בקומת הממשלה במשכן הכנסת, באחד המשרדים הצמודים ללשכת ראש הממשלה, נמצאת לשכתו המסורתית של שר החוץ. בשנים האחרונות, עת כיהן נתניהו גם כשר החוץ, הלשכה אוישה כלשכת יושב ראש הקואליציה. בתורם, ישבו שם דוד ביטן, דודי אמסלם, וכיום מאחר שהשתרש המנהג יושב שם יו"ר הקואליציה הנוכחי, מיקי זוהר. לפני כעשור, אז כיהן זאב אלקין כיו"ר הקואליציה, משרדו היה קומה אחת למטה, בקומת חברי הכנסת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– גל גדות בתפקיד קליאופטרה? המצרים זועמים
– הליכוד ינסה להעביר את תקציב 2020 גם ללא הסכמת גנץ
– גן נעול: עולם החתונות המחתרתיות לא פוסח על אף מגזר
כמו בסדרות עורכי דין, מי שיושב במשרד הפינתי תפקידו רם יותר, ומי שחדרו קרוב יותר לחדר הבוס, כך הוא נחשב יותר. גם בכנסת, שאלת הפוזיציה משחקת תפקיד. מיקומו הפיזי של המשרד, מצביע על תמורה במעמדו של תפקיד יו"ר הקואליציה בעשור האחרון. נתניהו מצליח להכתיב לכנסת את שלטון הקואליציה באמצעות ביסוס סמכויות וכוח בידי יו"ר הקואליציה. האחרון מקדם ביד רמה את אינטרס הקואליציה, האינטרס הממשלתי, האינטרס המפלגתי ולעיתים גם האישי של ראש הממשלה.
תפקיד יו"ר הקואליציה, דומה לתפקיד 'המצליף' (Whip) שנחשפנו אליו בדמותו של פרנק אנדרווד ב"בית הקלפים". תפקיד זה קיים במערכת האמריקנית, אך גם בזו הבריטית, הקנדית, האוסטרלית, האירית ועוד. באופן כללי הוא קיים במודל הבריטי ונוכח במדינות שהיו פעם חלק מחבר העמים הבריטי כמו הודו או דרום אפריקה. אולם בעוד במדינות אלו, תפקיד זה מוגדר בחוק או בתקנון מפורט, בישראל יו"ר הקואליציה הינו תפקיד המוגדר ומוסכם בעיקר בהסכמים הקואליציוניים.
העיגון המשפטי לתפקיד קיים בתוך שרשרת סעיפים קטנים בהחלטת שכר חברי הכנסת (הענקות ותשלומים) תשס"א 2001, המגדיר בתיקון משנת 2018 כי ליושב ראש הקואליציה ולמרכז סיעות האופוזיציה ישנה זכאות ליועץ פרלמנטרי נוסף. מלבד זאת, אין בחוק אזכורים נוספים, או אף תיאור של התפקיד, לא בחוק ואף לא בתקנון הכנסת, ובכך התפקיד הוא רשמי למחצה.
המצב המשונה הזה, בו יש לאדם כוח רב מתוקף הסכמים קואליציוניים והסכמות בעל-פה או מתוך מסורת פוליטית מתגבשת, ובמקביל אין לו ביסוס פורמלי בחוק או בתקנון עבודת הכנסת, הוא שהביא לידי פיצוץ את ההצבעה על ועדת החקירה בפרשת הצוללות בשבוע שעבר.
תקנון הכנסת קובע כי ניתן לדרוש הצבעה שמית בשתי דרכים: האחת – דרישה בחתימות עשרים חברי כנסת, השנייה – בקשה של הממשלה. וכאן לב הדיון, מי הוא המייצג את הממשלה? האם השר התורן הנוכח במליאה, האם זה השר המקשר בין הממשלה לכנסת, והאם יושב ראש הקואליציה יכול לדרוש הצבעה שמית בשמה של הממשלה שאת האינטרסים שלה הוא מייצג בבית המחוקקים.
הפיצוץ והמחלוקת הביאה את מ"מ היועץ המשפטי של הכנסת, עו"ד שגית אופק, לכתוב חוות דעת שבין היתר קובעת כי לפי הנוהג בכנסת מרכז הקואליציה יכול לבקש בשמה של הממשלה הצבעה שמית. זאת בהסתמך (בין היתר) על דבריה של מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ, שזה דבר שקורה מעת לעת ואינו בבחינת תקדים.
התבססות עבודת הפרלמנט על מסורת ועל נוהגים היא דרך אפקטיבית לניהול כללי המשחק הפוליטיים והפרוצדורה הפוליטית המתבקשת. אולם, אין ראוי מכך, שמקרה זה יוביל לניסוח ופורמליזציה של תפקיד יושב ראש הקואליציה, כאדם שעומד בראש הנהלת הקואליציה ומדבר בשמה של הקואליציה וכן בשמה של הממשלה גם בישיבות הפרלמנט.
אי-ביסוס של כך בתקנון הכנסת או באחד מחוקי הכנסת עצמה, יוביל בעתיד להשלכות מרחיקות. בין היתר על סמך חוות הדעת של אופק, כי מסורת פרלמנטרית מספיקה בשביל לקבע מסגרות. עתירה לבג"ץ על תקדים פרלמנטרי עתידי עוד יבוא, כל חריגה מתוך המסורת, גם אם קיימת בתוך התקנון, יבויל לעתירה לבית משפט שידון בנושא. בית המשפט כבר דן בעבר, בהסתמך על מושג המסורת הפרלמנטרית, בבחירתם של שני חברי קואליציה לוועדה לבחירת שופטים. הרחבה של מושג זה או קבלה שלו הלכה למעשה על ידי גורמים משפטיים, עשוי להיות בבחינת חרב פיפיות עבור המערכת הפוליטית המנסה לעמוד על אופן הפרדת הרשויות הראוי והנכון.
