הכנסת געשה ורעשה בשבוע שעבר כפי שלא ראינו אותה שנים. כזכור, הצבעה בנושא הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבחינת פרשת הצוללות, שזכתה לרוב, בוטלה הואיל וח"כ מנסור עבאס, שכיהן כסגן יו"ר הכנסת, הבין שלא שמע את פנייתו של יו"ר הקואליציה לערוך הצבעה שמית וכי חלק מחברי הכנסת לא הבינו שההצבעה תהא הצבעה רגילה. כל זאת הוביל את ח"כ עבאס לא להכריז על תוצאות ההצבעה, ובהמשך לביטול ההצבעה הראשונה ולקיום תחתיה הצבעה שמית. זאת לאחר שיו"ר הכנסת וח"כ עבאס צפו יחד בסרטון וידאו של ההצעה והסכימו שנכון לבטל את תוצאות ההצבעה הראשונה ולערוך אותה מחדש.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– כשחוקרי ההיסטוריה מעדיפים לשכתב אותה
– בשל המשבר הקואליציוני: 2,048 הצעות חוק תקועות
– עוצר לילי, איסור ביקורים ומגבלות תנועה: אירופה בדרך לסגר שני
הרוחות לא נרגעו גם לאחר שממלאת מקום היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד שגית אפיק, הציגה חוות דעת משפטית המכשירה את ההחלטה. אלו צעקו משמאל ואלו צעקו מימין. ח"כ מטאנס שחאדה, יו"ר רשימת בל"ד ברשימה המשותפת, הגדיל לעשות עת ציין כי מה שקרה בכנסת הוא "תקלה חמורה", תוך שהא מביע תקווה כי הדבר "לא יפגע ברשימה המשותפת ואחדותה". לשיטתו, "חברי חבר הכנסת עבאס טעה. הליכוד אינו שותף שלנו, כך היה וכך יהיה". להתקפות על החלטתו של ח"כ עבאס הצטרף ח"כ ניצן הורוביץ אשר ציין כי ח"כ עבאס לא היה צריך להיכנע וציין כי בכוונתו לפנות לבג"ץ. ח"כ מאיר כהן, מצידו, ציין כי הגם שאינו מטיל דופי בחוות הדעת של מ"מ יועמ"ש הכנסת, יש מצבים שמצריכים חוות דעת נוספת. מהקצה השני של המפה הפוליטית, ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת לשעבר, הצדיק את ההחלטה, תוך שהדגיש כי אכן מדובר במקרה מאוד נדיר.
אני מציע לצנן את הרוחות, משמאל ומימין, ולבחון את ההתרחשות מנקודת מבט אחרת. בימים שבהם קווי הגבול בין הממלכתיות ומפלגתיות כבר כמעט לא קיימים, ומבלי להיכנס לשאלה המהותית האם צדק ח"כ עבאס בהחלטתו, ראוי להדגיש דווקא את נכונותו לקבל החלטה מקצועית, נקייה מהשפעות פוליטיות ומפלגתיות. העובדה שנמנע מלשרבב לתפקידו הממלכתי אינטרסים פרטיים, מפלגתיים ופוליטיים, ראויה להערכה.
יו"ר הכנסת, בהיותו אישיות דו-מהותית, ניצב, לא אחת, בפני דילמות אתיות, מצפוניות וממלכתיות. דילמות אלו מחייבות אותו לאזן בין היבטיו הפרטיים, המפלגתיים והציבוריים. גם אם ניתן לבקר מבחינה מקצועית את החלטתו של ח"כ עבאס, ולטעון טיעונים משפטיים מפולפלים לכאן או לכאן, טוב עשה ח"כ עבאס, עת פעל כפי שהוא סבר שיש לפעול, בכובעו כסגן יו"ר הכנסת, ולא שרבב להחלטתו אינטרסים מפלגתיים, כפי שחבריו למחנה הפוליטי ציפו ממנו שייעשה.
ככלל, על פי רוב ניתן בנקל להבחין בין שתי הישויות המשפטיות של אישיות דו-מהותית – הפרטית והציבורית – ולהשית עליהן, בהתאמה, נורמות משפטיות מסוג אחר: בפועלו בספרה הציבורית, יחולו עליו חובות וזכויות הנגזרות מתפקידו הציבורי. לעומת זאת, בפועלו בספרה הפרטית, יש לסווגו כאדם פרטי הזכאי לפעול על-פי מצפונו.
אולם לעתים מזומנות היבטיו הפרטיים של אדם המכהן בתפקיד ציבורי מתמזגים עם היבטיו הציבוריים באופן שאינו ניתן להפרדה. בתוך כך עשויות להיווצר נקודות השקה בין שתי ישויותיו המשפטיות, ובעקבותיהן הוא נדרש לאזן את היבטיו הפרטיים והציבוריים. סיטואציה זו אינה משקפת מצב פתולוגי; היא מחויבת המציאות. כל מי שגורס כי אישיות דו-מהותית יכולה להקיף עצמה בחומות וירטואליות, בתקווה שאלו תחצוצנה חציצה מוחלטת בין פעולותיה השונות, יתבדה.
בעידן שבו נפרצו החומות בין "פרטי" ל"ציבורי", עלינו לאתר את הממשקים בין אנושיותה ומצפונה לבין החובות הנובעות ממעמדה הציבורי. עלינו לשרטט מרחב מסוים של פרטיות בתוך האוקיינוס הציבורי שבו היא פועלת. באותו מרחב, יש לה גם "משל עצמה" וגם "משל הציבור". מרחב זה יאפשר לאישיות הדו-מהותית לממש את מאווייה הפרטיים, כל עוד אין בכך כדי לפגוע באמון הציבור, בטוהר המידות או בתפקידה הציבורי. היקף ההתחשבות בהיבטיה הפרטיים ייבחן כל מקרה לגופו. כך, למשל, אין פסול שיו"ר הכנסת, במסגרת דיון במליאה בנושא החשוב לסיעתו, יביע באופן פוזיטיבי עמדה התומכת בקו הפוליטי של סיעתו. הטעם לכך הוא ברור: יו"ר הכנסת הוא אמנם תפקיד ממלכתי, אולם משהוחלט כי האדם שמאייש אותו הוא איש פוליטי, לא ניתן למנוע ממנו לחלוטין, גם במסגרת תפקידו הממלכתי, להביע עמדה פוליטית התומכת בסיעתו. עם זאת, טוב יעשה אם יימנע, בכובעו הממלכתי, מלשון בוטה שאינה מכבדת עמדות אחרות.
דומה כי קו פרשת המים בין שילוב לגיטימי של היבטים פרטיים בתפקידו הממלכתי כיו"ר הכנסת לבין השתלטות עוינת של היבטים אלו, טמון בפעילות שיש בה חשש לפגיעה בטוהר המידות, באמון הציבור ובתקינות העבודה הפרלמנטרית. בניהול הדיון, ובפרט בניהול ההצבעות ובהכרזה על תוצאתן, חייב יו"ר הכנסת ומי שממלא את מקומו לפעול בצורה ממלכתית וא-פוליטית לחלוטין. אסור שעמדתו הפוליטית של היו"ר תטה או תעוות את תוצאות ההצבעה. שרבוב אינטרסים מפלגתיים בתוך החלטה מקצועית של יו"ר הכנסת, באופן העשוי לפגוע בפעילות הפרלמנטרית התקינה, הוא בבחינת חציית קווים. קווים אלו לא נחצו הפעם. ח"כ עבאס, בסרבו לחצות את הקווים, הגשים את חובותיו הממלכתיות כסגן יו"ר הכנסת, והשיב לכנסת, על אף המהומה ששררה שם, את הממלכתיות. בעידן שבו נחצו קווי גבול בסיסיים בין אינטרסים ממלכתיים הנובעים מתפקיד הציבורי של נושא משרה לבין האינטרסים הפרטיים שלו, דומני שדווקא החלטתו של ח"כ עבאס, שספג ביקורת מתוך מחנהו הפולטי, היא התחלה טובה להשיב על כנם גבולות אלו. יש לקוות שגם יו"ר הכנסת ויתר סגניו ינהגו בממלכתיות בניהול ישיבות והצבעות בכנסת.
