יום שלישי, מרץ 4, 2025 | ד׳ באדר ה׳תשפ״ה
לארכיון NRG
user
user
צילום: אריק סולטן

יותם זמרי

קופירייטר, חי בפייסבוק, נשוי לאשתו, צרכן תקשורת אובססיבי, מתלונן על זה באופן אובססיבי לא פחות

מסקנות משבוע וחצי של יותם, שני ילדים ובית

גננת אחת מאומתת קטעה את ההתרפקות על החזרה לגנים. שירן והעולל נסעו לבידוד, ואני נותרתי למשך שבוע וחצי לבד, עם שני ילדים ובית שזקוק לתפעול

האמת שזה הגיע מהר משחשבתי. בשבוע שעבר הילדים חזרו לגן – או כמו שכתבתי על זה בהומור כשעוד לא ידעתי מה מצפה לי: בשבוע שעבר הילדים חזרו לסכן אותי בבידוד. בעירי הנחמדה רמת־גן החליט ראש העיר כרמל שאמה־הכהן לא להחזיר את הילדים ביום ראשון, כדי שכל הגננות והסייעות יוכלו לערוך בדיקה לפני החזרה לגן. ואכן רובן עשו זאת, וחזרו לגן בלי נגיף, חביבות ונחמדות מתמיד. אך אחת מנשות הצוות לצערי החליטה לא לוותר על בדיקה, או לפחות לדחות אותה קצת. וכך, ביום שישי בערב, בעודנו נרגעים מהסגר, הגיעה הבשורה בוואטסאפ – העולל צריך להיכנס לבידוד, אחת מנשות הצוות מאומתת.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אסור לתת לרוח צבאית להשתלט על הסברת הקורונה
– מלכודת עכברים: הסודנים שלא התלהבו מנורמליזציה עם ישראל
– הגיע הזמן שגם במהדורות יעשו חשבון נפש

אדלג על הזעם התסכול והעצבים, כי אין מספיק דפים בעיתון. בכל המוספים. אחרי כל אלה עברנו לחשיבה מעשית ולאחר דיון קצר החלטנו לשלוח את שירן לבידוד עם העולל במקום רחוק שמיקומו שמור במערכת. כמובן, כדי לא לקטוע את הגן של הקטנים שגם כך קשה להם עם מסגרות. אחרי ארגון מהיר שירן והעולל נסעו למחוז חפצם ואני התיישבתי בבית כשהתאומים ישנו. ואז הבנתי: בשבוע וחצי הקרובים זה אני, שני ילדים ובית.

איור: יבגני זלטופולסקי
איור: יבגני זלטופולסקי

הייאוש והבלגן

בגזרת התאומים אני סבבה לגמרי. יהללך זר ולא פיך, אבל בכל מה שקשור לתפעול הילדים אני יכול להעביר קורס אקדמי לסופר נני ולעמוס רולידר. אני מתקתק אותם בבוקר בקלות. לא כולל התאמת צבעים בבגדים – לזאטוטית יידרשו כמה חודשים כדי לשקם את השם האופנתי שהיה לה בגן. עם שירן הסליחה. בגן השעשועים אני כבר מזמן האבא המגניב שלא יושב לרגע ומתזז את הילדים שלו בלי הפסקה. האמת שזה פחות מאהבת הריצות ויותר מחיבה להירדמות מוקדמת. וגם בערב אני אחלה עם ארוחות ערב ומקלחות. בקיצור, בתור אבא אני לגמרי סבבה.

הבעיה מתחילה כשזה מגיע לתפעול הבית. תמיד נהגתי להגיד שאני "עוזר בבית", אבל נראה לי שהשבוע וחצי האלה לימדו אותי שאני "מופעל בבית". וכשהמפעילה לא נמצאת הייאוש נעשה הרבה יותר מבולגן. הנה כמה דברים שגיליתי על הבית שלי בתקופה האינטימית הזו:

ילד ממוצע משחק ביום ב־7,541 צעצועים, ו־7,540 מהם נשארים בסלון בסוף היום. לו היו שואלים מה אני מעדיף לעשות, לסדר את חדר הצעצועים או להתעמת עם קרטל הסמים האכזרי בחוארז, הייתי מחפש כרטיס טיסה למקסיקו.

לא משנה אם יש חמישה אנשים בבית או שלושה, הכיור יתמלא באותו קצב. זה כמו נס חנוכה רק בלי הקטע של הנס.

ולמדיח כלים יש בערך 800 תוכניות שונות להדחת כלים. רק אחת מהם באמת תנקה אותם, בהצלחה.

מכונת כביסה היא השטן. אני מתחייב לקנות את מכונת הכביסה הראשונה שיהיה בה כפתור שכתוב עליו "מה שאשתי לוחצת".

ואל תגרמו לי להתחיל לדבר על המייבש האפס הזה.

מעולם לא הבנתי למה ד"ר זמרי משקיעה כל כך בסידור המיטות בכל בוקר, עד שנשארתי לבד וגיליתי שכשמסדרים את המיטה הבלגן על הרצפה נראה הרבה יותר מסודר.

גם אם תיתן לילדים לאכול קלקר בלי כלום, כשהם יסיימו את הארוחה השולחן יהיה מלא בכתמים בכל מיני צבעים.

אין פעילות מספקת יותר מאשר לטאטא את הרצפה. הידיעה שהרצפה שחשבת שהיא נקייה מכילה כל כך הרבה חול, שערות ואבק היא מפליאה.

בין הספה למקרר

היחס שלך לארוחות ילדים משתנה כשאתה מכין אותן. כל עוד שירן הייתה אחראית על האבסת הקטנים אני הייתי זה שממליץ על פיצה, המבורגר או קורנפלקס לארוחת ערב. אבל מהרגע שהאחריות עברה אליי, לא ייכנס לפה שלהם שום דבר לא בריא. גם אם זה כולל להתקשר לשירן אלף פעמים כדי לשאול אותה איך מכינים בורגול. אגב, הכנתי. ואז הזמנתי להם פיצה כי הם בכו.

החלק הכי קשה בתפעול הבית מתחיל ברגע שהילדים נרדמים ואתה צריך לבחור בין הדחף הבלתי נשלט להימרח על הספה ובין הצורך הקיומי לסדר את הבית.

דברים לא קונים את עצמם. אם אין משחת שיניים לילדים, גם אם תלך לישון ותתפלל ממש חזק לפני שתקום, המשחה לא תפציע.

קל להזמין קניות מהסופר. כמה קליקים במחשב והשליח בדרך. הבעיה מתחילה כשהמשלוח מגיע ו־300 השקיות צריכות להיכנס למקרר אחד לא גדול במיוחד. זה פאזל של שמנים. בלי להעליב כמובן חובבי פאזלים.

גם אם השארת בבית שקית זבל שיש בה רק אריזה ריקה של קוטג' וגליל נייר טואלט גמור, כשתחזור מהעבודה הבית יסריח מזבל.

זו לא בושה לבקש עזרה מאנשים כשאתה במצב קשה. נניח, אחת האמהות מהגן הציעה לקחת את הזאטוטית אליה, ומיד הסכמתי. רק שבפעם הבאה תגיד שהיא התכוונה לאחר צהריים אחד ולא ליומיים.

הקערה של המפתחות והשטויות על השולחן במטבח היא החפץ הכי מבולגן בבית. אתה יודע שהגזמת כשאתה קם יום אחד ומגלה שיש שם מפתחות, כמה מכתבים, שני זוגות גרביים וקציצה.

קנוניה של בתים

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, ומי שניקה בערב שלישי ינקה גם ברביעי.

אין בית שתוכנן כך שיהיה נוח לשטוף בו את הרצפה. זו קנוניה של בתים ברחבי העולם, שנועדה לגרום לכולנו לקנות עוד בתים בתקווה שבבית הבא יהיה לנו נוח לשטוף. ובאותו נושא, גם אם תשפוך כוס מים על הרצפה, כשתגרוף הכול יהיו לך שני דליים.

טיפ קטן, אם מצפה לכם עבודה קשה בארגון הבית תמיד תקנו לכם לסוף היום איזה פינוק קטן, ארטיק שאתם אוהבים, ופל משובח או סתם חטיף טעים. כך, אחרי שתעבידו את עצמכם בארגון הבית כל הערב תוכלו בסוף האירוע לקפוץ למקרר, לפתוח את הדלת ולגלות שהזאטוט כבר בגיל שהוא יכול לדפוק לכם את הטעמי.

כתבות קשורות

הידיעה הבאה

כתבות אחרונות באתר

Welcome Back!

Login to your account below

Retrieve your password

Please enter your username or email address to reset your password.