במאי אשתקד, למניין הלועזיים, הלכה לעולמה הילדה עאישה א־לולו בשל גידול סרטני במוחה. זו לפחות הגרסה המדעית לפרשה; אליבא דשאר העולם, ובכלל זה פוליטיקאים ערבים־ישראלים וכלי התקשורת הפלסטיניים, האחראית למותה של הילדה היא מדינת ישראל. על פי האישום החמור – שנישא בין השאר בפי ח"כ אחמד טיבי, וקיבל במה אוהדת מעל דפי עיתון הארץ – מנעה ישראל עזרה רפואית מהילדה העזתית, וגם כשאישרה לה לקבל טיפול בבית חולים במזרח ירושלים, עאישה הורשתה להגיע לשם לבדה, ללא ליווי הוריה. ימים ספורים אחרי כן התבררה התמונה המלאה: אביה של עאישה הוא זה שוויתר על ליווי הילדה והעניק ייפוי כוח חתום לאדם אחר, כפי שדורשת ישראל מהורה שאינו מעוניין להיכנס עם ילדו לשטחה לצורך טיפול רפואי.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האיחוד האירופי אישר העברת כספים לארגונים תומכי טרור
– צה"ל צריך ללמוד מההיסטוריה ולהיות ערוך למלחמה מול חמאס
– גם אחרי מותה מירית הררי מצליחה לעורר את הלב
הטיפול כשל, והילדה שבה לעזה ונפטרה שם. חודש אחרי כן התבררה התמונה המלאה עוד יותר. כפי שחשף כתבנו לענייני ערבים אסף גבור, הרשות הפלסטינית היא שמונעת מחולים פלסטינים לקבל טיפול בישראל. יו"ר הרשות אבו־מאזן וצוותו החליטו על המדיניות הזו, שהיא בבחינת מכת מוות לרבים מבני עמם, במחאה על כוונת ישראל לקזז מהכספים המועברים לרשות את סכום התשלומים למחבלים אסירים ולמשפחות "שאהידים". בין מקבלי ההחלטה היה גם בכיר ברשות, אחד ששמו סאיב עריקאת. אותו עריקאת שכפי שדיווחו לנו השבוע חזור ודווח מקבל את הטיפול הרפואי המיטבי בבית החולים הדסה עין־כרם, בהיותו מושתל ריאה וחולה קורונה במצב קשה מאוד (נכון לזמן כתיבת שורות אלה). בית החולים המשובח מדגיש בהודעותיו כי "צוות היחידה לטיפול נמרץ לחולי קורונה בהדסה ממשיך לטפל בו, תוך שהוא עומד בקשר עם מומחים להשתלת ריאות בארץ ובעולם עם ניסיון בטיפול בחולי קורונה". כמו כן, "הדסה תמשיך לעדכן את משפחתו כמקובל באשר למצבו, ותעדכן את הרשות הפלסטינית בהיותו בכיר שם".
החמלה היהודית דורשת להושיט יד לחסרי ישע, גם כשהם ילדי האויב או סתם אזרחים מדוכאים תחת שלטון אכזר. כידוע, הישגי הרפואה ברשות הפלסטינית מדשדשים הרבה מאחורי ההישגים הישראליים, אם לנקוט לשון עדינה. הרמה הנמוכה להחריד של בתי החולים שם, לפי סיפורים המתפרסמים ברשתות, מייצרת מקרי רשלנות רבים שתוצאותיהם נשמרות בין קירות המוסדות הרפואיים ובבטן המלאה של בני משפחות המטופלים – שלא מעזים לספר את האמת, מחשש לחייהם. לרפא לא תמיד יודעים שם, לחסל דווקא כן. שאלה של סדר עדיפויות לאומי. אלא שעריקאת אינו אזרח תמים מן השורה, והוא גם לא ילד. עוד לפני שלבש על עצמו את חליפת אוסלו כדמי רצינות, האיש היה מצוררי ישראל. קברניטי אוסלו מהצד הישראלי התפתו לאשליית השלום שבאה בעניבה ועם תואר אקדמי מכובד בצידה, אבל כל אלה התפוצצו לנו בפנים הארץ.
אכן, במקרה של הטיפול בעריקאת מעורבים מן הסתם גם צרכים דיפלומטיים שדורשים משנה זהירות, ואין סיבה לקנא במקבלי ההחלטות בעניינו או בצוות הרפואי המטפל בו. ובכל זאת, ראוי להזכיר שהשבוע נלחמה ישראל על חייו של אחד משונאיה. האינסטינקט העממי דווקא אומר אחרת: כשלפני שלוש שנים נדרש האיש להשתלת ריאה והגיע לבית חולים ישראלי, מחאתם של חותמי כרטיס אדי היא שעצרה את הטירוף ושלחה אותו להשתלה בארה"ב. מי שמתחלחל, מי שעוד נתון תחת הרושם הכביר של היותו ראש מחלקת המשא ומתן המדיני באש"ף, מוזמן לקחת נשימה ולספור את היהודים שנפלו קורבן לטרור של אש"ף, גם בעיצומם של ימי תהליך השלום הרצחני ההוא.
גם אחרי מכת הפיגועים הקשים שהונחתה עלינו מצד הרשות, מחנה השלום בישראל המשיך לראות בעריקאת פרטנר ראוי, אבל האיש עצמו לא הפך לאוהד ישראל. רחוק מזה. הדוקטור ללימודי שלום (למעוניינים, יש לפנות לבית הספר לתארים מתקדמים באוניברסיטת ברדפורד בבריטניה) קרא למשוך את חתימת הרשות מההכרה שלה בישראל – לא בישראל כמדינה יהודית, סתם הכרה בישראל. למתכנן רצח השר רחבעם זאבי שלח איש השלום עריקאת איגרת תמיכה שבה כתב, בין השאר: "הפגנתם עמידה איתנה שהייתה לאגדה בקרב שאהידים רבים". לאחרונה אף נלחם בזירה הבינלאומית בניסיון להפעיל לחץ על ישראל למען שחרור גופותיהם של 63 רוצחים עלובים, המכונים "שאהידים".
כמו אחרים בסביבתו, גם סאיב איש יריחו הביט על הסכמי השלום עם האמירויות ובחריין כעל סיוט חייו. כל מנופי הלחץ שהיו לו על ישראל כנושא ונותן מטעמן ירדו למשקל נוצה. לא בכדי הוא כינה את מעמד החתימה "בגידה", וקרא לפיטוריו של מזכ"ל הליגה הערבית, אחמד אבו־אלריט, בעוון אי גינוי ההסכם.
אבל אנחנו בשלנו. רחמנים בני רחמנים, מקדישים משאבי־על יקרים מנשוא לטיפול מסור בשכן שלא הוא ולא סביבתו יכירו לעולם בזכות קיומה של המדינה שלנו ובזכותנו עליה. נעלים עין ממעשיו של האיש שמעודד רצח בבני עמנו, שמקדם תעמולה שקרית על רצחנותה כביכול של ישראל, ונדאג גם לעדכן במצבו את המשפחה ואת הבוסים ברשות. טיפול וי־איי־פי, שיתורגם בבוא השעה לכתב אישום בערבית נגד ישראל, שתואשם בגורלו.
יותר מביטחון, יותר מרפואה, ישראל מתמחה ברחמנות על אכזרים. הלב היהודי של עטויי הגלימות מסרב להרוס את ביתו של רוצח החייל עמית בן־יגאל, מתוך חמלה על אשתו וילדיו. הלב היהודי מטפל במסירות בסאיב עריקאת, גם כשהוא יודע שיחטוף האשמות שווא עם מותו, כמו במקרים האחרים. בשם השלום האזורי עוד נשמע הספדים מרגשים מצד שותפיו הישראלים לדרך אוסלו מלאת הבורות הקטלניים. רק דבר אחד לא נשמע ולא נזכה לו: מקרים כאלה לעולם לא יביאו את אהדת הזירה הבינלאומית לישראל. המאמץ הדיפלומטי לא יניב תשבחות בבית הדין הבינלאומי, וגם לא מבט מחודש על הישות הציונית. הקול האירופי שמור לגינויים בלבד. שום מכשיר אקמו להצלת פעילות הלב והריאה לא ישנה את הדופק של האג הפועם נגד מדינת ישראל.
