ביולי 2018, עת הקמנו את הפורום הדיגיטלי למוגנות ילדים ברשת, המילה מוגנות הייתה נלעגת, חשוכה, כזו שיש להתמגן ממנה עצמה. לא אשכח את אחד הכינוסים שהוזמנתי אליהם בנוכחות ראשי חברות הענק יוטיוב, פייסבוק, גוגל וחברות הסלולר בישראל. הוזמנתי בדחיפות וביחידות, כדי לקבל מטח איומים מוכן ומתוזמן על ההרס שאני הולך להמיט על הקדמה והחופש. עצם המחשבה שאולי יש להגביל את השימוש באינטרנט לקטינים היה טאבו שאין לדון בו כלל. יצאתי משם בתחושות קשות, אולי אני טועה? אולי בלי משים אני מביא את ישראל לחושך ואי-קידמה. הייתי אז חדש בעשייה הציבורית, הטונים שהופנו כלפי והאישיויות המרשימות הצליחו לטעת בי ספק. התקשרתי לחבר קרוב כדי לשתף בתחושות, וברגע של צלילות הוא אמר לי: אתה צודק, הם טועים. האינטרס הכלכלי מעוור אותם.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– זו לא אשמת עדי ביטי, זו אשמתנו
– 25 לרצח רבין: החזאית הבטיחה מזג אוויר נוח
– עונת הייחור: בעקבות הקורונה חוזרים לשורשים
המשכתי, הלכתי עם הלב. משהו בנתונים שפורסמו אז על ירידה דרסטית בגילים שנחשפים לתכנים קשים היה נראה לי מדרון תלול מדי. אלף הסברים מפולפלים על כך שילד יכול לעשות הבחנה בין מציאות ודמיון נראו לי ניסיון להכשיר את השרץ בק"ן טעמים. הובלנו את ההפגנה הדיגיטלית הראשונה בישראל, ולמעלה ממאה אלף מיילים נשלחו לראשי חברות הסלולר ואנשי משרד התקשורת בדרישה ברורה: תעצרו את ההתדרדרות הזו שכולנו עוד נשלם עליה בנפש ובגוף. ההיענות של הציבור נטעה בנו כוח. הבנו שיש רצון חזק מלמטה לעצור את מה שקורה היום לילדים מול המסכים. השינוי התחיל כשחברות הסלולר נקנסו במיליוני שקלים על הפרתן את החוק על הצעת סינון חינמי בעת הרכישה.
ואז הגיע דודו פארוק. כל פעם בסרטון בוטה יותר, מתגרה יותר, ולקהל צעיר יותר. מיליוני צפיות לכל סרטון, כשרובם ילדים ובני נוער. ביקשנו מהנוער בעצמו להגיב, לדווח על הסרטון ולבקש שיוסר. אלפי תגובות של משתמשים יצרו את הסדק הראשון בטאבו הקדוש: מותר לומר לא לדברים. בהמשך בוטלו הופעות ביום העצמאות בגלל נוער והורים שאמרו עד כאן. שפה זולה והתגרות מינית עד קצה היכולת היא לא אמנות, היא פרובוקציה, והיא ארסית שבעתיים כשאסור לומר נגדה דבר.
הפרובוקציה התורנית לילדים ונוער של עדי ביטי לא לקחה את כל זה בחשבון. וטוב שכך, כי היא נתקלה בציבור ענק שהבין שיש לו כוח וכלים להתמודד ולהתמגן. עשרים אלף לייקים לסרטון התחלפו לעשרים אלף דיסלייקים בפחות מ-24 שעות. דיווח פשוט ליוטיוב החזיר לציבור את הכוח. ואלו לא רק ההורים, אלו הילדים עצמם שמבינים שעושים עליהם מניפולציה זולה, שמגרים אותם ללא רצונם ושדוחפים להם תוכן פוגעני באינטנסיביות לא פוסקת. והם אומרים די. הקהל מצביע ברגליו ההולכות הביתה.
הדרך עוד ארוכה. התכנים הקשים שילדים נחשפים אליהם לא מסתיימים בקליפ של ביטי, והם אפילו חמורים ממנו. אבל ישראל של היום כבר מודעת לאחת הבעיות הקשות שהיא צריכה להתמודד איתה: מוגנות ילדים ברשת. ישראל של היום מאותתת למקבלי החלטות ויזמים פרטיים: תעצרו את התהום הזו. תייצרו את כיפת הברזל הטכנולוגית שתאפשר גלישה בטוחה ומותאמת לילדים ובני נוער.
תודה לכל מי שלקח יד במהפך הזה, שיש להוסיף ולסייע לו.
