לפני כשבוע כחלק מהביקורת המשתלחת בציבור החרדי ובהתנהלותו אל מול המגפה, חשף יאיר שרקי בכתבה בערוץ 12 שקיימות עמותות חסד חרדיות המשכירות ציוד רפואי לטובת טיפול ביתי בחולי קורונה. הכותרות היו מסעירות אך הראיונות שהגיעו בהמשך גרמו למראיינים לעצור לרגע ולהודות שהפעם יש איזה היגיון בריא בבסיס הסיפור הזה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אופטימיות: מקור בכיר בבחריין על המשמעות האזרחית והבטחונית של ההסכמים
– המגפה חשפה: טראמפ מנותק מרגשות הבוחרים בדומה לג'ורג בוש
– מה היה קורה ללא שיתוף הפעולה עם החרדים בירוחם?
אבי מימרן, איש תקשורת חרדי, סיפר איך כשאביו בן ה־85 חלה בקורונה במשפחה הבינו שכל עוד מצבו מאפשר זאת, עדיף להשאיר אותו בבית, עם ציוד רפואי וטיפול. הבדידות הורגת, הסביר מימרן, והצליח לגרום למראיינים הביקורתיים להודות שיש משהו בדבריו. השהייה במחלקות הקורונה קשה וכוללת לא רק את ההתמודדות עם ייסורי המחלה, אלא גם את זעקותיהם של החולים האחרים, את צפצוף המכשירים ואת מספר המתים. אנשי הצוות המסורים והמקצועיים לבושים בחליפות מגן שמזכירות סרטי אימה, ועם כל הרצון הטוב חסרה שם יד מנחמת ומלטפת. כדי להחלים אדם זקוק לטיפול רפואי מקצועי אך גם לחום ואהבה, לשקט ולאווירה טובה, ובלעדיהם קשה מאוד להיאבק במחלה.
ימים יגידו אם טיפלנו נכון בחולי הקורונה, אך אין ספק כבר עכשיו שאווירת הפחד, הבדידות והמתח מחייבת אותנו למצוא פתרונות. אשפוז בית הוא אולי פתרון כזה, ויש לבחון אותו ולא לפסול אותו על הסף. בוודאי אין לתקוף אותו רק כי הגיע מהכיוון החרדי. אשפוז בית בתנאים הנכונים יכול להתגלות כמציל חיים.
חוץ מהעניין עצמו, העובדה שהרעיון הזה הגיע מהעולם החרדי מייצרת הזדמנות להציל על הדרך גם את המצב הלאומי. ככל שמדברים יותר על חוסר האחריות של הציבור החרדי, כך הולכת ומתגברת תחושת הניתוק ואיתה השנאה. יחסם של מקצת מהחרדים להגבלות הקורונה בשילוב יחסם הכללי למדינת ישראל השכיחו מאיתנו שיש בעולם החרדי גם דברים טובים רבים. אחד הדברים הטובים האלו הוא עולם החסד החרדי, שהצמיח במשך השנים ארגונים רבים – מגמ"חים פשוטים, לשמחות או לחלב אם, ועד "יד שרה", זק"א ועזרה למרפא של הרב פירר – ארגונים שעושים חסד עם כל תושבי מדינת ישראל וגם מחוץ לה.
אנחנו אמנם כבר בסבב קורונה ב', אבל בראייה היסטורית אנחנו בתחילתה של תקופה. הנגיף הזה הצליח לשבש את אורחות החיים בהמון מובנים וגם לפגוע ביכולתנו לגמול חסדים ולעשות טוב בדרכים שהכרנו. זה התחיל באיסור להתכנס לתפילות, המשיך באיסור להכניס אורחים, לנחם אבלים ולחגוג בחתונות ובבריתות, והגיע עד לניתוק ובידוד של כל הזקנים והזקנות. אך מכיוון שעולם החסד היהודי עומד בדיוק על הדברים האלו שאין להם שיעור, צריך להיות יצירתיים. וכאן יש הזדמנות שהציבור החרדי יכול להוביל, וגם להיות אור לגויים.
עשרות אלפי הנדבקים שהחלימו הם אוצר יקר ערך. רוב החוקרים טוענים שמי שנדבק בקורונה והחלים מחוסן זמנית נגד המחלה. בחודשיים הראשונים לאחר ההחלמה כל אחד מהנדבקים הוא נכס לאומי. מחלקות הקורונה זקוקות להם. מאות החולים המאושפזים שם בבדידות זקוקים להם. שם הם יוכלו ללטף או להחזיק להם את היד, לקרוא מילים אופטימיות, לנגן ולשיר־ולהזכיר להם שמחוץ למחלקה מחכה משפחה שמתפללת לשוב ולראות אותם. הם יוכלו גם לעזור לאחים ולאחיות, להקל קצת על העומס ולהכניס שמחת חיים של אלו שנשארו בחיים אחרי הקורונה. מתנדבי גמ"ח "מחוסני הקורונה" יסייעו לכל החולים בלי הבדל דת, גזע או מגזר, תרומתם תציל חיים, ונכונותם להתגייס ולעמוד בחזית המאבק בקורונה תהיה חשובה כמעט כמו להתגייס לצה"ל, הרבה מעבר לשוויון בנטל. אחד הדברים היפים בחסד הוא שהוא שולח אדוות, הולך ומתפשט.
מובן שההתגייסות להצלת חולי הקורונה אינה מונחת רק על כתפי החרדים. זו שליחות לכל המחלימים, ומכיוון שמדובר בחודשיים בלבד, יש הזדמנות לכולם לתרום את חלקם. אולי שם, במחלקות הקורונה, בתוך כל הצער והכאב ינבטו להם זרעים של נחמה. אולי העבודה המשותפת כתף אל כתף תחבר גם בין המגזרים. אז אם בדיוק החלמתם מקורונה – לכו להתנדב.
