראלית ביהודה, שומרון ובקעת הירדן, אנחנו ממשיכים להתקדם הלאה. אל מול הכוחות האדירים שלהם, אנחנו מתקרבים לחצי מיליון תושבים באזור שלפני חמישים שנה היה שומם מיהודים. בשנים האחרונות הגענו להישגים חסרי תקדים: שיח הריבונות שהובלנו הגיע עד לבית הנשיא האמריקני, הבנייה וקידום התשתיות נמשכים והסכמי השלום עם המדינות הערביות הוכיחו את ההיפך ממה שניסה השמאל לטעון במשך שנים רבות – יחסים עם ישראל לא תלויים בפלסטינים.

במשך שנים מנסים אותם ארגונים להציג את האזור כאזור של סכסוכים, מלחמות ודם. אנחנו לא נשחק לידיים שלהם.

מי שנוסע בכבישי יהודה ושומרון, יודע שהשטח מתנהל בדרך כלל בצורה שקטה. יש אירועים ביטחוניים, כולל זריקות אבנים, שכמובן אינם צריכים לעבור בשקט. כל אדם שנזרקה לעברו אבן או כל דבר אחר זהו אירוע חמור שאין אנו מנסים להוריד מערכו אפילו אם האבן רק שרטה את הרכב. אולם רובם המוחלט של הנוסעים בכבישי האזור נוסעים בנחת ומגיעים ליעדם ללא תקלה. התפקיד שלנו כהנהגת ההתיישבות הוא לאפשר חיים נורמטיביים ככל האפשר לכל מי שבוחר לגור כאן. גם בפן הביטחוני.

לעיתים מתרחשים אירועים יוצאי דופן וחריגים שבוודאי צריך לפרסם ולתת להם במה תקשורתית רחבה, ואנו עושים זאת. אך את המלחמה על יהודה, שומרון ובקעת הירדן ננצח בשיקול דעת ובאחריות.

נכון, לפעמים יש הרגשה כאילו שום דבר לא קורה אם הוא לא מופיע בתקשורת, אך זו תפיסה די מיושנת בכל הנוגע לפעילות ציבורית. נושא הביטחון מטופל באופן תדיר מול הצבא ומערכת הביטחון על ידי קציני הביטחון של הרשויות ושל מועצת יש"ע. בזכות העבודה הקשה של כוחות הביטחון בשנים האחרונות ישנה ירידה בכמות ובחומרת האירועים. המטרה היא לתת ביטחון לתושבים, והתקשורת, בנושא הזה, היא רק כלי אחד בארגז הכלים שעומד לרשותנו.

אז כן, אנחנו מפרסמים את הנתונים, אבל בפני אלו שיכולים וצריכים לקבל החלטות ולעשות פעולות במטרה לעצור את המחבלים ולמנוע מקרים כאלו בעתיד. זה עולה מול דרגי הצבא הגבוהים ביותר ומערכת הביטחון איתנו בקשר הדוק מאוד. את המאבק בטרור צריך לעשות בכלים נכונים. התקשורת יכולה לעזור ולתמוך מהצד – אך היא אף פעם לא העיקר. עדיפים שיחה או סיור עם מח"ט הגזרה, או עם מפקד הפיקוד, מאשר אייטם תקשורתי שאולי יעשה טוב על הלב, אבל כלל לא בטוח שיפתור את הבעיה.

בשנים האחרונות עשתה ההתיישבות קפיצה ענקית ביחס שלה עם תקשורת המיינסטרים הישראלית. מסיקור של האזור כאזור מלחמה, שעיקרו פוליטיקה ושיח "כיבוש", לחלק בלתי נפרד גם מתחומם של הכתבים שעוסקים בתיירות, בכלכלה, באיכות סביבה, בחינוך ובתחבורה.

ההתיישבות התבגרה. הסטיקר שהיה נפוץ בשנות התשעים עם הסלוגן "העם נגד תקשורת עוינת" והנחש הכרוך סביב מיקרופון, כבר לא קיים. שנים רבות של עשייה הסברתית ותקשורתית עשו את שלהן. אנחנו כבר לא נמצאים מעבר להרי החושך, אנחנו איננו אייטם נידח בסוף מהדורת החדשות.

זה שינוי כיוון עצום. במקום לעמוד במקום ולהילחם בטחנות רוח, אנו מעדיפים להתקדם הלאה ולא להתבוסס בכל מה שרע. בסופו של יום, רוב זמנה של הנהגת ההתיישבות עוסק בבנייה ובפיתוח תשתיות כבישים, חשמל, מים, תעסוקה ותיירות, כל זאת כדי שהאזור יצמח ויפרח – ואת זה צריך להעצים ולפרסם. נכון, יש זריקות אבנים ולפעמים לכולנו מחלחל הפחד בנסיעה בכבישי יהודה ושומרון, על אף שאנחנו נוסעים בהם יום יום. זה מובן לחלוטין ואנחנו עושים כל שניתן כדי שזה ייפסק. אך אסור לנו להשאיר את האזור בתפיסה הציבורית כמקום שעוסק רק בנושא של טרור ואלימות, כפי שרבים היו שמחים לראות.

רבותיי, בניגוד לתחזיות האפורות, אנחנו בדרך למיליון ישראלים שיגורו כאן בחבל התנ"ך – זה הסיפור שצריך לפרסם בתקשורת!

הכותב הוא דובר מועצת יש"ע