רק לפני שנה וחצי תמכתי במלוא הקיטור בחיבור בין נפתלי בנט, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן־גביר לריצה משותפת בבחירות לכנסת. כתבתי אז כך: "את השמאל הישראלי הפוליטי, מעניינת רמת המוסריות של הציונות הדתית כשלג דאשתקד. מעניין אותו שהיא תזרוק לפח כ־100 אלף קולות השייכים לגוש הימין, ובכך אולי יתגשם סוף־סוף חלומו הרטוב שלא מתגשם בדרך אחרת – להחליף את השלטון. זה הכול. אם לא היה בן־גביר, הם היו אומרים זאת על סמוטריץ'. ואם לא סמוטריץ', אז רפי פרץ היה מוקע כלאומן חשוך. ואם לא הוא, אז בנט הוא מוסוליני. ואם לא בנט, נתניהו".
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– עתירה חדשה נגד איכוני שב"כ: פגיעה שאינה מידתית
– האיחוד האירופי אישר העברת כספים לארגונים תומכי טרור
– בעזה מאותתים לישראל: השקט עומד להסתיים
אני עומד מאחורי ההבחנה הזאת גם כיום, ובכל זאת קריאתי הפעם הפוכה לגמרי: בנט וסמוטריץ' חייבים להיפרד לקראת הבחירות הבאות לכנסת, יהיו מתי שיהיו. על בן־גביר בכלל אין מה לדבר בהקשר הזה, הוא בוודאי צריך להצטרף למפלגה הימנית שתקום מימין ל"ימינה". אז מה, הפכתי למישהו שמתהפך כמו סטייק, כתיאורה המלבב של השרה מירי רגב את אייל ברקוביץ'? פתאום סמוטריץ' הוא כבר לא אדם שראוי לרוץ איתו לבחירות? לא. סמוטריץ' הוא לדעתי מהמוכשרים, החרוצים, הישרים והמוערכים שבפוליטיקאים המרכיבים כיום את המערכת בכלל ובימין בפרט. ויש לו בסיס תמיכה של כשלושה־ארבעה מנדטים שאי אפשר לקחת ממנו וממפלגתו, האיחוד הלאומי. אבל איחודים בפוליטיקה אינה מטרה אלא אמצעי. ומי שלא מביט נכוחה אל המציאות המשתנה וממשיך לדבוק באסטרטגיה שמטרתה לנצח במלחמה הקודמת, יפסיד במלחמה הבאה. ובמלחמה הבאה, כבר די ברור שבנט יתייצב מול בנימין נתניהו כשווה בין שווים לקרב על ראשות הימין.
כן, כולנו יודעים שהתוצאות של בנט בסקרים טובות הרבה יותר משהן בפועל, וכולנו חווינו את יכולות השתייה המפורסמות של הליכוד מבריכת המנדטים של ימינה או הימין החדש ברגע האמת. אבל שוב, זה בדיוק להסתכל על המציאות במשקפי העבר ועם הטראומות של פעם. כל האינדיקציות שיש לנו כרגע – ואין לנו משהו אחר להסתמך עליו – מראות שהפעם זה כנראה יהיה שונה. הקידומת שתיים שמפארת את רשימת "ימינה" בסקרים רבים זה זמן רב לא מאפשרת להניח שגם בפעם הבאה המפלגה הזאת תקבל מספר חד־ספרתי של מנדטים. משהו קורה. משהו משתנה. ובנט, אם הוא רוצה אי פעם להיכנס לבית ההוא ברחוב בלפור, חייב להתחיל להתכונן לכך כראוי.
יש הרבה סוגיות שבנט צריך לעבוד עליהן כדי להיות מועמד ראוי באמת לראשות הממשלה. יש לו די יועצים שיגידו לו זאת, ואני מאמין שהוא גם יודע לבד. אבל החיבור הפוליטי לסמוטריץ' והאיחוד הלאומי צריך להיגמר, בצער רב ומתוך הערכה גדולה. קחו למשל את הדברים שאמר אך השבוע סמוטריץ' מעל בימת הכנסת: "כמה מקרי אונס, כמה הטרדות, כמה חורבן, כמה גירושין, כמה ילדים שגדלים בלי משפחות, כמה התמכרות לסמים, אלימות ופשע יש בחברה המודרנית, הנאורה, הפתוחה והמתקדמת". סמוטריץ' הרחיב על הדברים לאחר מכן בפוסט ארוך בפייסבוק. אפשר להזדהות עם חלק מהדברים, יש מי שיזדהה עם כולם, אבל מבחינת בנט אלה אמירות שיכולות להוריד אותו ביגון שאולה בקרב על ראשות הימין; האמירות הללו והיחס לקהילת הלהט"ב ולנושאים חברתיים אחרים שנויים במחלוקת הם במידה כזו או אחרת עקב אכילס פוליטי של כל חובש כיפה באשר הוא.
העמידה האידיאולוגית חסרת הפשרות של סמוטריץ' ראויה להערכה, אבל פוליטיקה היא אמנות האפשר, והעמידה האידיאולוגית חסרת הפשרות עלולה להיגמר באסון אלקטורלי. סמוטריץ', שאנחנו מכירים אותו לא מהיום, אינו מתכוון להתפשר עם אף אחד בנושאי הליבה. זה ברור לגמרי מדבריו וממעשיו. וזה בסדר גמור, אבל זה גם בדיוק הרגע שבו צריך להפריד כוחות. אם בנט רוצה לעמוד בראש הימין מתישהו, הוא צריך לטפח את אפשרות המפלגה הימנית האידיאולוגית שתעמוד לימינו ותגרור אותו ימינה מדי פעם, בעיקר כשיתמרכז מדי כי לא תהיה ברירה וצריך להקים קואליציה. בנט מכיר את התפקיד הזה, הוא עושה אותו כבר שנים ארוכות מול נתניהו. בנט זקוק לסמוטריץ' חזק, שמנהיג רשימת ימין שיחברו אליה כל מי שנמצאים ימינה מ"ימינה" – ויש מספיק מנדטים כאלה.
בשבוע הבא נקרא את פרשת "לך לך". המילים שאברהם אבינו בוחר לומר ללוט אחרי המריבה בין שתי קבוצות הרועים מתאימות מאוד למצב הנוכחי בין בנט לסמוטריץ': "אל נא תהי מריבה ביני ובינך, ובין רועיי ובין רועיך – כי אנשים אחים אנחנו. הלא כל הארץ לפניך – היפרד נא מעליי; אם השמאל ואימינה ואם הימין ואשמאילה". אין צורך לריב, אנשים אחים אתם. לא מעט מנדטים לפניכם, היפרדו נא זה מזה. במקרה שלכם, אין צורך שאחד מכם ילך שמאלה; יש מקום בימין הזה לשניכם.
