שבוע לאחר שאיים שאם היועמ"ש מנדלבליט לא יתפטר ויבטל את כתבי האישום נגד נתניהו, ייחשפו נגדו עוד הקלטות, ושבועיים אחרי שכינה מעל דוכן יו"ר הכנסת את נאומה של ח"כ רדיר כמאל מריח "אחד הנאומים הדוחים והמגעילים ששמעתי בכנסת ישראל", הודיע השבוע יו"ר הקואליציה ח"כ מיקי זוהר שקיבל החלטה "לשנות גישה" ולנקוט בשיטה הממלכתית.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– בעזה מאותתים לישראל: השקט עומד להסתיים
– צפו: בין קודש לחולי: החרדים ואנחנו – מה עושים עכשיו?
– הנהגה במלכוד קורונה: נחשפים השסעים בפוליטיקה החרדית
בישיבת סיעת הליכוד אמר זוהר לחבריו: "עשיתי דברים שלא הייתי צריך לעשות… אני הולך לשנות את השיח". הנימוק המרכזי שהציג היה שהליכוד עלול לשלם מחיר פוליטי על התבטאויות בוטות מהסוג שהשמיע. "אם לא ננקוט בגישה היותר ממלכתית הליכוד יכול לשלם על זה מחיר, כי כל מה שמעניין את הציבור עכשיו הוא לטפל בקורונה. כשאנחנו מתעסקים בוויכוחים פנימיים ובמאבקים אפילו נגד יריבים פוליטיים, ולפעמים חוצים קווים אדומים באמירות שלנו, הציבור פחות אוהב את זה, בטח בתקופה הזאת"
אם בליכוד הבינו שבוחריהם מעדיפים שיח ממלכתי יותר, אולי יש סיכוי שהסגנון הבוטה והמקטב שחודר לכאן בשנים האחרונות ייבלם מעט
אפשר, ובצדק, להיות ציניים כלפי הדברים הללו של ח"כ זוהר. הוא עצמו הרי נימק את השינוי שהוא מתכוון לעשות בשיקולים אלקטורליים בלבד, ולא הבהיר שהתבטאויות כמו שלו או כמו של השרה רגב, שאיימה על אייל ברקוביץ' שלא ימונה למאמן הנבחרת בגלל דבריו נגד הליכוד, אינן צריכות להישמע בכל מקרה. הוא בסך הכול הפנים שדיבורים כאלו עלולים להזיק למפלגה.
ועדיין, יש משהו מעודד בהצהרה הזו, גם אם היא לא תעמוד במבחן המציאות. אם בליכוד הבינו שגם קהל הבוחרים שלהם מעדיף שיח ממלכתי יותר, אולי יש סיכוי שהסגנון הבוטה והמקטב שחודר לפוליטיקה הישראלית בשנים האחרונות, ייבלם מעט ויפנה את מקומו לשיח מכובד יותר.
דבריו של זוהר פורסמו במקביל להתגבשותה של "אמנת כבוד הדדי", שחתמו עליה קרוב לשבעים חברי כנסת. באמנה, שיזם סגן יו"ר הכנסת ח"כ משה ארבל מש"ס, הצהירו הח"כים שישמרו על כבוד הדדי למרות חילוקי הדעות החריפים, שיפעלו לשמש דוגמה אישית במעשיהם, שייאבקו על עקרונותיהם מבלי לעורר שנאה ופלגנות, שיפעלו מתוך אמונה בצדקת דרכם אך מתוך ייחוס כוונות דומות גם לחולקים עליהם, ושיקדמו שיח מכבד ונטול ציניות, המבוסס על עובדות ונתונים.
את האמנה הממלכתית ניסח ארבל כבר לפני כשבועיים, לאחר הפרסומים על חברי כנסת ושרים שהפרו את חוקי הסגר ובעקבות התלהטות הזירה הפוליטית. "לא לחצתי על אף אחד לחתום", מספר ארבל. "הסתפקתי בשליחת נוסח האמנה במייל. היה חשוב לי שרק מי שמתחבר מבפנים ליוזמה ולמסרים, יחזור אליי ויגיד שהוא רוצה להצטרף". בין החותמים הרבים על האמנה אפשר למצוא נציגות של כמעט כל סיעות הכנסת, כולל הרשימה המשותפת, ואת ח"כ אימאן חטיב־יאסין ותמר זנדברג לצד בצלאל סמוטריץ' ומשה גפני. ארבל דן לכף זכות גם את חמישים חברי הכנסת שלא הצטרפו ליוזמה. "זה לא שבהכרח הם נגד, אלא פשוט זה לא היה להם בראש סדרי העדיפויות".
אומנות הוויכוח
אבל היו גם חברי כנסת שבחרו במודע להתנגד לאמנה. סיעת ישראל ביתנו סירבה להצטרף ליוזמה, ואף אחד משבעת נציגיה במשכן לא חתם על האמנה. ח"כ אלי אבידר הסביר לי השבוע שהסירוב נובע מעיקרון. "יש לי כלל, ואני מופרע בעניין הזה. כשבאים חברים מהקואליציה ומבקשים שנצטרף להצעות חוק או אמנות, אני מבקש מהם לבחור להצטרף להצעת חוק אחת שלי. הם אף פעם לא חותמים ולא מצטרפים לשום יוזמה שלנו. לפעמים כשיש דבר חשוב ומשמעותי אנחנו חורגים מעקרון השוויון הזה ומוותרים, אבל את האמנה של ח"כ ארבל אפילו לא קראתי".
מהדוברות של ישראל ביתנו נמסר שהמפלגה לא צריכה אמנה בשביל ליישם שיח מכבד. "זו האחריות שלנו כנבחרי ציבור וכך אנו פועלים כל השנה", טענו, וציינו שלפני כשנה יזמה המפלגה אמנה להסדרת נושא דת ומדינה, אך אף מפלגה אחת לא הסכימה להצטרף אליה עד היום.
מתנגד נוסף לחתימה על האמנה היה ח"כ שלמה קרעי מהליכוד, שלא הסכים לחתום על הנוסח המוצע בגלל הסעיף שקורא לקיים שיח נטול ציניות. "אני לא מוכן לחתום על מסמך שאני לא מאמין בחלק ממה שכתוב בו", הסביר. "אני חושב שההצהרה שלא להשתמש בציניות, מדכאת את השיח ומגבילה את חופש הביטוי. הציניות היא חלק מאמנות הוויכוח, ולפעמים היא הדרך הטובה להוכיח דברים. אני לא מוכן לחתום על מסמך שמגביל את היכולת שלי להתווכח". קרעי לא חושב שהדקדקנות בנוסח האמנה מיותרת בתקופה שבה השיח הפוליטי והחברתי מגיע לרתיחה. הוא גם טוען שהוא עצמו מפגין דוגמה אישית בסגנון הוויכוח שלו, ואינו זקוק לשום אמנה.
האומנם? לפני כשלושה שבועות, במהלך דיון בוועדת החוקה, התעמת ח"כ קרעי עם ח"כ אלי אבידר. אבידר כינה את קרעי "חבר במשפחת פשע", וקרעי ענה לו שהוא "ליצן ואנרכיסט" וש"המשטרה צריכה לעצור אותו". לפני שבוע, במהלך דיון בוועדת הפנים, אמר ח"כ קרעי על יו"ר הוועדה ח"כ מיקי חיימוביץ' שהיא "זרוע ארוכה של האנרכיסטים השמאלנים ברחובות". לאחר מכן הטיח בח"כ משה ארבל שיפסיק להיות שמאלן. זו כנראה אומנות הוויכוח שח"כ קרעי רוצה כל כך להגן עליה בימים אלו.
יוזם האמנה ח"כ ארבל הסביר השבוע שהוא אינו מצפה מחברי הכנסת לוותר על עמידה על עמדותיהם גם בתקופה הנוכחית. "לא חייבים להסכים, אבל צריכים לנהל את השיח באופן אחר". ביום שלישי בצהריים הגיע ארבל לבית הנשיא יחד עם השר מיכאל ביטון וח"כ אופיר סופר, כדי להגיש את האמנה לנשיא ריבלין.
זה עשוי להישמע נאיבי, אבל במציאות מתוקנת אמנה כזו הייתה צריכה לעבור גם דרך לשכת ראש הממשלה. היה יפה לראות את שמו של נתניהו חתום על אמנה שבה הוא מצהיר על נכונותו לייחס כוונות טובות גם למי שחולקים על דרכו.
