בלון ראשון: "שקרי" גמליאל
לפני שלושה שבועות דיווח חיים לוינסון בעיתון "הארץ" שהשרה גילה גמליאל לא רק הפרה את הנחיות הבידוד, אלא גם שיקרה בחקירה האפידמיולוגית. החשיפה הודהדה בכל כלי התקשורת, בכותרות גדולות. במהרה חשו כמה גורמי אכיפה עלומים שמקומם נפקד, והדליפו שנשקלת חקירה פלילית. גם חלק מהפוליטיקאים לא טמנו ידם בצלחת. הארץ רעשה וגעשה, ההדהודים הפכו את "שקרי גמליאל" לעובדה ציבורית ידועה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– "תמיד נהיה מקום בטוח ליהודים": אלבניה מצטרפת למאבק באנטישמיות
– האיחוד האירופי אישר העברת כספים לארגונים תומכי טרור
– כלכלה וטכנולוגיה: האפשרויות שנפתחו בהסכם עם בחריין
השבוע התפוצץ הבלון. מתברר שגמליאל לא שיקרה. לוינסון ועוד רבים התנצלו, אבל הלקח חשוב מכדי שיחמוק בקלות כזאת. דווקא משום שמדובר במקרה נדיר שבו הבדיה הייתה קלה מאוד לבירור, אנו למדים באיזו קלות בלתי נסבלת השקר מתפשט. המדליפים העלומים משתמשים בתקשורת כתיבת תהודה, בשירות אינטרסים לא ידועים, ובעוד גמליאל חשופה בצריח, השקרים והשקרנים חוסים תחת הגנת אנונימיות וחסיון מקורות.
השיטה הזאת, של שיתוף פעולה בניפוח בלונים מתוקשרים בין פקידים עלומים, עיתונאים וגורמי אכיפה ופוליטיקה, הפכה לציר מרכזי בפוליטיקה בארץ, ונזקה רב.
בלון שני: סקרים
בזכות משבר הקורונה, נפתלי בנט, נציג הימין הדתי ה"לייטי", גורף קולות מהליכוד ומהמרכז הרך וחוצה בסקרים את ה־20 מנדטים. סקרים הם בלון אלסטי במיוחד. כידוע, טרם הכרזת הבחירות, לפני שהטלת הפתק לקלפי מתממשת, אנשים נוטים ליותר הרפתקנות מאשר בהצבעתם בפועל.
באופן מעשי, לקראת הבחירות תעמוד לפני בנט דילמה. הוא ירצה לאחוז את המקל משני קצותיו: גם להיות מימין לליכוד, כדי "להחזיר הביתה" את מצביעי הציונות הדתית, וגם להיות משמאל לליכוד, כדי להיבנות מהקולות הנודדים שהלכו בעבר למרכז ולכחלון וכעת שוקלים להצביע לו.
מול הציונות הדתית חייו של בנט קלים למדי, מפני שרובם יפרשו את הפנייה שמאלה – שתתבטא בהוספת דמויות "רכות" למפלגה – כטקטיקה פוליטית לצורכי תעמולה. אבל המאבק על קולות המרכז והימין הרך יהיה קשה. בנט זקוק לנוכחות משמעותית של הימין הדתי־לאומי הקשה יותר, אחרת תקום מפלגה דתית מימינו ותנגוס בקולותיו. אך אליה וקוץ בה: מצביעיו החדשים בסקרים נרתעים מהימין הזה, וכך הוא חשוף לתעמולה נגדית.
הדילמה הזאת רובצת בוודאי על כתפי בנט כבר עתה. אבל בסופו של דבר הבעיה הגדולה ביותר שלו תהיה דווקא אם יצליח. רשימה שמורכבת מדמויות פוסטרים צייתניות היא פיקציה. השיטה עובדת לליברמן וללפיד, משום שהם בנו פלטפורמות לא אידיאולוגיות מראש. לכן כשהם עוברים מקלישאה לסתירתה ללא היסוס, לבוחרים שלהם, כמו לפקודי רשימותיהם, זה לא מפריע.
אבל לבנט זה לא יעבוד. גם משום שחלק ממצביעיו הם אידיאולוגים מאוד, וגם משום שכשישבור ימינה, תמיד תהיה לשיבוציו הרכים אפשרות להתנער ממנו ולחבור למפלגת מרכז אחרת. בלון הסקרים מעודד את בנט לשבור שמאלה, אבל אם לא יתרוקן מאוויר בבחירות, הוא יתפוצץ אחריהן.
בלון שלישי: חיסון לקורונה
השבוע בישרה חברת פייזר שבמהלך נובמבר בכוונתה לבקש אישור מה־FDA לחיסון שפיתחה לקורונה, ואם תקבל אותו, עד סוף השנה היא ערוכה לייצר מאה מיליון חיסונים, וב־2021 תייצר עוד יותר ממיליארד. הניסוי של אוקספורד מתקדם גם הוא, ועשוי להגיע לאישור מיוחד בדצמבר.
פוליטיקאים רבים מציגים לציבור את החיסון כמה שיסיים את מגפת הקורונה. למרבה הצער, הבלון הזה עשוי להתפוצץ. ראשית, הנוגדנים שהגוף מייצר למשפחת הווירוסים של הקורונה מתמעטים מאוד בתוך כמה חודשים. שנית, ישנם כבר זנים שונים של COVID־19, ולא ברור איך הם משפיעים על הידבקות חוזרת ועל החיסון. אחרונה, לא ברור עד כמה החיסון רלוונטי לאוכלוסיות בסיכון. הבלון של חיסון "זבנג וגמרנו" לא נשען על המדע, אלא פורח בזרמי רוח מסתוריים לכיוון לא ידוע.
בלון רביעי: רשתות דמוקרטיות
השבוע הקשו טוויטר ופייסבוק על שיתוף חשיפה ב"ניו־יורקר" בנוגע לחשד לשחיתות שהתגלתה במחשב ישן של האנטר ביידן, בנו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות ארה"ב.
הדיקטטורה המשפטית כבר לא מנסה להסתיר את תיאטרון האבסורד. שר בישראל זוכה בבג"ץ ליחס פחוּת מאחרון העבריינים, ויועץ משפטי זוכה למעמד על־חוקתי
לרשתות החברתיות חסרונות רבים, אבל הם התאזנו בהבטחה הגדולה שנשאו: דמוקרטיזציה של השיח הציבורי באמצעות שבירת המונופול התקשורתי האידיאולוגי. הבעיה היא שעם הזמן הרשתות הפכו בעצמן למונופול אידיאולוגי, ובזמן שהן נהנות ממעמד והגנות של במה חופשית שמעצימה את המשתמשים, הן החלו להפעיל צנזורה רעיונית.
אופנת הצנזורה הזאת הגיעה השבוע לישראל במלוא עוזה. פייסבוק עצרה את פרסום הוצאת הספרים "שיבולת", שמתמחה בפרסומים שמרניים־ימניים, וחסמה את דלית סוטר, הרוח החיה של "פורום קפה שפירא", יום לפני שהתחילה תוכנית ההרצאות של הארגון.
בהתערבות של נבחרי ציבור, כמו ח"כ אריאל קלנר, פייסבוק נסוגה חלקית, אבל המסר ברור. הבמה הדמוקרטית הפכה לאח גדול, שיודע בשבילנו מה נכון להגיד, מה ראוי להפיץ, מה רצוי ומה אסור לחשוב. הצנזורה הזאת היא מחט בידי עריצים נאורים, שמפוצצת את בלון חופש הביטוי.
בלון חמישי: דמוקרטיה מהותית
מדיקטטורה נאורה אחת לאחרת. כבר שנים קובע השר לביטחון הפנים את התבחינים לנשיאת נשק. הכנסת, שמינתה כמה שרים כאלה, לא ראתה בכך כל בעיה. אלא שמאז הפך אמיר אוחנה לשר לביטחון הפנים, החליט מנדלבליט – שכידוע יחסיו עם אוחנה רעועים – שסמכות זו איננה בידיו.
הדיון הגיע לבג"ץ, אך מנדלבליט דחה את בקשת אוחנה להשמיע את טיעוניו. למרבה האימה, בית המשפט העליון (סולברג, פוגלמן ומזוז) התייצב השבוע לצד היועמ"ש, ולכן העמדה היחידה שתוצג בדיון היא של היועמ"ש ולא של השר.
הדיקטטורה המשפטית בישראל, או כפי שהם קוראים לה, "דמוקרטיה מהותית", כבר לא מנסה להסתיר את תיאטרון האבסורד. היועמ"ש גם מחליט מה סמכויות השר וגם מה יטען בבית המשפט. כעת מצטרף בית המשפט, שיודע שעמדת השר שונה (ומייצגת את הנוהג החוקי), ואוסר על השר לטעון לעמדתו. שר בישראל זוכה בבית המשפט ליחס פחוּת מאחרון העבריינים, ויועץ משפטי זוכה למעמד על־חוקתי.
כך מתנפחים ומתפוצצים, במופע שבועי, עוד בלון ועוד בלון. ומרוב שעינינו נשואות אל השמיים, אנו בקושי שמים לב שתחתינו הקרקע נשמטת.
