אריה דרעי אוהב כוכבים. אם בעבר מפלגת ש"ס הייתה מורכבת מניצבים שייצגו את שלל תתי־הפלגים במגזר החרדי־ספרדי – מה שהעניק ליו"ר שקט פוליטי אבל חֵרב את הרייטינג והאט את ביצועי המערכת בשל הכישרונות הבינוניים שסתמו אותה – האריה המשודרג שינה אסטרטגיה והבין שההצלחה מתחילה בליהוק נכון. הוא החל לבלוש אחר השחקנים החדים והיעילים ולבעוט אותם מעלה, עם או בלי אודישן.
כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האם המכון הביולוגי והעומד בראשו יובילו למציאת חיסון?
– דעה: מי אתה אברהם אבינו?
– מי יממן את הרכב שלי?
אחד מהם הוא השר לשירותי דת יעקב אביטן שהוצנח לתפקידו תוך שהוא עוקף שורת ח"כים שלטשו עיניים לתפקיד המיניסטריאלי. אביטן (50) מונה לתפקיד רב מושב כשהיה בן 20, בהמשך התקדם לתפקיד רב המועצה האזורית חוף אשקלון ובית החולים ברזילי, ובד בבד שימש סגן ראש העיר אשקלון. דרעי הציע לו להתמנות לשר מקצועי אף שהוא לא נבחר לכנסת. בשל שבריריותה של הממשלה וחוסר הבהירות בנוגע לעתידה התלבט אביטן, ובסוף נענה אך ביקש לצאת לחל"ת מתפקידו כרב המועצה האזורית ולא להתפטר לגמרי כדי שלא לאבד את מטה לחמו במקרה שהממשלה תיפול.
בנוהל, התיק של אביטן הגיע ללשכתה של המשנה ליועמ"ש (משפט ציבורי־מנהלי) דינה זילבר לעריכת הסכם ניגוד עניינים. בניגוד לשופטים שהחוק מכריח אותם למשוך ידם מעיסוק בתיקים רק במקרים קיצוניים במיוחד, וככלל הם קובעים לעצמם מתי הם מצויים בניגוד עניינים ומתי לא, כשמדובר בנבחרי ציבור – הפרקליטות היא שקובעת להם את היקף ניגוד העניינים שממנו נגזרים התחומים שבהם אסור להם לעסוק.
המסמך שקיבל אביטן מזילבר מתחיל הגיוני. היא מסבירה לאביטן שכלל לא בטוח שיציאה לחל"ת עומדת בכללי הוועדה למניעת ניגודי עניינים (ועדת אשר), שקובעת כי "שר לא יעסוק בשום עסק ולא יחזיק בכל משרה זולת משרת השר", ושולחת אותו לבקש אישור מיוחד של ועדת היתרים. עוד היא מבהירה לו שאסור לו לקבל שום החלטה הנוגעת לעיר אשקלון שבה הוא שימש סגן ראש עיר, למועצה האזורית שבה שימש רב, וגם למועצות וליישובים שבהם האחים שלו מועסקים. ברוב אזור צפון מערב הנגב אסור לו לקבוע הרכבי מועצות דתיות, לבחור רבני עיר, לתקצב מבני דת או רבני יישובים ולא להנפיק רישיונות קבורה. עד כאן סביר.
בנקודה הזאת משהו קורה לטקסט של זילבר. הכוונות שלה טובות. היא רוצה לעזור לאביטן. שלא יקרה לו מה שקרה לרבים וטובים לפניו במפלגה, שביקשו להחזיר עטרה ליושנה ומצאו עצמם מחזירים ציוד במעשיהו. חשוב לה להגן עליו, וכמו שאול החושש לשלום דוד גם היא מניחה "קוֹבַע נְחשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ וַתַלְבֵּשׁ אֹתוֹ שִׁרְיוֹן". אבל השכפ"צים הכבדים שהיא מניחה עליו, הופכים אותו אט אט למוגבל תנועה בואכה שיתוק מלא.
הכוונות של זילבר טובות, אך כשהיא מוסיפה גדר לגדר, קשה להבין אם האובייקט המאובטח באמצע הוא השר לשירותי דת או הכור האטומי בדימונה
זה קורה כשהיא מגדילה את השטח הצבאי הסגור ומוסיפה גדר לגדר, עד שכבר קשה להבין אם האובייקט המאובטח באמצע הוא שר לשירותי דת או הכור האטומי בדימונה. זילבר מבהירה לאביטן שהוא אמנם יכול לקבל החלטות תקציביות שיחולו על כל המועצות הדתיות בארץ, אבל לא יכול לקבל החלטות שיחולו רק על חלק מהמועצות הדתיות. למה? כי במקרה כזה יש חשש שבחלק שיקבל הטבות יימצאו המועצה שלו או של האחים שלו. הלאה, המשרד לשירותי דת עמל בימים אלה על חוזר מנכ"ל שיסדיר את תנאי העבודה של רבנים בהתיישבות. לאביטן אסור לגעת במקל בצוות שעוסק בזה, כי לכל החלטה עשויה להיות השפעה עתידית עליו אם יחזור לשמש רב.
ניסיון? שורה בקורות החיים
הלאה, בעקבות בג"ץ התנועה להגינות שלטונית, משרד הדתות עמל על רפורמה מקיפה בתחום שירותי הכשרות, הכוללת בין היתר ניתוק הזיקה שבין משגיחי הכשרות לבין בתי העסק המושגחים ועוד. "החקיקה עתידה להסדיר היבטים שונים הנוגעים למערך הכשרות המוסדי", מסבירה זילבר. "ייתכן שהיא תתייחס גם לסמכויותיהם של הרבנים נותני ההכשר ברשויות המקומיות השונות, לממשקי העבודה שלהם עם הגופים שיספקו את שירותי השגחת הכשרות, ולאופן הסדרת העסקתם והפעלתם של משגיחי הכשרות. להסדרה זו צפויה להיות השפעה משמעותית ורחבה ביותר על כלל הגורמים הרלוונטיים בתחום, וביניהם על רבני ההתיישבות".
בשל כך, "יהיה עליך להכריע בשאלות וסוגיות שונות שיתעוררו, אשר בחלקן תהיה לארגון רבני ההתיישבות עמדה אשר תהיה מנוגדת לעמדות של גורמים אחרים, כך שאתה תידרש להכריע במחלוקת בין ארגון שבמהותו מייצג אותך (גם אם בעת הזאת לא באופן פעיל) לבין גורם אחר, שלעיתים יהיה המשרד שאתה עומד בראשו". המסקנה: "לא תוכל לעסוק בעיצוב ההסדר ובקידום החקיקה בנושא שירותי ההשגחה על הכשרות".
מה יצא לנו בסוף? שר לשירותי דת שלא יכול לעסוק בנושאי כשרות, מנוע מלהתערב בתנאי העסקתם של רבנים, ומוגבל בקבלת החלטות הקשורות למועצות הדתיות. אלה לא נושאי פריפריה, אלא נושאים בליבת האחריות של השר. השר בא מהתחום, והעובדה הזאת פוסלת אותו מלטפל בתחום. המנגנון שאמור להגן על השר מפני התנפחות ושחיתות חונק אותו ומונע ממנו לתפקד. הדיאטה הפכה לאנורקסיה.
אביטן ודרעי לא יצאו להשיב מלחמה שערה. אפשר להבין אותם. כשדרעי שומע שריקות איום מהפרקליטות הוא מתמלא זיעה קרה. אחרי שנות הנעילה במעשיהו לא נשארו לו אנרגיות להתמודדות עם לפיתת הבריח של שלטון החוק. הוא ואביטן החליטו לוותר על המוצב בשביל לשמור על הגזרה. השר לשירותי דת כדרר את סמכויותיו לשר הפנים.
מי ששמע והתחרפן הוא ח"כ בצלאל סמוטריץ'. "הוצאת נושא הכשרות מידי השר לשירותי דת אינו עניין של מה בכך", כתב במכתב נזעם ליו"ר הכנסת. "הכשרות היא אחד העיסוקים המרכזיים של המשרד והעומד בראשו. הדבר שקול להוצאת העיסוק בצה"ל מידיו של שר הביטחון".
השאלה ששואל סמוטריץ' מהותית: אביטן עסק בחייו המקצועיים בכשרות, האם ניסיונו זה עומד לגריעותא כאשר הוא מתמנה לשר? או שאולי העובדה שהוא עוסק בכשרות היא שהופכת אותו למבין בתחום וממילא למי שדווקא צריך לעסוק בעניין שבתחום מומחיותו ולקדם אותו? ולצד השני, מדוע יועמ"ש יכול לעמוד בראש ועדה שתמנה פרקליט מדינה, ושר שהוא גם רב לא יכול לעסוק בגיבוש מערך הכשרות?
