בשבת שעברה, בשעת בין ערביים, הבנתי משהו חשוב לגבי עוגות פרג. כולם יודעים שיש בעוגות פרג סוד עמוק מני ים, אבל אף אחד עדיין לא שם עליו את האצבע, אף אחד לא עצר רגע כדי להסביר את הסוד הזה, מה יש בו, בפרג, שגורם לו להיות עמוק כל כך, חכם כל כך, סבוך כל כך, לופת כל כך, מה יש בעוגות הללו, מה סוד קסמן, מה סוד תפארתן. עוד מעט, עוד מעט אני אגלה לכם, אבל רגע, לפני זה אני אקדים ואומר שיש לי חולשה לעוגות פרג, אני חושב שלכולם יש חולשה לעוגות פרג, יש אנשים שהתגברו על זה, יש אנשים שעדיין לא גילו את זה, ויש אנשים, כמוני, שפשוט קורסים תחת האושר, אני לא יכול להסביר את זה במילים, עוגת פרג טובה בפה, זה כמו, זה כמו, וואי אין לי מילים, אין לי מילים לתאר את האושר הזה. מצטער.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– שני סיפורים שהם כמו אחד
– על הגובה: כשיורד מבול בקניה לג'ירף יש יתרון
– בזמן שאנחנו שבויים בקורונה, המדינה נמכרת לעסקנים
אספר לכם סיפור קצר. לפני שבוע, ביום חמישי, התעורר בי חשק עצום לעוגת פרג, חשק עצום עצום שאין דברים כאלה, חשק עצום! התחלתי לשלוח הודעות לחברים כדי לחלוק איתם את הגעגוע אל נזר החיים הזה, ובתוך כמה שניות הגעתי לאינדורסקי הצדיק האהוב שלי, שגר בפלורנטין (בהזדמנות אספר לכם כמה אני שונא את השכונה הזאת), שאוהב עוגות פרג כמוני, אם לא יותר, בעצם לא יותר, אי אפשר יותר.
בקיצור החלטנו לעשות מעשה, שלחנו הודעה לשחר רוזנק, שמהעוגות שלה אפשר לבכות, ממש לבכות, וביקשנו ממנה עוגת פרג לשבת. שחר אמרה, וואי גם לי בא עוגת פרג, אבל אין לי פרג, תביאו לי פרג. אמרנו לה, אין בעיה, אין בעיה, ואינדורסקי הצדיק עזב הכול, והלך לשוק לוינסקי, שזה מקום שאני דווקא אוהב, למרות שהוא בפלורנטין, וקנה פרג טרי טרי טרי, המוכרת טחנה אותו מול העיניים שלו, ומיד הזמין משלוח אקספרס מיוחד, מהחנות, ישר לבית של שחר. ושחר הכינה את העוגה, ברגישות ובנחישות, היא נתנה לבלילה לנוח לילה שלם במקרר, ובבוקר היא הכניסה אותה לבצק שמרים דקיק ופריך, ואת כל היופי הזה היא הכניסה לתנור, לכמה דקות שצריך, לא יותר מדי, ולא פחות מדי. וככה יצא, שביום שישי בבוקר, בה' בחשוון, יצאה מהתנור של שחר רוזנק עוגת פרג מושלמת, שאת יופייה ואת הודה אין לי סיכוי לתאר במילים, אז אני אפילו לא מנסה. אני אפילו לא מנסה.
אחחחחחחח ובערב שבת, בין השמשות, הנחתי עוגת פרג חמימה על צלחת זכוכית קטנה, והכנתי לי קפה מושלם בספל מושלם שקניתי בבית קפה מושלם במילווקי מול האגם, והתיישבתי מול השולחן, ושתיתי את הקפה, ואכלתי את העוגה, שלוק קטן, ביס קטן, שלוק קטן, ביס קטן, שלוק קטן, ביס קטן, והלב שלי התנפח, כמו בלון הליום ענקי, ופתאום התחלתי לרחף, טיפ טיפה מעל הרצפה, בזכות עוגת הפרג הזו, זו לא מטפורה, זה מה שקרה.
זו הייתה שבת בלתי נשכחת. פעם בכמה שעות התגנבתי לשיש, ופתחתי את התבנית, וחתכתי לי חתיכה קטנה קטנה, כדי לא להיות שמן, וכדי שהעוגה לא תיגמר לי מהר כל כך, לפעמים אכלתי אותה עם כוס קפה, לפעמים אכלתי אותה עם כוס תה, ולפעמים אכלתי אותה ככה, כמו שהיא. עוגות פרג טובות עומדות בזכות עצמן, הן צופנות בתוכן את המנה הראשונה, את המנה העיקרית ואת הקינוח. אוי זו הייתה שבת מופלאה וטובה, הבטן שלי הלכה והתמלאה בזרעים מופלאים ושחורים, כל הארוחות היו תירוץ להגיע לעוגה הזו. כל ביס שלקחתי, מכל מנה אחרת שטעמתי, היה בעצם געגוע פרגים.
* * *
וקרה שם עוד משהו, בשבת ההיא, בין ביס לביס, בין כוס קפה לכוס קפה, קרה שם עוד משהו, העוגה השתנתה לי, מול העיניים, בתוך הפה, מרגע לרגע, העוגה השתנתה לי! הטעם שלה השתנה. לא בקטע רע, היא הייתה טעימה, כל הזמן ממש, אבל בכל פעם שטעמתי ממנה, הרגשתי שהיא אחרת, בכל ביס שלקחתי ממנה הרגשתי איזושהי התקדמות, כאילו העוגה הזו נמצאת במסע פנימי הרה גורל. זה אולי נשמע מצחיק אבל אני כותב את זה ברצינות גמורה, נראה לי שזה קשור לפרג, נראה לי שפרג טחון משתנה מהר, הטעם שלו משתנה, וזה גורם לעוגה להשתנות. פרג זה דבר דינמי, הוא זז, הוא מתרוצץ, ולכן גם עוגת פרג הופכת להיות עוגה כזו, שכל ביס ממנה שונה מהביס שקדם לו.
אם גם אתם שוחרי פרג כמוני, אני בטוח שאתם מבינים על מה אני מדבר עכשיו. יש משהו בפרג, שכמו תובע ממך לטרוף אותו בבהילות. אוהבי הפרג יודעים, גם הביס הבא יהיה ביס טוב, אבל הוא לא יהיה טוב כמו הביס הזה. וכשם שאין אדם דומה לחברו, כשם שכל אדם הוא עולם ומלואו, ככה גרעיני הפרג בדיוק. חד פעמיים, קיומיים, נזילים, נצחיים וקונקרטיים בעת ובעונה אחת.
זה סוד קסמו של הפרג, זה מה שהבנתי בשבת, אי אפשר לאכול את אותה עוגת פרג פעמיים. העוגה הזו היא כמו נהר, היא משתנה כל הזמן, וגם אנחנו משתנים כל הזמן, כי האדם עוגת פרג. גם אנחנו גרגירים שחורים, מתרוצצים בבלילת החיים, לא נחים לרגע, זזים בתוך הזמן. זה סוד קסמו של הפרג, הוא מזכיר לנו שכל רגע בחיים האלה הוא רגע חד פעמי ויקר, יש רק אותו, יש רק הווה, יש רק עכשיו, זה סודו הנשגב של הפרג, זו הטרגדיה המופלאה של החיים.
