רעיונות גרועים הם לא תופעה חדשה בפוליטיקה. כל שיטת ממשל שתהיה, בכל מדינה בעולם, העלתה לצמרת במוקדם או במאוחר אנשים שינסו להוביל מהלכים שהקשר בינם לבין המציאות מקרי בהחלט. כאן בישראל אין בדיוק מחסור בחוקים הזויים שמקומם בפח האשפה של ההיסטוריה, אבל איכשהו, הם תמיד מצליחים לנחות בסל המחזור. ואין תחום בו הבעיה הזו גדולה יותר מאשר בקשר בין ישראל ליהדות התפוצות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גל גדות בתפקיד קליאופטרה? המצרים זועמים
– גן נעול: עולם החתונות המחתרתיות לא פוסח על אף מגזר
– יחיה או ימות, גורלו של סאיב עריקאת יהווה כתב אישום למדינת ישראל
המנה הטרייה ביותר במסעדה המסוימת הזו היא הצעת חוק של שרת התפוצות עומר ינקלביץ' וחברת הכנסת תהלה פרידמן, לפיה על ועדת השרים לענייני חקיקה תהיה מוטלת החובה "להביא חוות דעת של נציגים מיהדות התפוצות" כאשר מתקיים דיון "בהליכי חקיקה המשפיעים על חייהם וזהותם של כל חלקי העם היהודי". בנימוק להצעה נכתב כי "הצעת חוק זו תחזק את הקשר בין מדינת ישראל, ממשלת ישראל ויהדות התפוצות, ותביא מזור לריחוק וניכור ההולך ומתהווה בין חלקים מנכבדים בעם היהודי למדינת ישראל".
הרעיון הזה משלב את כל מה שרע בפוליטיקה. חוגים למדעי המדינה צריכים להציג את מסמך הנימוקים עם תווית אזהרה בוהקת: אל תעשו את זה. קודם כל, כי הוא לא ישים בשום צורה. "יהדות התפוצות" הן שתי מילים שטומנות בחובן כשמונה מיליון בני אדם, מכל קצות הקשת הפוליטית-החברתית, שפשוט אין שום דרך למנות נציגים שלהם בצורה שאפילו קצת משכנעת. ההוכחה לכך היא כמובן האופן בו, על פי ההצעה, ייבחרו אותם "נציגים": החלטה שתתקבל בתיאום בין משרד התפוצות לסוכנות היהודית. האם מישהו חושב ברצינות ששני הגופים המהוללים הללו יבחרו נציגים שיהיו מקובלים אפילו על שמינית מיהדות התפוצות?
כמובן שלא. כל מי שבקיא מעט בפוליטיקה וקורא את תהליך בחירת הנציגים יכול להגיע למסקנה אחת בלבד: אם החוק הזה יעבור, הוא לא יעשה דבר לחיזוק הקשר עם התפוצות. אם תהיה לו השפעה כלשהי, היא תהיה לחיזוק מעמד משרד התפוצות והסוכנות היהודית. מרגע העברתו, תהיה להם מילה עקיפה – על חשבון הממשלה – בכל חוק בעל זיקה לתפוצות. ואם כבר הזכרנו חקיקה שכזו – מי בדיוק יקבע מה שייך לתפוצות ומה לא? כל עורך דין מתחיל וכל כותב בינוני, יכולים לנסח בקלות רבה נייר עמדה קוהרנטי שקובע שכל הצעת חוק תחת השמש קשורה ליהדות התפוצות. החלת ריבונות? משפיע על מעמד היהודים בעולם. שינויים בגיור ממלכתי? קובע מי יוכל לקבל אזרחות. דיון בחוק החמץ? עלול לפגוע בפרנסתם של עולים שמוכרים מזון, וקובע תקדים דתי. וכן הלאה. אז לפני שהממשלה מקבלת החלטה, בואו נתייעץ עם פלונית כהן ואלמוני שיינברג, כי בכל זאת, חייבים שיהדות התפוצות תרגיש חלק מהמדינה.
אבל בואו נניח שהיו מוצאים דרך לקיים משאל עם בינלאומי, כזה שסוקר כל יהודי באשר הוא ומפיק בסוף ההליך ועדה של נציגים שמשקפים בדיוק את האוכלוסייה המורכבת והדינמית שהיא יהדות התפוצות. בכל זאת, אולי אפילו יותר מאשר האפשרות המציאותית, זה יהיה חוק אומלל.
עם כל הכבוד לאחינו מעבר לים, עם כל הכבוד לחוק הלאום וליסודות היהודיים שהם בלתי-נפרדים מארצנו – מדינת ישראל היא עדיין מדינה ריבונית, שפועלת לפי נורמות דמוקרטיות וחברתיות. ברנדה מקווינס ומקס מברלין לא גרים פה, ולכן פשוט לא ייתכן שיהיה להם קול בדיוני מדיניות ישראליים. האנשים היחידים שאמורים להשפיע על מדיניות ישראלית הם נציגים ישראליים שנבחרו על ידי אזרחי מדינת ישראל. זהו. העובדה שהיא מדינה יהודית, ומקום מפלט ליהודי העולם במקרה של אסון כזה או אחר, אין פירושה שהיהודים הללו יכולים להחליט עבור מדינה שהם כלל לא מתגוררים בה. פגום ככל שיהיה, חוק השבות עדיין עושה עבודה טובה בלהבטיח שיהודי שמעוניין בעלייה ארצה יתקבל כאזרח, ולאחר מכן יוכל להטיל איזה פתק שירצה לקלפי. אבל משם ועד ההחלטה שיש לתת משקל לדעתם של מקס וברנדה כשנקבעת מדיניות ריבונית-ישראלית, הדרך רחוקה מאוד.
על הרצף
הצעת החוק הזו לא אמורה להפתיע. היא בסך הכול ממשיכה רצף עקום למדי של החלטות, הצעות חוק ואירועים שממשיכים את קיומה של גישה בעייתית למדי: כזו שרואה את "יהדות התפוצות" כגל שנוח למדי לרכוב עליו וקל למדי להרוויח ממנו הון פוליטי.
זו לא המצאה חדשה. לפני יותר מ-2,000 שנה החל המלך הורדוס, זמן קצר לאחר שהשתלט על המלוכה, למכור את משרת הכהונה הגדולה ליהדות התפוצות. הוא עשה זאת כדי לקבל תמיכה חיצונית מחד ולהחליש את הכהונה המקומית – שהיוותה גם מקור משמעותי לכוח פוליטי – מאידך.
ההורדוסים של ימינו עושים אותו דבר. הצעת החוק הזו רחוקה מלהיות תמימה. בין המילים הדביקות מסתתרת כוונה צינית לשנות את מאזן הכוחות החברתיים בארץ, להעניק כוח גדול יותר לזרמים ליברליים בחו"ל על חשבון האורתודוקסיה הכבדה בארץ, וכנראה גם להשיג את הכרת הטוב של יהודים רבים שישמחו לתמוך באלו שהעבירו אותו ולסייע להם בעתיד.
החוק הזה לא יעשה דבר כדי לחזק את הקשר עם יהדות התפוצות. אם הוא יעשה משהו, הוא יפרום עוד יותר את החוטים הפרומים ממילא שמחברים בין היושבים בציון לחיים בגולה. ישראלים רבים ירגישו את חוסר הצדק הבסיסי שבהענקת קול פוליטי למי שאין לו מה להפסיד, דבר שיחזק תחושות ניכור כאלה ואחרות. ורוב תושבי התפוצות, גם אם הם ידעו על כך, כנראה לא יתלהבו מהנציגים שנבחרו, מההחלטות שהתקבלו או סתם ייעלבו מהפטרונות שטמונה ביוזמה.
בנות ובני חו"ל שמעוניינים במדיניות ישראלית הם דבר מבורך. הם מוזמנים לעלות לארץ, להתאזרח, ולהשפיע כמו כל ישראלי אחר. המדינה הזו צריכה עוד גיוון, ועוד כמה יהודים ליברלים בהחלט לא יזיקו. שרים וחברי כנסת המעוניינים בחיזוק הקשר עם יהדות התפוצות הם דבר מבורך גם כן, והם מוזמנים להציע הצעות שיש בהן גרם של היגיון פוליטי. עד אז, חסכו מאיתנו את החוק הזה ואת הדומים לו. הכהונה הגדולה כבר לא למכירה.
