"ככל שאנו מתאמצים להסביר את התופעות ההיסטוריות הללו על דרך ההיגיון, כן נהיות הן חסרות-היגיון יותר וסתומות יותר". הסופר הרוסי הנודע לב טולסטוי, שכתב דברים אלו ברומן ההיסטורי שלו "מלחמה ושלום", הכיר במגבלות האדם, בהבנתו ופרשנותו לאירועים שהתרחשו. אם כי נראה שהיו חסרים לו המעוף והיצירתיות הדרושים להבנת ההיסטוריה. לעומתו, ישנם בישראל היסטוריונים בעלי שיעור קומה שטרם נראה כמוהו. הם יכולים לנתח את המציאות תוך כדי התהוותה, אפילו בטרם הייתה היסטוריה.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זו לא רק סודן, זה המזרח התיכון כולו
– עוצר לילי, איסור ביקורים ומגבלות תנועה: אירופה בדרך לסגר שני
– יהודה ברקן פיצח את ההומור הישראלי, ואיחה את הקרעים בינינו
רשימת המומחים הללו הופיעה ב"מכתב היסטוריונים" שנשלח לחברי הממשלה, במכתב שהפיצו בעניין. "ניצול משבר עולמי לצרכים פוליטיים", כתבו והמשיכו: "אנו והבאים אחרינו נהפוך כל אבן ודף… לחשוף את הסיבות שבעטיין אתם מוליכים את מדינת ישראל ואת החברה הישראלית אל עברי פי פחת".
ההיסטוריונים הללו כבר יודעים היום מה יהיו התוצאות וההשלכות של צעדי הממשלה במלחמתה בהתפשטות מגפת הקורונה. ברור גם לאותם חוקרים כי ממשיכי דרכם באקדמיה יגיעו לאותה מסקנה. מה שמלמד על מעבדות השיבוט שהתפתחו באותן אוניברסיטאות שבהן צמחו חוקרים אלו ודומיהם.
קצת מוזר גם לקרוא את האיום שבוקע מתוך המכתב על כך שהחוקרים יהפכו "כל אבן ודף". זו הרי תכלית עבודתם במגדל השן שבו הם ספונים, מבלי יכולת להבחין בסובב אותם. אז מה הם בעצם אומרים כאן? שעד עכשיו הם לא פעלו כך?
מדינת ישראל מתמודדת כבר עשרות שנים עם תופעת "ההיסטוריונים החדשים". חוקרים אלו שמו להם למטרה לשכתב את ההיסטוריה של ישראל תוך שימת דגש על העוול שגרמה, לטענתם, המדינה שבדרך לערבים שברחו או עזבו את הארץ במהלך מלחמת השחרור, ונותרו פליטים עד היום. התזות שפיתחו ההיסטוריונים החדשים היו למעשה שיתוף פעולה עם מדינות ערב במסע הדה-לגיטימציה לעצם הקמת המדינה והמשך קיומה.
עתה תידרש המדינה להתמודד עם אסכולה חדשה שניתן לכנותה "מחדשי ההיסטוריה". מתוך מכתב "ההיסטוריונים המחדשים" מסתבר שנרקמת גישה חדשה בתחום המחקר ההיסטורי שתתאפיין בניתוח אירועים עתידני. מלבד הפגיעה המסתמנת בליבה של האקדמיה ובהצדקת קיומה הטמונים בגישה זו, ניסיון העבר עם האקדמיה בארץ והאוריינטציה הפוליטית המשתקפת מהמכתב, אינם מבשרים על כך שהמחקרים העתידיים יחסו בצילה של "חיבת ציון".
באופן פרדוקסלי, הנזק הצפוי לאקדמיה מגישת חוקרים אלו, מפנה כלפיהם את הדברים שהם כתבו לחברי הממשלה: "אנו קוראים לכם לחדול מהרס מוסדות המדינה".
בעניינם של "ההיסטוריונים החדשים" ציטט פרופ' אפרים קארש בספרו "פיברוק ההיסטוריה הישראלית: 'ההיסטוריונים החדשים'" את לשונו הציורית של ההיסטוריון הבריטי אדוארד קאר: "לאמיתו של דבר אין העובדות דומות לדגים על קרש הביתור של מוכר הדגים: הן כמו דגים המשייטים באוקיינוס רחב-ידיים ולעיתים בלתי נגיש. ומה שידוג ההיסטוריון, תלוי בחלקו במקרה, אבל בעיקר בקטע האוקיינוס שיבחר לדוג בו וברשת שיבחר לפרוש. את שני הגורמים האלה מכתיב, כמובן, סוג הדגים שברצונו להעלות. בדרך כלל יקבל ההיסטוריון את סוג העובדות שהוא מבקש. היסטוריה משמעה פרשנות".
נראה שמחדשי ההיסטוריה, אשר היו נתונים תחת השפעה מרקסיסטית רבת שנים בין כותלי האוניברסיטה, לא יפרשו את מצודתם באוקיינוס. הם יסתפקו כנראה בקופסאות סרדינים ריקות שיצופו בים האדום.
