פרולוג: בפוליטיקה הישראלית דברים מתגלגלים כל כך מהר שסופם של משברים משכיחים את תחילתם או את מולידם. כדי להיזכר, הנה תקציר מבוסס כרוניקה אשר חושף איך הגענו לבחירות מוקדמות ומי היה הראשון שפער את הסדק בחומה.
יריית הפתיחה: ב-15 בפברואר, לפני 24 ימים, מודיע יו"ר ישראל ביתנו ושר הביטחון אביגדור ליברמן על הקמת ועדה מקצועית במשרדו שתכין את חוק הגיוס החדש, ללא החרדים.
תגובה ראשונה: ב-22 בפברואר מועצת גדולי התורה מורה לחברי הכנסת של אגודת ישראל לקדם את חוק הגיוס במקביל לאישור התקציב. סגן שר הבריאות ליצמן קיבל את ההוראה ופנה עמה לראש הממשלה בבקשה להתחיל ולקדם חוק היקר לציבור בוחריו ולגדולי רבניו. כבר אז היה ברור שלוח הזמנים לא ריאלי והדרישה נועדה בעיקרה להוביל להישג קטן לפחות לפני פגרת האביב.
מתחממים: ליברמן מזהה משבר נוסף בסוגיית דת ומדינה ולא מפספס הזדמנות להעמיק את הקרע לטובת מנדטים ומאיים כי רק חוק גיוס שיגיע מתוך מערכת הביטחון יעבור בהסכמתו, אחרת ישראל ביתנו יתנגדו. בליכוד, בכולנו ובבית היהודי מנסים לכוון לפשרה.
מטפסים על עצים 1: ב-3 במרץ ליצמן מודיע כי בהוראת האדמו"ר מגור הולכים לבחירות אם לא יעבור חוק הגיוס יחד עם התקציב.
מטפסים על עצים 2: ב-6 במרץ מודיע יו"ר כולנו ושר האוצר משה כחלון כי אם אכן יידחה התקציב עם הצמדתו לחוק הגיוס "עם ישראל ימצא את עצמו בפסח ללא שר אוצר". ברקע, ראש הממשלה בחו"ל, בבית היהודי מבקשים מכולם להנמיך להבות ולמנוע מהחרפת המשבר ללא הואיל.
מטפסים על עצים 3: רגע אחרי שקרא לכולם לרדת מהעצים, רומז ראש הממשלה מביקורו בארה"ב כי התנאי מבחינתו להצלת הממשלה מפירוק הוא הבטחת יציבות מכל השותפות עד 2019. כלומר, כבר לא מדברים על המפתח לפתרון משבר הגיוס כי אם במשבר חדש שיוצר נתניהו המבקש התחייבות לנאמנות מוחלטת למשך שנה.
נקודת האל חזור? אמש, ב-10 במרץ, לאחר פגישתו עם ראשי הסיעות החרדיות, נתניהו כבר מבהיר כי נדרשת התחייבות פומבית של ליברמן "כמו של שאר הסיעות, לאפשר את המהלך הזה ולהמשיך בשותפות לאורך זמן". בשלב הזה כבר ברור כי נתניהו תולה בליברמן את סיפור המשבר, בזמן שראשי הסיעות החרדיות והח"כים החרדים אומרים מעל כל במה "רק לא בחירות". ליברמן כמובן לא מאכזב ומודיע שוב הבוקר כי אם חוק הגיוס החרדי יעבור הוא יפרוש מהממשלה. בסביבת נתניהו מבהירים כי לא ימשיכו עם קואליציה צרה.
עולים להתקפה: בשלב הזה ליו"ר הבית היהודי נפתלי בנט כבר ברור שנתניהו מוביל לבחירות בכל דרך, ככל הנראה בשיתוף פעולה הדוק עם ליברמן, והוא לא מהסס לתקוף את ראש הממשלה. "לא יכול להיות שבשביל צרכים פרסונליים הוא גורר מדינה שלמה לבחירות", חזר ואמר בנט מאז שעות הבוקר בכל כלי תקשורת אפשרי. בבית היהודי פועלים בשני מישורים – ניסיון לגשר לפשרה מוסכמת ומצד שני למצב את עצמם מחדש אל מול סדר היום שקובע נתניהו ומשחק לטובתו בסקרים.
הולכים לבחירות: לשותפות הקואליציוניות לא נותר כעת דבר מאשר להכין את עצמן לנקודת פתיחה מושלמת לרגע ההודעה על הבחירות, תוך ניסיונות לחבל בתאריך היעד שנתניהו מכוון אליו. לכן כחלון כבר מודיע שהוא מוכן לבחירות וח"כ רחל עזריה בסיעתו מבקשת ממפרקי הקואליציה "להסתכל לנכים בעיניים" כשהם מפילים תקציב כל כך חברתי. לכן השרים מירי רגב, אריה דרעי ואיילת שקד דורשים בכל הכוח לפתוח ארכיונים על קליטת עולי צפון אפריקה ומכוונים מסרים למצביע המזרחי מהפריפריה.
את מי שכחנו? אה, כן. מי שנחשב ליוזם המשבר, ליצמן ויחד איתו חברי הכנסת החרדים שהיד שלהם כבר מזמן לא על ההגה של הרכב הקואליציוני הדוהר לבחירות ואין דבר שביכולתם לעשות כדי לעצור אותו. אם נסכם, נראה כי מי שעלה ראשון להתקפה היה בכלל ליברמן, אולי בשליחות נתניהו, שהודיע על ועדת חוק הגיוס הביטחונית. כעת עברנו לליכוד נגד הבית היהודי שנלחמים על כל קול, ובמלחמה – כל האמצעים כשרים.
