רק טיפש יהמר בפומבי מי ינצח בבחירות לנשיאות ארה"ב בעוד פחות משבועיים. רבים נכוו בהימוריהם במערכת הבחירות הקודמת, ולכן הפעם נדמה שהזהירות רבה יותר. ובכל זאת, הסיכוי לבחירת ביידן לנשיאות הפעם ודאי שאינו מבוטל, בלשון המעטה. לפי הרוב המכריע של הסקרים, הוא על סף ניצחון.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– ישראל, ארה"ב והאמירויות יחדשו את צינור הנפט העוקף את איראן
– עובדי בתי חולים מקבלים פטור מבידוד למרות חשיפה לקורונה
– איך קרה ש"דעת תורה" הפכה ברחוב החרדי לרוח הקודש?
במשך ארבע השנים האחרונות נהנתה מדינת ישראל מממשל אמריקני שמעולם לא היה אוהד כמותו בבית הלבן. אולם המחיר ששילמה היה התחזקות המגמה של הפיכת המדיניות בנוגע לישראל לנושא שנוי במחלוקת קשה בין הדמוקרטים לרפובליקנים. הדיפלומטיה הישראלית בארה"ב נהנתה בכהונת טראמפ מקשרי עבודה מצוינים מול אנשי המפלגה הרפובליקנית, וחלקים ממנה ויתרו על תחזוקת הקשר עם אנשי המפלגה הדמוקרטית. אמנם בשנים האלו נמצאו גם דיפלומטים ישראלים שהרחיקו ראות והבינו את הצורך בשמירת קשר גם עם הנהגת הדמוקרטים, אבל הם לא היו המובילים.
ראש הממשלה בנימין נתניהו משתבח בידידותו גם עם דונלד טראמפ וגם עם ג'ו ביידן. אין זו התפארות שווא. לנתניהו באמת יש קשר אישי טוב גם עם המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ואין ספק שהוא, וגם המועמדת לסגניתו, הם בהחלט הרע במיעוטו לישראל. אולם הממסד הדמוקרטי שביידן עשוי להביא עמו אל השלטון אוהד את ישראל היום הרבה פחות משהיה בימי ממשל קלינטון ואפילו ממשל אובמה.
המפלגה הדמוקרטית התרחקה בעת האחרונה מישראל גם רגשית, לא רק בסוגיות הפוליטיות שבמחלוקת. בשביל מנהיגים דמוקרטים רבים הדיבור על הקשר המיוחד לישראל נעשה מס שפתיים, משהו שנכון להגיד אבל לא בהכרח מתכוונים אליו. האם בישראל נערכו לחילופין אפשריים? ממה שאני לומד משיחות עם פעילים בתחום, התשובה העגומה היא שמעט מאוד. האם כבר מאוחר להיערך לכך? נראה שכן, ועדיין, טוב מעט מכלום וטוב מאוחר מלעולם לא.
תחיית הפרוצדורה
המחאה הקולנית נגד פסילת ההצבעה על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לפרשת הצוללות הייתה רגע קצר של התבהרות, הבזק אור באפלה המגלה את תמונת המציאות. מחנה פוליטי שלם, שבימים כתיקונם עסוק בלהסביר לנו כמה דמוקרטיה היא עניין מהותי ולא ספירת קולות בהצבעה "מקרית", שינה לפתע את טעמו.
פתאום, כאשר הכוכבים מסתדרים לשנייה אחת כפי שקיוו במחנה השמאל, הגישה המהותית לדמוקרטיה נזנחה באחת. יחסי הכוחות האמיתיים כבר לא חשובים והמהות כולה כבר אינה מעניינת. במקום זאת נעשו מנהיגי השמאל לפתע פתאום חובבי פרוצדורה, שמתעמקים בכל תג ותג בתקנון. מי שעתרו ל"נוהג חוקתי" בנוגע לבחירות לנציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים הם אלו שמבקשים עכשיו להיאחז בלשון תקנון הכנסת ולדחות כל נוהג שהשתרש בעבודת המשכן.
אפשר לאחוז בפרוצדורה ובנוהל, ואפשר לאחוז בגישה מהותית. לכל גישה יש היגיון פנימי משלה ותומכים המאמינים בה. אך לצידם יש מי שעבורם הכול הצגה. לא הדמוקרטיה מעניינת, לא המהותית, וגם לא זו הפרוצדורלית. לא כבודה של הכנסת חשוב ולא כבודם של חבריה. הכול כפוף לשיקול הפוליטי הצר ברגע נתון. אם המטרה כרגע היא להביך את ראש הממשלה – נוכל לטעון גם דבר והיפוכו, העיקר שהתוצאה תהיה בכיוון המבוקש.
