המשקיעים בעולם בכלל, והחוסך הישראלי בפרט, מקבלים באופן תמידי אקסיומות המבוססות לרוב על פי מודלים פיננסים שלא משקפים כעת את המציאות. למרות זאת באקדמיה, הפרופסורים ממשיכים ללמד לסטודנטים שלהם את התאוריות ש"עברו עליהם הכלח" ויועצי ומנהלי השקעות פועלים על פיהם. נביא כאן את הדוגמאות הבולטות.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
– צריך לדבר על זה: רוב הנרצחות ע"י בני זוגן – ערביות
– "שעת נעילה" פותחת לנו שער לטראומה
– מקורבים, ראשי ערים ונציגות נשית: אלו נציגי המפלגות בקונגרס הציוני
שוק ההון הוא חופשי ומחיר הסחורות נקבע על ידי היצע וביקוש באופן הגיוני. התאוריה של הקפיטליזם שנוסחה לראשונה על ידי הכלכלן אדם סמית', קבעה כי יש "יד נעלמה" שאמורה לאזן עיוותים זמניים במחירי סחורות על פי היצע וביקוש של הפועלים בשוק האמורים לפעול על בסיס רציונלי. אולם, בשנים האחרונות, הממשלות והבנקים המרכזיים מתערבים באופן מסיבי בשוק ההון ברכישת ניירות ערך ובקביעת רמה אפסית ואפילו שלילית של מחיר ההון. תופעות אלו התגברו לאחרונה לאור המשבר הכלכלי הנגרם מהתפשטות מחלת הקורונה. נביא כאן לדוגמה חמישה חוקים שהתבררו כפייקים בגלל מציאות זו:
המשקיע לא ירכוש נייר ערך עם תשואה שלילית
לדוגמא, רוב אגרות החוב הממשלתיות בארץ (וכן כמה אג"חים של חברות פרטיות) נסחרות בתשואה שלילית לפדיון. זאת אומרת שהמשקיע רוכש בוודאות חוב שהריבית והפירעון שהוא יקבל ממנו נמוכים ממחיר ההשקעה. ( זאת אפילו בלי להתחשב בעלות הקנייה או בדמי ניהול של קרן נאמנות המתמחה בהשקעה זו). הסיכוי שלו להרוויח הוא רק אם הוא ימצא פראייר שמוכן בעתיד להפסיד יותר ממנו. ההודעה של בנק ישראל שהוא ירכוש אג"חים של המדינה, כדי לאזן את השוק ולסייע לממשלה למחזר את החוב שלה העצימה תופעה זו. אכן, ראינו בחודשים האחרונים שרק מידת התערבות של בנק ישראל בשוק זה, תרמה להפסדים או לרווח של המשקיעים.
אג"ח מדינה מפיק תשואה נמוכה, אבל לא תנודתי
מצ"ב דוגמא של קרן סל המתמחה באג"ח ממשלתי לטווח בינוני:
מתחילת השנה: 2.25 אחוז
2019: 17 אחוזים
3 שנים: 18 אחוזים
כל מילת הסבר מיותרת: התשואה היא מאוד גבוהה ותנודתית.
השקעה במניות יותר מסוכנת מהשקעה באגרות חוב
לצערנו המשקיעים בארץ סבלו בשנים האחרונות מהרבה הסדרי חוב במיליארדי שקלים. לפני כמה ימים, חברת אי.די.בי, אחד מהקונצרנים הגדולים בארץ, הוכרזה כחדלת פירעון ואגרות חוב שהנפיקה הן בהשעיית מסחר. מבחינת תנודתיות, הצגנו לעיל שדווקא אגרות חוב מדינה בטווח בינוני האמורות להיות בעלות תנודתיות נמוכה, הציגו תנודתיות מאוד גבוהה. להפך, ניתן למצוא מניות המחלקות דיבידנד באופן יציב, המעניק למשקיע הכנסות קבועות עם תנודתיות נמוכה.
מחיר מנייה מבוסס על מכפיל הרווח
התאוריה הפיננסית מבוססת על כך שהמשקיע מעריך את החברה לפי הפוטנציאל שלה לחלק דיבידנדים בעתיד התלויים לראשונה ברווחיות החברה. אולם הסקטור הטכנולוגי, מכיל הרבה חברות שהן מפסידות, אבל המשקיעים מוכנים לרכוש אותן במחיר שהוא אפילו הרבה יותר גבוה מחברות רווחיות מהסקטור המסורתי, בגלל שהוא מסתכל רק על היכולת שלהן לצמוח.
הגרעון הממשלתי יוצר אינפלציה
כל המדינות המתועשות כבר שנים בגרעון שיא מבחינה היסטורית. אולם, באותן מדינות האינפלציה מאוד נמוכה. לדוגמא, בישראל השנה, יש דיפלצה שנתית וגם מתחילת השנה של 0.7% , בשילוב של גרעון ממשלתי ברמת שיא היסטורי.
נציג עכשיו שלושה פייקים נפוצים על ידי העיתונות הפיננסית והרגולטורים בארץ:
רמת דמי ניהול הוא שיקול העיקרי בבחירת המוצר להשקעה
במציאות, התחרות כה גדולה בענף ההשקעות (קרנות נאמנות, קופות גמל וקרנות פנסיה) שההפרש של דמי ניהול בין המוצרים באותה קטגוריה, מאוד נמוך עד חצי אחוז שנתי לרוב. אולם התשואה בניכוי דמי ניהול ורמת והשירות של המציע יכולים להיות קריטיים.
התשואות בעבר יכולות להיות אינדיקציה לתשואה עתידית
במקרים לא בודדים, תשואה טובה של מוצר בעבר, אפילו בתקופה ממושכת איננו סימן לניהול טוב, אלא של לקיחת סיכון בהשקעה, או בחירת ענף או חברות שבתקופת מה הניבו תשואה עודפת. הדוגמא הבולטת ביותר בנדון, הוא ענף קרנות הנאמנות : ניירות הערך הכלולים בקרן, מפורסמים ב-3 חודשים של איחור והדירוג המפורסם בעיתונות הפיננסית ובמערכת הבנקאות אצל היועצים, מבוסס בעיקרו על פי תשואות העבר. המחקרים הוכיחו שתשואות העבר אינן בהכרח אינדיקציה לתשואות עתידות. בנוסף לכך, רשות ניירות ערך קבעה רמת סיכון של קרן לפי הענף בו הוא פועל והתברר לדוגמא במשבר השנה שקרנות האמורות להיות סולידיות קרסו והמשקיעים הקטנים פדו אותם, מה שהעצים את המפולות בשוק ההון בארץ.
הרשויות פועלות להגן על המשקיעים
הרשויות האמורות לפקח על שוק ההון כמו הרשות לניירות ערך ורשות שוק ההון פועלות גם ליישם חוקים אחרים שאינם הגנה נטו על המשקיע. לדוגמא, הרשות נגד הלבנת הון שואבת הרבה מידע מהפעילים בשוק ההון ומביקורות של הרשויות בנדון שבהרבה מקרים מנוגד לאינטרס של המשקיע. בנוסף לכך, הרבה מנתחים פיננסיים טוענים שהמספר הגדול של הקרנות בארץ נובע גם משיקולי תקציביים של הרשות לניירות ערך. אם כי, בתקופה האחרונה , יש תחילת שינוי בנדון. בדומה לכך, רשות שוק ההון דוחפת לצמיחה של פוליסות חסכון וקופות גמל להשקעה שאינם משווקים על ידי יועצי השקעות, אלא על ידי סוכני ביטוח, בגלל שנושא זה הוא באחריות שלה.
