פאנל הפרשנים של "פגוש את העיתונות" אמש (מוצש) בערוץ 12 היה מאוזן פוליטית כמו שרק רינה מצליח יכולה לפרש את המילה מאוזן. משמאל היו שם רונן צור, שמעון פישר ויגאל גואטה, ומימין ליטל שמש אחת.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– אנשים אינם פלקטים: על יהודה בארקן ותרבות הביקורת
– האקדמיה הישראלית היא כישלון לאומי
– אולמרט: "לא התכוונתי למסור את הר הבית לזרים"
אפילו בשמאל הליברלי, כך שמענו, נהוג לפרגן לנשים ולתת להן לדבר. לא במקרה של שמש. בסבב הפתיחה של הפאנל פנתה מצליח לגואטה, לרונן צור ולשמעון פישר – ורק לשמש לא נשאר. רק ארבע דקות לתוך הפאנל, נצח במונחי טלוויזיה, אחרי ששלושת הגברים הספיקו לנאום בנחת ואף הוקרן וידאו של נתניהו מהכנסת – לקחה שמש לעצמה את רשות הדיבור ואמרה משפט, כנראה אחרי שהבינה שאם לא תעשה כן היא תמשיך להישאר באולפן על תקן קישוט.
הבעיה עם נשים כמוה באולפן כמו זה – מעבר להיותן ימניות – היא אופן הביטוי הקולח, הבטוח בעצמו והלא מתרפס שלהן. מדובר בחידוש מהמם שקצת קשה לשמאל הדוגמטי ששולט באולפן כבר הרבה שנים לקבל ולתפוס. אז מה עושים? מציבים מולה שלושה גברים מהשמאל ועוד מנחה אחת אובייקטיבית, כי שמאל זה כידוע המיינסטרים, וכולם משסעים את דבריה שוב ושוב.
להתנשא על אשת תקשורת צעירה יחסית זה דבר קל מאוד, בעיקר כשהיא באה מימין. נסו לחשוב על עיתונאי מהשמאל שהיה זוכה להערה מקטינה בסגנון זה שהפנתה מצליח לשמש: "את יודעת מי מלבה את הלהבות? אני אתן לך לנחש". שמש לא נבהלה והמשיכה להציג בצורה קוהרנטית את טיעוניה, עד שבשלב מסוים גייסה מצליח את ההתנשאות הרדיופונית של רזי ברקאי ודרשה משמש לעצור את דבריה עם המילה – "נקודה". צודקת רינה, יש פה עוד שלושה אנשי שמאל שצריך לתת להם קצת פתחון פה.
לאחר מכן, כדי להשלים את המהלך, הרימה מצליח להנחתה ופנתה לגואטה בשאלה קשה מאוד, ממש פרובוקטיבית: "אני רוצה לשמוע ממך דווקא על ההסתה שבאה מצדו של נתניהו, דווקא על הפלגנות שהוא דואג כל הזמן…" מצליח אפילו לא הייתה צריכה להשלים את השאלה, גואטה זיהה את הכדור שהורם ורץ להנחית אותו בדילוגים קלילים. הוא גם השלים את תשובתו, שכמובן האשימה את נתניהו בכל הרע שיש במדינה, בלי שזכה לפקודת עצירה ממצליח. טוב, אפשר להבין, בסך הכל הוא לא איזו עיתונאית ימנית יחידה בפאנל שצריך להשתיק, שמא תאמר עוד משהו שלא מסתדר עם האג'נדה ושלא נדע איך להתמודד איתו עניינית.
