יש משהו כמעט משמח בעובדה שגלי צה"ל נאלצו לפצות ב-12 אלף שקלים את הרב לוינשטיין והמכינה הקדם צבאית "בני דוד" בעלי, בעקבות הפרסום לפיו הרב תומך בטיפולי המרה. יש לקוות שהסכם הפשרה שפרטיו נחשפו הבוקר, וכלל פיצוי סמלי באופן יחסי לרב ולמכינה, וכן התנצלות של מערכת "בוקר טוב ישראל" בגלי צה"ל, יציבו תמרור אזהרה בפני כלי התקשורת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אנטישמיות בטיקטוק: אל תשאירו את דור ה-Z לבד במאבק
– בנות השירות הלאומי שהקורונה שיבשה להן את התוכניות
– כלוב זהב? כשהעבודה מהבית משתלטת על הבית
לרב יגאל ולמכינה לא מגיעה חסינות מביקורת ציבורית, ובהחלט יש על מה ולמה לבקר את הרב לוינשטיין. שאלת היחס לצעירים בעלי נטיות הומוסקסואליות (וצעירות בעלות נטיות לסביות) היא שאלה כבדת משקל, והעמדה שמציג הרב לוינשטיין היא כזו שבהחלט ניתן וצריך לשאול ולתהות עליה. אך אם אנחנו רוצים דיון אמתי בסוגיה הזו הפורמט של הוצאת שלושה משפטים מתוך שיעור של שעה והפיכתם לכותרת בתוכנית רדיו או בחדשות בטלויזיה חייב לעבור מן העולם.
ראשית צריך לומר משהו על אתיקה עיתונאית ולקונות באתיקה הזו. המרחב שבו מתנהל שיעור בין רב לתלמידים צריך להיות מרחב בטוח, כל עוד לא מתרחשות בתוכו עבירות פליליות במובן של מעשים שבהם המשטרה נוהגת להתערב. עיתונאים מאוד חרדים לחסיון מקורותיהם למרות העובדה שהחיסיון הזה לא נהנה משום הגנה חוקית רשמית, ובאותה נשימה ממש לא מוכנים לכבד את החיסיון הטבעי שצריך להיות למרחבים אחרים.
כשרב מדבר לתלמידיו בשיעור הוא לא אמור להתנהל באופן שבו הוא לוקח בחשבון שכל מילה עשויה להגיע לרדיו. אי אפשר לחנך ככה, אי אפשר לייצר דיבור פתוח וכן באופן הזה, אי אפשר לייצר יחסי אמון וקרבה בצורה כזו. העובדה שהחיים בצל נגיף הקורונה מאלצים רבנים לעשות שימוש בטכנולוגיה כדוגמת אפליקציית "זום" לא מכשירה את השרץ של החדירה למרחב החינוכי והמוגן ברגל גסה. העובדה שאין כלל אתיקה מפורש המגן על התרחשויות בתוך שיעור לא הופכת את הפרסום להגיוני וסביר.
בפועל, הפרקטיקה הזו, כך מתברר, גם יוצרת שגיאות וטעויות. בלי להיכנס לשאלה למה התכוון הרב לוינשטיין, לאיזה טיפולים הוא קורא "טיפולי המרה" ומתנגד להם ובאלו טיפולים הוא תומך, ברור שהוא ניסה להעביר בשיעור מסר מורכב. לרב יש עמדה ידועה בסוגיית הנטייה המינית והיכולת להשפיע עליה, הוא אף דאוג לפרסם אותה באופנים רבים ומגוונים – בחוברות, בראיונות שנתן לכלי תקשורת ועוד. העמדה הזו שנויה במחלוקת ואסור לטשטש את המחלוקת הזו. מתנגדיה חושבים שיש בה סכנה אמיתית לנפשם של צעירים רבים שעלולים להיכנס לתהליכים חסרי תוחלת שנזקם רב ותועלתם לא קיימת. אבל את הויכוח הזה צריך קודם כל לנהל ביושר, אי אפשר לקחת ציטוטים חלקיים של כמה עשרות שניות משיעור של למעלה משלושת רבעי שעה ולעשות מהם כותרת. זה תמיד ייצא מעוות, זה תמיד ייצא שיקרי, ובסוף זה גם נגמר בהתנצלות ובפיצוי.
האירוע הזה עצמו הוא שיעור למי שעושים תקשורת ולכל העוסקים בה, שיעור בדיוק, שיעור בנזקי הפופוליזם, ושיעור במושג החמקמק הזה שנקרא "תקשורת אחראית".
