כבר מתגובותיהם לסקרים המחמיאים של נפתלי בנט וימינה היה אפשר לשער שנתניהו והליכוד אינם מבינים את האתגר שניצב בפניהם, ושכמו גנרלים ותיקים גם הם מתארגנים למלחמה שעברה. נכון שלמעלה מעשרים המנדטים שימינה מקבלת כרגע בסקרים יכולים בקלות להתנדף ברגע האמת, ונכון שבכל מערכות הבחירות האחרונות הצליחה מפלגת הליכוד לאסוף לחיקה את הקולות, אבל זה היה נכון למלחמות שעברו. המצב הפוליטי העכשווי שונה לחלוטין, והנחמה של הליכוד שמה שהיה הוא שיהיה עלולה להתברר כאשליה כואבת שתעלה לה במחיר השלטון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– דו"ח שירות התעסוקה: שיאים חדשים באבטלה
– כך ישראל צריכה להתמודד עם הניסיונות הסיניים להשתלטות כלכלית
– הקורונה לא מרחמת על ילדי הגן
מה שהיה בגדר השערה הובהר בשבוע שעבר. תגובת הליכוד ונתניהו להצטרפות של חלק מימינה להצבעת האי אמון של יאיר לפיד הוכיחה שהם אכן מתארגנים למלחמות עבר ומשתמשים בתחמושת חלודה ומיושנת. הזעקות כאילו ימינה מפרקת את גוש הימין והולכת עם לפיד והשמאל היו ניסיון פתטי להפעיל עליה לחץ כדי להחזיר אותה למתווה הישן, אל תחת כנפי הליכוד וחסותה. אבל אין כבר גוש ימין. נתניהו פירק אותו, וכולם יודעים זאת. הוא זרק בציניות ובלי להניד עפעף את ימינה אל מחוץ לקואליציה, אף שנאמנותה לגוש ולנתניהו לאורך כל הדרך אפשרה לו את ניצחונו הפוליטי במערכת הבחירות השלישית. עכשיו הוא בא בטענות. בינתיים הוא, ולא בנט, הולך עם השמאל לקואליציה ואף עושה עמו רוטציה.
בשבוע שעבר הציבור הסרוג סוף־סוף השתחרר מהפטרונות של נתניהו והליכוד ויצא לדרך עצמאית. התגובה האמורה של הליכוד מעידה שהמפלגה טרם עיכלה זאת. זה שנות דור הציבור הסרוג חוסה תחת כנפי נתניהו והליכוד, ומקבל תמורת זאת שתיית קולות, זלזול, אי עמידה בהבטחות וזריקה אל מחוץ לקואליציה בכל הזדמנות. לא עוד. הפעם האחרונה הייתה יותר מדי. אמנם גם לראשי המפלגות הסרוגות יש חלק באחריות להותרת ימינה מחוץ לקואליציה נוכח התנהלותם השערורייתית במערכות הבחירות, אבל אסור לשכוח שנתניהו לא החמיץ את ההזדמנות. הוא השאיר את ימינה מחוץ לקואליציה במטרה לייבש אותה, ומופתע עכשיו לגלות שהיא הפכה את המצב שנכפה עליה למנוף לשחרור מכפיפות הקומה ההיסטורית של הכיפות הסרוגות כלפי נתניהו. סוף־סוף הציבור הסרוג מעמיד חלופה כלל ישראלית לליכוד בהנהגת המדינה.
בנט השכיל להפוך את הצעת אי האמון של יאיר לפיד לקונסטרוקטיבית מבחינתו. הוא הפך אותה ממש למניפסט שחרור. הוא היה יכול להתחמק, אולי להימנע, אבל הוא עט על ההזדמנות בשתי ידיו וניצל אותה לשם הוכחה שכוונותיו רציניות. הוא הצהיר באמצעותה שאין עוד מחויבות של ימינה לליכוד. הברית ההיסטורית של הכיפות הסרוגות עם הליכוד הסתיימה. הכיפות הסרוגות עומדות בפני עצמן ופניהן מופנות לכלל ישראל, עם אג'נדה ואידאולוגיה משלהן, ועם שיקולים פוליטיים עצמאיים. זר פרחים לנתניהו.
בנט פעל בתבונה רבה גם מול לפיד, שגם הוא מוטרד מאוד מהנסיקה של ימינה. לפיד לא העלה בדעתו שבנט יצטרף להצבעת האי אמון. הוא התכוון להביך את בנט ולהראות למצביעי המרכז־שמאל שמביעים בעת האחרונה אמון בבנט שיריבו אינו מסוגל להשתחרר מנתניהו, אלא משמש קבלן להעברת קולות מהשמאל. אבל בנט הרים את הכפפה והוכיח גם בחזית הזאת, כמו מול הליכוד, שהוא לא מקובע לכללים ומסוגל לשנות את שדה הקרב. ההצטרפות שלו ללפיד, שלא הייתה לה כמובן שום משמעות מעשית, הפכה את ההצבעה לקונסטרוקטיבית מאוד מבחינת בנט גם מול לפיד. היא אפשרה לבנט להוכיח למצביעי המרכז־שמאל שהוא באמת לא עובד אצל נתניהו. על כך מגיע זר פרחים ללפיד.
זעקות השבר שנשמעו מכיוון הליכוד נגד בנט וימינה עשויות לפעול כבומרנג. אירוע שולי יחסית, שהליכוד היה יכול להתעלם ממנו, נעשה אירוע מכונן. בזכות תגובת הליכוד כולם יודעים היום, במיוחד בגוש המרכז־שמאל, שהם יכולים לבטוח בבנט; הוא כבר עצמאי ולא מחויב לנתניהו.
השחרור מהליכוד ומנתניהו אינו חבירה לשמאל בשום אופן. רחוק מכך. הוא נועד לפתוח לבנט אפשרויות חדשות לתמרונים פוליטיים יצירתיים, והפעם הוא הוכיח שהוא מעז למצות אותן. אין לו בעיה לחרוג מהכללים, לצאת מהקווים והמשבצות ששרטטו בעבורו אחרים, ולשחק עם הקלפים הפוליטיים שבידו בחופשיות. בכך בנט מעצב את הזירה הפוליטית מחדש, קובע גבולות גזרה חדשים ומצהיר בלי למצמץ שהוא מוכן ללכת על כל הקופה. שדה הקרב משתנה. מערכת הבחירות הבאה, בוודאי אם תתקיים עדיין בצל משבר המגפה, לא תדמה לאלה שהכרנו. קווי המתאר שלה עשויים להיות שונים לחלוטין. לא בטוח שמה שהיה הוא גם מה שיהיה.
