הקורונה או הכלכלה? הבחירות בארה"ב הן מקרה בוחן לעולם

מחרתיים יתקיימו הבחירות לנשיאות ארה"ב. תהא זו כסילות לנסות ולהעריך מי יהיה הנשיא  האמריקני הבא. ממילא הבלתי ידוע יהפוך לידוע בעוד זמן קצר .יותר מכך. בשונה מהשיח התקשורתי המקובל, לתוצאות הבחירות בארה"ב לא תהיה השפעה מדינית-אסטרטגית דרמטית על מדינת ישראל הקטנה, אלא השפעה מסוג אחר.

כתבות נוספות באתר מקור ראשון:
– האמירותים לא יעשו עבורנו את העבודה
– גלגלי הצלה: האפליקציות שעוזרות למופרעי הקשב
– "מי אחראי לבנות שמסתובבות ברחובות?": אימהות חרדיות משתפות

דונלד טראמפ היה ללא ספק אחד מהנשיאים האוהדים ביותר לישראל. קרבתו היתרה לנתניהו מעוררת כלפיו נוגדנים מצד חוגים פוליטיים כאלה ואחרים בישראל, פחות בגלל האיש עצמו ויותר בגלל נתניהו, וייתכן שיש הרואים בנפילת הנשיא האמריקני גם כסימן מעיד לשינוי פוליטי בישראל. אבל גם אם טראמפ לא יזכה שנית בנשיאות ארה"ב, טועים אלה שסבורים כי זכייה של ביידן תהפוך על פיה את המציאות. ביידן הוא בסופו של דבר אוהד גדול של ישראל בשורות המפלגה הדמוקרטית ורחוק מאד מסדר היום הפרוגרסיבי של גורמים בתוכה.

מעבר לכך, ידוע היטב כי התהליכים הגדולים הם אלה המכוננים את המנהיג ולא להיפך. ולכן המזרח התיכון ימשיך לנוע במסלול הנורמליזציה הכלכלית שהחל עוד לפני כהונת טראמפ; הפלסטינים יוסיפו להחזיק בתואר סרבני השלום בגלל חוסר יכולת להתפרק מרעיונות הקצה האידיאולוגיים שלהם; אירופה תמשיך לתפוס מקום שולי בפוליטיקה הבינלאומית ותמשיך להיות שקועה בבעיותיה הפנימיות כפי שחווה צרפת בימים האחרונים; איראן תהיה מוקש משמעותי שהממשל ינסה לפרק בדרך דיפלומטית; וכמובן שהשגרירות האמריקנית לא תשוב עוד לתל אביב.

אבל מה שמעניין בבחירות הקרובות בארה"ב זו העובדה שהן לוכדות את תשומת הלב של ירושלים בגלל סיבה אחרת לגמרי שאינה קשורה למדיניות ארה"ב במזרח התיכון, והסיבה היא פוליטית פנים-ישראלית. צריך להבין עניין מהותי הנוגע לבחירות בארה"ב. בבחירות הללו מתנגשות האחת בשנייה שתי חזיתות: חזית הקורונה והחזית הכלכלית. מצד אחד, טראמפ מייצג את האג'נדה הכלכלית ארוכת הטווח שהובילה אותו לניצחון בבחירות 2016 והעניקה לו את הנשיאות; ומצד שני מייצג ביידן סדר יום זמני יותר המבוסס על סוגיית ניהול משבר הקורונה. לו היו נערכות הבחירות במציאות של "אין קורונה" כנראה שלא היה מתנהל דיון רציני על תוצאות הבחירות העתידיות והדברים היו נראים כחלוטים למדי מבחינת תוצאותיהן. טראמפ היה זוכה לקנדציה נוספת, ללא שום ספק, גם בהינתן דמותו הססגונית, אבל בעיקר נוכח הישגיו הכלכליים טרום המשבר.

אבל המציאות הנוכחית אינה מציאות של שגרה. הקורונה הפכה לעניין מאד מרכזי בארה"ב ובעולם כולו, ובעיקר ברמה הפסיכולוגית. אנשים, ואין זה משנה היכן, (בארה"ב, ישראל, גרמניה, צרפת, בריטניה) מרגישים שהוציאו אותם מעמדת שיווי המשקל, ולכן הם מרירים, כועסים, מתוסכלים ובחלק מהמדינות מבטאים זאת במחאה. מובן שהכעס הפסיכולוגי מנותב כלפי המנהיגות שהופכת במדינות רבות מושא לביקורת במציאות הקיום הלא-נורמלית של הקורונה. זהו חלק מהמודרניזם הקלאסי  שרוצה לראות במנהיג כאחראי לתיקון, גם במציאות שבה התהליכים גדולים עשרות מונים ממידות המנהיג או המדינה בראשה הוא עומד.

לכן, הבחירות בארה"ב מייצגות אירוע מסקרן מבחינת המשמעויות הפוליטיות שלו שהן רלוונטיות גם להערכת ההתפתחויות במערכת הפוליטית בישראל בצילה של ממשלת האחדות. מדובר באירוע בוחן ראשון מסוגו של מערכת בחירות רצינית במדינה חשובה וגדולה המתנהלת בחסות משבר הקורונה ובה תיבחן מידת העוצמה וההשפעה הפסיכולוגית שיש למשבר על השדה ועל מעמד מנהיגים פופולריים.  השאלה שוודאי שואלים את עצמם מנהיגים ישראלים היא עד כמה התסכול הפסיכולוגי של הציבור ועצבנותו מאפקטי השינוי שהכניסה הקורונה למציאות החיים תקבע את גורלם הפוליטי של טראמפ וביידן בארה"ב.

עניין זה מעניין שבעתיים כי במידה רבה החברה הישראלית דומה לחברה האמריקנית. מדובר בחברות עשירות, המקדשות את איכות ורמת חיים, ליברליות בהשקפת עולמן שגם דוחפות, עם כל הקושי הבריאותי, לחדש את מאפייני החיים שקדמו להופעת הקורונה. הכלכלה היא פקטור מרכזי בארה"ב, ולא פחות מכך גם בישראל. מפלס העצבנות בהקשר הזה ניכר גם פה וגם שם והשאלה המרכזית היא מה ינצח את הבחירות בארה"ב: התסכול הציבורי או האינטרס הציבורי? האם זו תהיה מערכת בחירות 'קורוניסטית' (המיוצגת באג'נדה של ביידן) או מערכת בחירות קלאסית (זו המיוצגת באג'נדה של טראמפ)?

אם ביידן ינצח בבחירות, תהא זו אינדיקציה לנוכחותה המשמעותית של הקורונה בשדה החברתי האמריקני, ומבחינה זו יהיה בכך תמרור אזהרה למי מבין חברי הקואליציה המבקש לדחוף בעת הזו לבחירות בישראל. להבדיל, יהא בכך כדי להמריץ את אלה ('ימינה', למשל) המבססים בחודשים האחרונים את משנתם הפוליטית על משבר הקורונה, ואולי גם את אלה הדוחפים לבחירות על בסיס שיח השחיתות והדמוקרטיה, לחשב מסלול מחדש ולבצע התאמות במודל העסקי שלהם. לחילופין, אם טראמפ ינצח בבחירות, המסקנה עשויה להיות בהחלט הפוכה.

כך או אחרת, עין (פוליטית) לארה"ב צופיה, ולא בגלל עניינים אסטרטגיים מדיניים, אם כי בגלל עניינים פוליטיים נטו.