הרבה ביקורת מוטחת על התנהלות הממשלה והעומד בראשה סביב ניהול משבר הקורונה. מרביתה אינה מוצדקת כי אם יש דבר מה שניתן ללמוד ממשבר הקורונה, בניקוי רעשי הרקע הפוליטיים הוא דווקא על תבונתה של המנהיגות הפוליטית. מבחינה זו למרות המתחים הפנימיים, ממשלת האחדות הלכאורה בלתי אפשרית בין הליכוד לבין כחול לבן היא בינתיים חלופה לא רעה בכלל.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
אייל ברקוביץ' ונבחרת ישראל: הדברים החשובים באמת
ממכרים ובוכים: חשבון הנפש של הרשתות החברתיות
אמריקן פאי: העונה הרביעית של "פארגו" היא הצלחה מסחררת
מנהיגות אינה פועלת בחלל הפנוי, כלומר מחוץ להקשר חברתי. בניגוד לרומנטיקה המודרניסטית על כוחו הבלתי מעורער של המנהיג, הרי שכל מנהיגות פועלת במסגרת של נתוני יסוד חברתיים מה שהופך את יכולת הפעולה שלה לתלויה בחומרי הגלם שממנו עשוי הציבור.
משבר הקורונה הציב את ממשלת ישראל בפני מציאות מורכבת. החברה הישראלית של השנים האחרונות צמחה לתוך מציאות כלכלית שבעה ומשגשגת, הרבה בזכות מדיניות נתניהו שהצליח למזג בין יציבות ביטחונית ובין תהליכי צמיחה כלכליים. הדוניזם שמשמעותו נהנתנות וקידוש תרבות צרכנית על כל המשתמע מכך הפכו לחלק מהקוד הגנטי הישראלי ובמידה רבה גם תורגמו להצלחתו הפוליטית של נתניהו במערכות הבחירות האחרונות.
אולם משבר הקורונה העיב על יכולתה של החברה הישראלית להמשיך בסדר יומה הקודם והציב את המנהיגות בישראל בפני מתח עצום. בין מצד אחד הצורך להעביר את החברה הישראלית תהליך מזורז של דיאטה והרזייה באמצעות מערכת של הגבלות שתכליתה הצלת חיים, לבין עניינה המובהק של החברה על כלל מגזריה להמשיך בתהליך ההשמנה והגדילה שלה.
לאורך כל שלבי ניהול המשבר נתקל המאמץ הממשלתי בהתנגדות מצד ציבורים וקהילות. התרבות הפוליטית המרדנית הטבועה משחר הקיום של הקולקטיב היהודי, לצד יסודות עמוקים של אינדיוואליזם קיצוני ומגזריות קהילתית הפכו את ניהול המשבר לאתגר חסר תקדים עבור המנהיגות הישראלית.
על כך הגיבה המנהיגות באסטרטגיה שאולי לא הייתה הכי נוצצת אבל אפקטיבית מבחינת תוצאותיה והיכולת לנהל את מערכת המתחים הבלתי אפשרית בין הרצוי למצוי, מאחר ומצד אחד היא התכתבה עם חומרי הגלם מהם קורצו גורמי החברה הישראלית ומצד שני הקפידה שלא להתמוסס ולהיבלע לחלוטין בתוכם.
הדבר נעשה באמצעות אימוץ גישת אמצע שביקשה ללכת במרווח שבין הקצוות: בין תהליכי הרזייה החברתיים שהתבקשו כדי לצמצם את התפשטות הנגיף שמשמעותם אכיפת צעדים מגבילים כמו סגרים, לבין הלחץ החברתי לחזרה מהירה לניהול שגרת חיים נורמאלית דומה לזו שקדמה למשבר, בכל הנוגע לתרבות הפנאי, הכלכלה ותרבות הצריכה.
זו הסיבה שתהליך הניהול אופיין במגוון תופעות כמו ניסוי וטעייה שהובילו לצעדי ריקוד של מהלך אחורה ושניים קדימה, משאים ומתנים עם מגזרים בחברה הישראלית, זהירות בנקיטת צעדי אכיפה והעדפת צעדי הסברה, דיונים ממושכים על אופי ההגבלות, הימנעות מגיבוש תכניות ארוכות טווח וקשיחות. אלו תופעות לוואי שהתקשורת נאחזה בהם כדי להציגם כביטוי לפגמים מובנים בתהליך הניהול, אבל האמת רחוקה מכך.
הן היו חלק מהותי ובלתי נפרד מדרך האמצע האסטרטגית שנועדה להציב גבולות בפני עניינה של החברה ההדוניסטית להשיב לעצמה ובכוח את אורח החיים שקדם למשבר, אבל לא באופן שעלול היה להביא להתנגשות חזיתית בין המנהיגות לצאן מרעיתה עד כדי מרד חברתי אזרחי כולל.
אסטרטגיה זו לא נועדה כמובן לפתור את בעיית הקורונה מיסודה, במציאות שבה כמובן לא ניתן כרגע להגיע לפתרון סופי, אלא לצמצם את חסרונותיו המובנים של המצב הקיים. בשפה פחות מכובסת מדובר על אסטרטגיה שנועדה למשוך זמן יקר במציאות שאינה נשלטת על ידי מנהיגות כזו או אחרת, וזאת עד למציאת החיסון הגואל, שלפי כלל ההערכות צפוי לעשות את דרכו למדינות העולם במהלך המחצית הראשונה של שנת 2021.
על האסטרטגיה הזו כבר נאמר המשפט האלמותי הבא שדומה כי מדריך ובצדק את המנהיגות הפוליטית בישראל לאורך כל תקופת המשבר: אלוהים, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתו לשנותם, את האומץ לשנות את אשר ביכולתי ואת התבונה להבדיל ביניהם.
