אחי האמריקני המודאג, ביום שלישי הקרוב אתה ובני משפחתך תשבו מול מסך הטלוויזיה ותכססו ציפורניים. עברתם ארבע שנים קשות מאז ליל 8 בנובמבר 2016, כשדונלד טראמפ הדהים את העולם וניצח בבחירות לנשיאות.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– החלום נגוז: הפלסטינים ששבו לעזה והתאכזבו
– צפו: הרב אליהו בירנבוים על ספרדים, אשכנזים והשסע העדתי
– החלום נגוז: הפלסטינים ששבו לעזה והתאכזבו
כלי התקשורת שאתה צורך בדרך כלל פמפמו לך לפני הבחירות, במהלכן ואחריהן עד כמה האיש מסוכן, אידיוט ואנטישמי, וקבעו שהוא יוריד את אמריקה הגדולה ביגון שאולה, ובעיקר את הקהילה היהודית. אתה תומך במפלגה הדמוקרטית מאז ומתמיד, שם אתה מרגיש בטוח ומוגן כחלק מקבוצת מיעוט מפני הרוב הלבן והנוצרי. מבחינתך, עוד ארבע שנים של טראמפ בבית הלבן יהיו סוף העולם. מכה אחת אחרונה שאי אפשר עוד לקום ממנה.
איני מבקש לשנות את דעתך הפוליטית. אני גם לא מנסה לטעון שהנשיא המכהן הוא טלית שכולה תכלת ושקדנציה נוספת שלו תהיה הדבר המושלם ביותר שהאנושות ראתה מעודה. אבל בוא נביט במציאות בעיניים פקוחות. עד שפרצה הקורונה לחיינו, בתוך שלוש שנות נשיאותו הביא טראמפ את ארה"ב למקום טוב מאוד מבחינה כלכלית ובינלאומית. נבואות הזעם על מלחמות עולם עם צפון קוריאה ואיראן התפוגגו כלא היו, האבטלה ירדה לשפל שלא נראה זה עשורים, ההכנסה הממוצעת עלתה בכל העשירונים, וארצך לא קרסה לתוהו ובוהו שדמיינת ביום שבו טראמפ התיישב בחדר הסגלגל.
במשבר הקורונה, אין ספק שבחודש הראשון ממשל טראמפ פעל באופן לא טוב. בסדר, אפילו מאוד לא טוב. אבל אחר כך חלה התעשתות, ומצבה של ארצך כיום במלחמתה בנגיף שתקף את העולם כולו לא גרוע בהכרח ממצבן של מדינות אחרות במערב, באירופה למשל.
ברור שאתה מעדיף לראות את ג'ו ביידן זוכה בנשיאות ואת מפלגתך משתלטת על הסנאט. אני יכול להבין את זה, אפילו להזדהות. רק בקשה אחת יש לי: אם טראמפ ינצח בפלורידה ואז בצפון קרוליינה, וגם פנסילבניה תישאר אדומה – תנשום רגע לפני שתכריז על סוף העולם. כואב להפסיד, והפסד בקולג' האלקטורים אף שזכית לרוב בקולות עצמם מכעיס ומקומם אפילו, אבל הפעם, שלא כמו בפעם שעברה, לך ולקהילה שאתה חי בה יש ניסיון עם ניצחון רפובליקני מוחץ. אתה חייב להודות שזה לא היה גרוע כפי שדמיינת, או כפי שהעיתונאים בניו־יורק טיימס וב־CNN תיארו.
אם טראמפ ינצח, אחי היקר, הרוב ימשיך להיות בדיוק אותו הדבר. וגם את מה שלא יהיה אותו דבר, תוכלו לתקן בעוד ארבע שנים.
לקחת בפרופורציה
אחי הישראלי היקר, אני קורא את מה שאתה כותב ברשתות החברתיות ואומר בשיחות בין חברים: ניצחון של ביידן והמפלגה הדמוקרטית יהיה אסון לישראל, מכה קשה שלא בטוח שנוכל להתמודד איתה. טראמפ הוא הדבר הכי טוב שקרה למדינת ישראל, והפסד שלו הוא קודם כול הפסד למדינת היהודים. אתה עוקב אחר הסקרים, מקשיב לפרשנים ומפתח ציפיות בכל פעם שמישהו מבשר על צמצום הפער הניכר לטובת ביידן. אתה אוהב את טראמפ, מעריץ אותו.
אפשר להבין אותך. אם יש נושא שהנשיא האמריקני הפגין בו קוהרנטיות ומשנה סדורה, בלי סטייה כמלוא נימה לאורך כל הדרך, הרי זה היחס האוהד לישראל. השיא הוא כמובן העברת השגרירות לירושלים. אבל אתה חושש מעלייה של הצד השני לשלטון לא רק כי טראמפ יפסיק להיות נשיא. אלכסנדריה אוקסיו קורטז, אילהאן עומאר ורשידה טאליב הן דוגמאות חיות להקצנה המוטרפת שעוברת על המפלגה הדמוקרטית.
איני מבקש לטעון שביידן יהיה נשיא טוב יותר מטראמפ מבחינת ישראל, ולא אנסה לשכנע אותך שקבוצת חברות הקונגרס הזו אינה מסוכנת לישראל ואינה מעידה על תהליך מדאיג שעובר על אמריקה בכלל ועל הצד הליברלי שלה בפרט. אבל אני כן מבקש שתיקח את הדברים בפרופורציה. קודם כול, איש לא יודע כיצד ינהג טראמפ כלפי ישראל בקדנציה שנייה, כשלא תהיה לו מחויבות לאיש. אפשר לקוות שהכול ימשיך להיות בריח שושנים, והלוואי שאם ינצח אכן כך יקרה, אבל הדבר ודאי לא יצוק בבטון.
ג'ו ביידן וקאמלה האריס שייכים לצד המתון והמעשי של המפלגה הדמוקרטית. אפשר בהחלט לומר שהם פרו־ישראלים. למעשה, הבוחרים הדמוקרטים בחרו בפריימריז את האדם הכי קרוב לעמדות רפובליקניות שהיה בארסנל שלהם. הם בוודאי דחו את ברני סנדרס, שעמדותיו כלפי ישראל קיצוניות ובעייתיות מאוד.
כנשיא ביידן יעסוק קודם כול בנושאים אמריקניים פנימיים, ורק הרבה יותר מאוחר ייגש – אם בכלל – להתעסק בסוגיות שיכולות להשפיע על חיינו. גם אז, סביר שלא יעשה דבר שיפגע בישראל. עברו מוכיח זאת.
והנה עוד זווית שכדאי לקחת בחשבון, שתגרום לך לא להתאבל אם טראמפ יפסיד: תהליך הגלישה שמאלה שמורגש כרגע בשולי המפלגה הדמוקרטית תלוי לא מעט בבחירות הללו. אם טראמפ ינצח, סביר שהקולות הרדיקליים בשמאל יגברו, המתונים ייעלמו אחרי הפסדם הצורב, ומי יודע איזו מפלגה נקבל לקראת בחירות 2024. ניצחון דמוקרטי עשוי למתן את התהליכים הבעייתיים המתרחשים במפלגה הזו, בבחינת דברים שרואים משם לא רואים מכאן.
ואם ביידן ינצח, אחי היקר, תמיד אפשר לקוות לניצחון של ניקי היילי בעוד ארבע שנים.
