במהדורה המרכזית של חדשות 13 ערכו כתבה מושקעת ומחמיאה לנועה רוטמן, נכדתו של יצחק רבין ז"ל, לציון 25 שנה להירצחו של סבה.
כבר בתחילת הכתבה נזכרת נועה בדברי הביקורת על ראש הממשלה שנשאה באזכרה לרבין לפני שנתיים, ומציינת כמה חששה מפני סתימת פיות והמצב הנוראי. איזה סתימת פיות כפרה? מאז שאני זוכרת את עצמי את מופיעה בכל במה אפשרית ומושיטים לעברך מיקרופונים. את יושבת בכתבת מגזין שלכל אורכה לא נשאלת שאלה קשה אחת ושוטחת את טיעונייך נגד מחנה הימין מבלי שמישהו יפצה פה. אני לא חושבת שיאיר נתניהו, עליו את מתגוללת לא פעם לאורך הכתבה, היה זוכה לכזו כתבת מגזין מחמיאה אי פעם.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
הטוב, הרע והמכוער: הסרט הבלתי צפוי של אהוד ברק
יהודה ברקן פיצח את ההומור הישראלי, ואיחה את הקרעים בינינו
גן נעול: עולם החתונות המחתרתיות לא פוסח על אף מגזר
זו צביעות גדולה לשבת בפריים טיים ולירות חיצים רעילים של שנאה אישית לעבר ראש הממשלה ובני משפחתו ובאותה נשימה להתלונן על כך שהם סימנו אותך כמטרה כי את נושאת את דגל האהבה. ואם את נשענת בלי סוף על סבא שלך אז אביא כאן ציטוט של סבא שלי, "אי אפשר לריב לבד" כמה פשוט ככה אמיתי. משפחת נתניהו רחוקים מלהיות טלית שכולה תכלת אבל אולי במלאת 25 שנה לרצח הנורא והבזוי ההוא, הגיע הזמן לעשות גם בדק בית פנימה אצלך, אולי גם את חוטאת בחטא השנאה למי שחושב שונה ממך.
מי שבוחרת במשך 25 שנה להשתמש במעמדה הציבורי לקידום האג'נדות שלה, שלא תתפלא שבמדינה דמוקרטית יהיו מי שיעמדו בצד השני ויגידו לה, את טועה. אני לא אוהבת את תופעת יאיר נתניהו ולא תתפסו אותי מתבטאת בצורה דומה לשלו. אבל אני ממש לא מצליחה להבין את ההיגיון הפנימי. היא כועסת שהוא מלכלך על סבא שלה ובמשפט הבא היא מזלזלת בהוריו – איך זה אמור לעבוד?
"האם יש עוד ילד של פוליטיקאי או פוליטיקאית ישראלי שמנבל כך את הפה ושותקים לו?!" שואלת בדרמטיות נועה, "זה לא עניין של ימין ושמאל, זה עניין של נימוסין וממלכתיות". מי שניצלה במה ממלכתית באזכרה של ראש ממשלה בישראל למטרות פוליטית מדברת על ממלכתיות. האירוניה. "למה זה מותר, למה זה לגיטימי?!" רגע, זו לא את שלפני שלושה משפטים אמרת שאת חוששת מסתימת פיות? פתאום זה כלי נאות בעינייך להשתיק אנשים? אני מבולבלת.
נראה לי חשוב להזכיר ששניהם, יאיר ונועה, קיבלו את מעמדם הציבורי אך ורק מכוח הדם שזורם בעורקיהם ולא כי עשו משהו חשוב באמת. קרבות הבוץ בין משפחות "האצולה" רבין ונתניהו פשוט מיותרים.
אני באמת לא מבינה למה הריאיון הזה היה נחוץ, מילא הייתה נדרשת לענות על מה שנקרא מורשת רבין, שהתפוצצה לנו בפרצוף, אבל הכתבה סיפקה רק דקות ארוכות של קידום פוליטי מסיבי ותו לא. אם נועה מחפשת להוציא את זעמה על ראש הממשלה או על הימין היא מוזמנת לכבד את עצמה להפגנות הרבות ברחבי הארץ, למילים שלה אין שום חשיבות מיוחדת מעבר לכל אזרח ישראלי שלא מסכים עם הממשלה הנבחרת.
בפנייה מרגשת לראש הממשלה נועה אומרת, "שחרר, לך, זה לא עניין של ימין ושמאל, וזה לא רק תביעת עלבונו של סבא שלי". איך כהונתו של נתניהו היא עלבונו של סבא שלך? הוא רצח אותו? הוא השתלט בדרכים לא כשרות על בלפור? אני רק רוצה להזכיר לנועה שלמעלה ממיליון איש בחרו נתניהו, במישרין או בעקיפין, לעומת זאת המפלגה שנועה חשבה לרוץ איתה לא גירדה את אחוז החסימה מלמטה. מה לעשות נעהל'ה, בדמוקרטיה מי שקובע זה העם לא הגנים.
ולסיום, זה הזמן לעוד אמרה נהדרת של סבא שלי ע"ה: "ייחוס זה כמו תפוח אדמה", הוא היה אומר, "החלק הטוב לצערנו – באדמה".
