בדרך כלל מסוכן להתנבא על העתיד, אבל במקרה של הבחירות בארה"ב, עוד שבוע מהיום, העתיד די ברור. הן מכיוון שביידן נטל חלק חשוב בעיצוב המדיניות של הבית הלבן כלפי המזרח התיכון כאשר היה סגנו של אובמה למשך שמונה שנים, והן מכיוון שבמפלגה הדמוקרטית יש כיום חברי קונגרס בעלי אג'נדה ברורה כמו אילהאן עומר ורשידה טלאיב. אם ביידן ייאלץ לפרוש במהלך הקדנציה תחליף אותו קמלה האריס סגניתו, וברור מהי המדיניות שהיא תנקוט.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
העולם על פי ביידן: כך יתנהל המועמד הדמוקרטי אם ינצח
פייסבוק וטוויטר צנזרו דיווח מזיק לביידן
כרטיס אדום בוהק: דו"ח מבקר חמור על ההתמודדות עם הקורונה
סביר להניח שברק אובמה ימשיך להשפיע באופן משמעותי על מדיניות הבית הלבן, ומעורבותו במסע הבחירות של ביידן ערב הבחירות תחייב את ביידן להעניק לו עמדת השפעה בבית הלבן. אם ביידן ייחלש פיזית, קרוב לוודאי שבפועל הבית הלבן יושפע באופן ניכר על ידי אובמה, בשיתוף פעולה עם קמלה האריס.
כדי להבין את משמעות המצב הזה על המזרח התיכון, חשוב להבין את הרקע להתפתחויות האחרונות באזור: כל הסכמי השלום והנורמליזציה שאיחוד האמירויות, בחריין וסודן חתמו עם ישראל בניגוד חמור לעמדה האיראנית, נבעו מכך שאיראן כיום חלשה הרבה יותר ממה שהייתה לפני ארבע שנים, בעיקר בשל הסנקציות הכלכליות שארה"ב הטילה עליה. כתוצאה מהסנקציות, ערך המטבע האיראני צולל וערכו כיום אחוזים בודדים מערכו לפני ארבע שנים.
היכולת של איראן כיום להשפיע על מדיניות של מדינות אחרות קטנה ומצומצמת בהרבה וכתוצאה מכך נחתמו ההסכמים בין ישראל, איחוד האמירויות, בחריין וסודן, והחל מו"מ בין ישראל ולבנון על סימון הגבול הימי ביניהן, שכן לבנון – וחיזבאללה – זקוקים נואשות להכנסות מהגז. גם בסוריה ועיראק, מדינות שבהן איראן שלטה על הפוליטיקה באופן משמעותי, נשמעים כיום קולות הקוראים להכיר בישראל ולנרמל את היחסים איתה.
כל ההתפתחויות הללו נובעות מהחולשה של איראן הנובעת באופן ישיר מהסנקציות האמריקניות. צפוי שהנושא העיקרי שביידן ישנה במדיניות ארה"ב כלפי המזרח התיכון הוא היחס לאיראן. צפוי שהוא יחזיר את ארה"ב להסכם הגרעין משנת 2015 ושהוא יסיר את הסנקציות הכלכליות מעל איראן. כתוצאה מכך, איראן תשוב לכוח שהיה לה עד שטראמפ נבחר, והיא תשוב לערער את היציבות בכל מדינה ערבית שיש ביכולתה להשפיע על העניינים בתוכה.
לאחר ששלטון האייתוללות יחזיר לעצמו את היכולת הכלכלית, הוא יפעיל לחץ על האמירויות ובחריין להקפיא את יחסיהן החדשים עם ישראל. די יהיה בהתקפה אחת על מיכלית נפט הנושאת נפט מאיחוד האמירויות או מבחריין בשביל להמחיש לסוררים הללו את חוסר שביעות הרצון של איראן מהתנהגותם, והם יבינו היטב את המסר. כל הסיסמאות היפות על "מזרח תיכון חדש", "עידן השלום" ו"ברית אברהם" יתנדפו באוויר החם של המפרץ.
בנוגע לישראל, צפוי שביידן יחזיר את הסוגיה הפלסטינית למרכז העניינים אחרי שטראמפ הסיט אותה לשוליים, ויגברו הלחצים על ישראל להימנע מהחלת ריבונות על חלקים של יהודה ושומרון ולהקים מדינת טרור פלסטינית על ההרים החולשים על ישראל. על פי האג'נדה של ה"דמוקרטים" יתאפשר גם לארגון הטרור חמאס להשתתף בבחירות וכך לקבל לגיטימציה בינלאומית.
אם ביידן ייבחר, צפוי שארה"ב תיסוג מההכרה האמריקנית בירושלים כבירת ישראל ואולי אף תכיר במזרח ירושלים כבירת פלסטין בנגוד חמור לחוק יסוד: ירושלים, ולחוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הקובע בסעיף 3 ש"ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל". ייתכן שביידן אף יפתיע את ישראל בהכרה במדינה פלסטינית על כל שטחי יהודה ושומרון. השגרירות האמריקנית תשוב לתל אביב, וה"שגרירות" של הרשות הפלסטינית תיפתח מחדש בוושינגטון. ביידן יבטל את "עסקת המאה" וישוב לפרדיגמה הישנה והמופרכת במסגרתה חובה על ישראל להקים עוד מדינת טרור ביהודה ושומרון תחת חסותו של ארגון הטרור אש"ף, כפתיח לכל הסכם עם כל מדינה ערבית.
צפוי שהשגרירות האמריקנית בתל אביב (!) תחדש את הקשרים שהיו לה עם התנועה האסלאמית בישראל, קשרים שהתקיימו בימי אובמה בגלוי וללא כל מבוכה, בדיוק כפי שהשגרירות האמריקנית בקהיר קיימה לאורך שנים מגעים וקשרים את תנועת "האחים המוסלמים" במצרים.
בשל השפעת אובמה על ביידן, צפוי שביידן ישוב ללחוץ על נשיא מצרים, עבד אלפתאח אלסיסי, להכשיר את ארגון "האחים המוסלמים" ולאפשר לו לפעול במרחב הציבורי והפוליטי, אחרי שמצרים הכריזה על ארגון זה כעל "ארגון טרור" והוציאה אותו אל מחוץ לחוק בשל היותו החממה האידיאולוגית של כל ארגוני הטרור הסוניים, מחמאס ועד אלקאעדה ודאע"ש.
היחסים שיתחדשו בין ארה"ב ואיראן ייצרו מחדש בקרב הסעודים ובני בריתם את התחושה שארה"ב משליכה אותם "אל תחת גלגלי האוטובוס", שכן המצב שייווצר הוא ששלוש מעצמות גלובליות – רוסיה, סין וארה"ב – תומכות למעשה באיראן ובקואליציה שהיא הקימה (עיראק, סוריה, לבנון, תימן, קטר ועזה) כשאין אפילו מעצמה גלובלית אחת מאחורי הקואליציה הסעודית (איחוד האמירויות, בחריין, ישראל, סודן, מצרים, ירדן ומרוקו). מצב זה איננו מאוזן ומזמין מלחמות, שפיכות דמים, סבל וגלי פליטים.
ולבי עניין הפליטים חשוב לזכור: גל הפליטים הענק שעזב את המזה"ת והציף את אירופה בשנת 2015 נבע מסיבה עיקרית אחת: הסכם הגרעין עם איראן שנחתם באותה שנה. תושבי האזור הבינו מייד מה משמעות ההסכם, כמה כוח הוא ייתן לאיראן ומה היא תעשה לאוכלוסיית האזור עם הכוח שניתן לה באמצעות ההסכם. הם הבינו וברחו. ייתכן מאוד שבעקבות שובו של ביידן לבית הלבן, שובה של ארה"ב להסכם הגרעין והסרת הסנקציות האמריקניות מאיראן, ייווצר שוב גל הגירה חדש שיגיע לאירופה ואולי אף לצפון אמריקה, כפי שהיה בשנת 2015.
