אהבת ישראל היא מטבע לשון חביבה כי מי לא אוהב לדבר על אהבה? אבל אהבת ישראל הופכת להיות מסובכת מאוד כאשר המועמד לאהבה, הוא גם מועמד לביקורת נוקבת משום שאינו חי על פי הערכים שאני מאמין בהם ובודאי כאשר לדעתי הוא מזיק לנושא הכללי שלנו.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
20 שנה ללינץ' ברמאללה: שום דבר לא באמת השתנה
הכרזת עצמאות: נפתלי בנט סוף-סוף השתחרר מכבלי הפטרונות של נתניהו
"שעת נעילה" פותחת לנו שער לטראומה
הרב קוק מלמד שלאהבת ישראל נדרשים שני עוגנים שקשה להחזיק את שניהם יחד: אהבת כל יחיד מישראל ואהבת כלל ישראל (מדבר שור, דרוש ט'). מה ההבדל בין האהבות? כאשר אתה אוהב כל יחיד ויחיד, פעמים רבות אתה צריך להתעלם מן החסרונות. אתה מוכרח לחשוף בתוכך את אותו צד אנושי פשוט שרואה את זה שלמולך בעיניים של חמלה, כי ביסודו של דבר כולנו בני אדם. האהבה השניה כבר שמה אותנו אל מול האידאה – מול מה שצריך להיות עם ישראל וזה כבר סדר גודל אחר מחיי היומיום שלנו.
אנחנו יודעים שיש כאלו שיודעים לאהוב את 'כלל ישראל', אבל חלשים ביכולת להביע אהבה בשיח האנושי הפשוט, כי הם מלאי אידאלים ותביעות והאנשים המרכיבים את ה'כלל' הזה, לצערנו עדיין לא שם. לעומתם אנחנו מכירים את אלו היודעים את סוד האהבה הפשוטה; האנושית, אבל אין בהם תביעה למשהו גדול יותר מן הקיום.
אהבת ישראל היא מקצוע מסובך כי צריכים להכיל את שתי האהבות האלו בהרמוניה, אבל למדתי ממרן הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל שהיום מציינים שבע שנים לפטירתו, שיעור מעשי.
בשנת תשנ"ד, הייתי ראש הישיבה הקטנה במעלה חבר. זו היתה ישיבה קטנה במספר התלמידים עם עתיד לא ברור, אבל זה לא מנע מאתנו לתכנן מבנה ענק שיכיל מאות תלמידים. ש"ס היתה חזקה אז בממשלה ומצאנו את הדרך לפגוש את הרב בביתו.
הרב היה עמוד של אש שכולו תביעה לגדול ולהתעלות בתורה, אבל הייתה לו הסגולה המיוחדת לאהוב את האנשים ה'קטנים', אלו שרחוקים מאוד מתפיסת עולמו ומאיך שהוא סבור שהעולם צריך להיראות. כשהמתנו לכניסה פנימה, פגשנו את הגננת הבוכיה שלא מצאה שידוך ושל האם שביתה לא נכנסה להריון וראינו איך הרב מקבל אותם במאור פנים ואהבה עמוקה.
התקבלנו אצלו בחביבות. הנה אנחנו – ישיבה נידחת שהוא לא שמע עליה מעולם. אני ראש ישיבה אשכנזי חסר השפעה או מהלכים פוליטיים ובתקופה הקשה ביותר -בה גאתה השנאה כלפי ש"ס בגלל תמיכתה בהסכמי חברון. לא הזמן הנוח בעולם להגיע מחברון ולבקש מהרב טובה.
הרב הקשיב לנו במשך 15 שניות. על המקום הוריד הוראה לעזור לנו ומיד הכתיב מכתב תמיכה בנו ובישיבתנו תוך שהוא קושר כתרים שלא מגיעים לנו, כדי לחזק אותנו.
הפלא הגדול היה שאנשי הפוליטיקה כמו אלי ישי ואחרים – שמחו לעשות את רצון הרב, כשליחי אמת של רוחו של הרב וממש עזרו לנו. לא הייתה שום התניה לתמיכה פוליטית ואפילו לא ברמז. אהבת ישראל ונאמנות לרב על מלא.
אני מעדיף לתרגם את המונח 'אהבת ישראל' ל'אחריות יהודית'. אנחנו לא עוסקים ברגשות נעימים, אלא באחריות כלפי קיומה היהודי של האומה העברית. האחריות הזו מחייבת שנחזיק את החשבון הנראה לפעמים קשה – להכיר מצד אחד מה גנוז בנו ומה האידאלים שעלינו לפתח, אבל מצד שני להישאר אנושיים ולהכיר שהמציאות עדיין רחוקה מהשלמתה.
זה השיעור האישי שלקחתי לחיי מן האיש הגדול הזה. כמה יקר השיעור הזה.
