מציאות חיי היום-יום של אזרחי ישראל השתנתה לבלי הכר בשנה האחרונה. החוקים והתקנות הקשורים לקורונה ושטף ההפגנות שיודעת הארץ יוצרים חיכוך רחב, שלא היה בעבר, בין אזרחים נורמטיביים לבין שוטרי משטרת ישראל. בנוסף, המשטרה נדרשת להתאים את עצמה למציאות החדשה בה הכול מצולם ועם פוטנציאל לפתוח את מהדורות החדשות. הזמנים של גרסאות סותרות פינו את מקומם לתמונה, כי זו כידוע שווה לאלף מלים. נוסף על כל זה, מתפקדת המשטרה ללא מפקח כללי אלא ממלא מקום ושורה של ניצבים העומדים על קו הזינוק עם שאיפות להתמנות לתפקיד זה.
מאמרים נוספים באתר מקור ראשון:
מבשל את השלום: השף האמירותי שאוסף ספרי קודש יהודיים
"מי אחראי לבנות שמסתובבות ברחובות?": אימהות חרדיות משתפות
לא פוליטיקה, מאבק תרבותי: ארה"ב נאבקת על חייה
עבודת השיטור היא קשה, מתסכלת, ובחלק גדול מהמקרים גם כפוית טובה. השוטר אמור להיות תקיף אבל לא תוקפן. לפעמים המרחק בין תקיפות לתוקפנות הוא כחוט השערה ודורש מיומנות, בפרט אם האזרח נוהג בצורה פרובוקטיבית. השוטר אמור לכבוש את כעסו, גם אם הוא נמצא בסיטואציה קשה בה האזרח מתנהג שלא כשורה. האזרח מייצג את עצמו ואילו השוטר את הארגון שאליו הוא משתייך.
המראות שנראו לאחרונה ביניהם, שוטר חונק נער לאחר שהאחרון שאל אותו מדוע אינו חובש מסכה; או של שוטר המשליך דלי על נער חרדי; הם מראות שלא ניתן להשלים איתם. איננו באים לגזור גזירה והדברים מן הסתם יתבררו אבל כבר עכשיו יש לקרוא לבדיקה שתהיה לא רק נקודתית, אלא שורשית. אוסף של "אירועים נקודתיים" לא יכולים להתחבא תחת הכותרת "אירוע נקודתי", הם דורשים התייחסות מעמיקה יותר.
תפקיד המשטרה הוא להנמיך את להבות האלימות ולא לייצר אלימות. יש לבדוק אם יש משהו בתרבות הארגונית של המשטרה שאפשר או יצר התנהגות שכזו. אם יימצא כי שוטר כלשהו פעל שלא כשורה חובה לבדוק האם הוא אכן מתאים לשרת בתפקידו, ואם לאו, כיצד הצליח לעבור דרך מסננת המיון של משטרת ישראל. אם הוא חטא, הוא עשה כן לא רק כלפי האזרח -מושא האלימות- אלא אף כלפי הרוב המוחלט של שוטרי משטרת ישראל, שמן הסתם מבצעים את עבודתם כהלכה.
מרגע שהתמונות הלא מחמיאות מתפרסמות, האמת הראייתית פחות חשובה כי הרושם המזיק והמרעיל כבר נוצר. הציבור אינו מתעסק בדיני ראיות כשהוא רואה אירוע קשה שבו אזרח פוגש אלימות של שוטר. הדברים שקדמו לאירוע כבר אינם חשובים לו. בנוסף, שלא באשמתם, דבק בכל אחד מהניצבים במשטרה רבב בגין חשד כאילו הם פועלים במשוא פנים וברוח השר הממונה כדי לצבור נקודות לקראת ההחלטה על מינוי המפכ"ל, בה יש לו חלק חשוב. זוהי סיטואציה לא הוגנת כלפיהם. יש לשחרר אותם מהאשמות אלו ולאפשר להם לעשות את מה שהם יודעים לעשות, לקחת חלק בתפקיד החשוב של שמירה על ביטחון הפנים של מדינת ישראל. מינוי מפכ"ל ישחרר את הניצבים מהאשמות אלו.
במדינה דמוקרטית, במקרים רבים, המשטרה ואופן התפקוד שלה עשויים להיות הפנים של הדמוקרטיה. הגם שאין חולק על כך שקיימים מקרים בהם שוטרים מחויבים לפעול בתקיפות ובסמכותיות הרי שהמשטרה פועלת למען ועם הציבור ולא נגדו. מיד עם מינויו של מפכ"ל למשטרה יש לדאוג לשיפור דימויה של המשטרה בעיני הציבור לאחר הנזק התדמיתי שנגרם לה. בפני המפכ"ל הבא עומדת משימה חשובה ביותר, לשקם את האמון שבין משטרת ישראל לציבור הרחב. מי שבהגדרה הוא ממלא מקום לא יוכל לעשות זאת. גם אם יש כוונה למנות את ממלא המקום הנוכחי, הרי שיש לעשות כן מוקדם ככל האפשר. זהו חוב של הממשלה לציבור הישראלי ולא פחות מכך גם לציבור המשרתים במשטרה.
